לא הבנתי, מה רצית?
שפייפר תפצח בשירים ובמחולות, בזמן שפייג´ תלחם בשדים ופיבי וקול יריבו? זה פרק רגשני, זה המטרה שלו, זה הרעיון שלו. בכל סדרה יש פרקים כאלה, והפרק הזה הוא כדי לגרום לסדרה להיות כמה שיותר מציאותית. אם מישהו שיקר לך היה נרצח, כמה זמן זה היה מטריד אותך? כמה זמן היית מתאבל? סביר להניח שהאובדן היה מטריד אותך לנצח, והחזרה לשגרה הייתה לוקחת לך בערך חודש. ואני גם רוצה לעשות הפרדה קלה, בין לאבד קרוב משפחה קצת יותר רחוק (דודים/דודות, סבים/סבתות), לבין לאבד קרוב משפחה קרוב (אחים/אחיות, אבות/אמהות). כמישהו מאבד קרוב משפחה רחוק יותר, שהוא לא רגיל לראות כל יום, ושהוא לא חלק מהשגרה שלו, קל לא יותר לחזור לשגרה, כי ברובה היא לא כוללת את המנוח. לעומת זאת, כשקרוב משפחה קרוב אובד, הרבה יותר קשה לחזור לשגרה, כי המנוח הוא חלק ממנה. במקרה של פייפר ופיבי, פרו הייתה לא סתם חלק מהשגרה שלהן, אלא השגרה שלהן. הן נלחמו על חייהן מידי יום יחד, היא תמיד הייתה זאת שהשגיחה עליהן, זאת שתמכה בהן, היא היייתה הרבה יותר מסתם אחות בשבילן. הן היו רגילות להתעורר בבוקר ולראות, ללכת לישון בלילה ולראות אותה, היא תמיד הייתה שם, ועכשיו היא נעלמה לגמרי. זה דבר שנורא נורא קשה להתמודד איתו, ועסקו בו בדיוק במידה הנכונה בסדרה.
אני באמת רוצה שתסבירו לי... כי אני לא מבין. המשחק הנהדר של הולי
