קראתי, ומה שהבנתי זה
שלא מדובר באיסור או בהמלצה דתית אלא המלצה בריאותית-תזונתית שאינה מחייבת מבחינה דתית. לי זה הזכיר את תשובת רב שרירא גאון לשאלה בנושא "מי אחזו קורדיקוס" (בגיטין) המעונינים יכולים לקרוא: (העתק מהודעתו של מיימוני מפורום עכ"ח) ודשאלתון למיכתב לכון הני אסואתא דמי שאחזו קורדיקוס מן רב ושמואל עד פסאקא דמתניתין, האיך קיבלוהו ופירושו בלשון הגויים. צריכין אנן למימר לכון, דרבנן לאו אסותא אינון, ומילין בעלמא דחזונין בזמניהון וכחד חד קצירא אמרונין, ולא דברי מצוה אינון. הילכך, לא תסמכון על אילין אסותא, וליכא דעביד מינהון מידעם, אלא בתר דמבדיק וידע בוודאי מחמת רופאים בקיאים דההיא מילתא לא מעיקה לה, וליכא דליתי נפשיה לגבי סכנה, והכין אגמרו יתנא ואמרו לנא אבות וסבי דילנא, דלא למעבד מן אילין אסותא אלא מאי דאיתיה, כגון קיבלא דקים ליה לההוא דעביד ליה דלית ביה עקתא. וכולהי מילי לא צריכינא לפרושנון וטעמי ליכא לגלואינון, אלא מילי דחזיננא דעמיקן עליכון התם. (אוצר הגאונים, גיטין סח/ב, חלק התשובות עמ' 52, תשובת רב שרירא גאון. מועתק מתוך "המחלוקת בהלכה", לקט מקורות, כרך ב' עמ' 967). תירגום לעברית: וששאלתם לכתוב לכם אותן רפואות של "מי אחזו קורדיקוס" (פרק במסכת גיטין) מן "רב ושמואל" עד פסקי המשנה, איך קבלוהו (=מהיכן ידעוהו חכמים ומי נתן להם אותו) ופירושו בלשון הגויים (=בשפה שאתם מדברים בה). צריכים אנחנו לומר לכם, שדברי חכמים אלו אינם רפואות, ודברים מן העולם הם, שראו בזמנם, ורק בחולה אחד אמרום, ולא דברי מצוה הם. לכן לא תסמכו על רפואות אלו, ואין מי שעושה מהם מאומה, אלא רק לאחר שבדק וידע בוודאי מדברי רופאים בקיאים שאותו דבר לא יזיק לו, ואין מי שיביא עצמו בסכנה, וכך לימדנונו ואמרו לנו אבותינו ואבות אבותינו, שלא לעשות מאותן רפואות אלא מי שיש, כגון "קיבלא" (-איני יודע מהו, ושמא הוא נזכר שם בגמרא ושכחתיו), שידוע לו למי שעושה את הדבר שאין בו מיחוש. וכל אותם דברים אינם צריכים שיפרשום, ואין טעמים לגלותם, אלא רק אותם דברים שראינו שקשים עבורכם שם (בפרק). הסבר לנצרכים כדרך הימים ההם, נשלחה שאלה לרב שרירא גאון, ראש הישיבה בבבל. הנושא היה עצות סגוליות שמופיעות בפרק "מי שאחזו קורדיקוס". השואלים ביקשו הסבר ותירגום, כיון שיש שם מילים קשות ונדירות בארמית. בתשובתו, הגאון מזהיר שלא לסמוך על עצות אלו, מפני שהן נלקחו מדברי העולם ואינן דברי תורה כלל. וגם הן מתבססות על מקרים חד פעמיים. מי שרוצה בכל זאת להעזר בהן, צריך לבדוק ברופאים אם אין בהן נזק, והוא עצמו מכיר רק דוגמא אחת שמשתמשים בה. וכך היא המסורת שלו מרבותיו ומהוריו, שאין אלו דברים שצריך לסמוך עליהם.