פרק מעולה!
פרק באמת נהדר ועשוי מעולה. אציין את השחקן שמשחק את לוסון, הוא ישראלי, שחקן בשם "איל פודל", שבאמת עשה עבודה טובה. ספייק היה משעשע לכל אורך הפרק. פרק עם טוויסטים מעולים. ובעל רבדים עמוקים לדעתי. אני חייב לציין שהפרק הזה מאוד מזכיר את הפרק "The Messege" הפרק ה-10 בפיירפליי, כאשר החייל שחוזר לחללית (שמשוחק על ידי גונ'תן אם וודווארד, "נוקס" באנג'ל), יש הרבה דברים מקבילים והפרקים מאוד דומים מבחינת המבנה. ההתחלה הייתה חזקה וטובה. הקטע שבו ניתז הדם על לוסון היה מעולה. הישיבה של הגנג במשרד של אנג'ל הייתה משעשעת. אהבתי כשהם יצאו, אז פרד שאלה מה הם עשו לפני העבודות שלהם, אז ווסלי אמר שהוא זוכר הרבה "גנ'גה". המפגש של לוסון ופרד היה מעולה (משום מה פרד הייתה מתוקה בסצנה שאמורה להיות חזקה, וזה היה ממש חמוד). אני פשוט נקרעתי שחזרו בפלשבק לאנג'ל של שנת 43, וכמה צפוי, רואים אותו יושב ומהרהר (זה פשוט קורע אותי כל פעם מחדש). נקרעתי משום מה כשהסוכנים נכנסו ומיד היכו את אנג'ל. האדישות של אנג'ל הייתה משעשעת. אהבתי את הקריצה ומעין סגירה מסוימת, כאשר אחד הסוכנים אומר שהם הקימו סוכנות חדשה בשם " "Demon Research Initiative("היוזמה" כמובן, ריילי וכו'). אהבתי את זה שכאשר ווסלי נכנס למשרד ורואה את פרד קשורה, הוא מבין מיד שהחוטף מאחוריו (בדרך כלל בטלוויזיה הדמות שנכנסת לא הייתה מבינה או מתנהגת בטיפשות), אבל הוא פשוט לא הספיק להגיב ולהתחמק. המפגש "המחודש" בין אנג'ל לספייק בצוללת היה ענק! נקרעתי כל כך, כשאנג'ל אמר לספייק שהוא נאצי עכשיו אז ספייק עונה "אה לא, פשוט אכלתי אחד עכשיו". כל המפגש של אנג'ל עם נוסטרייב ופרינס אוף לייס היה משעשע ביותר. פרינס אוף לייס, זה פשוט דמות הזויה וקורעת! היה גדול שהוא שאל כזה "אנחנו מתחת למים?" וגם שהוא צחק בפראות כזו וכולם הביטו פה בצורה משעשעת. הצחיק אותי שספייק צעק כזה הייל היטלר. אהבתי את זה שלוסון עקב אחרי אנג'ל במשך השנים (מעין משימה שהוא בחר לעצמו, יתברר בהמשך...), חח היה משעשע שהוא אמר שהוא עוקב פעם בעשור, אז הוא באמת ראה את אנג'ל אוכל עכברושים ופתאום ראש חברה. היה גדול שפרינס אוף לייז הציק לאחד מאנשי הצוות, ואז כזה התעסק בתדהמה עם האוזניות. ואז מגיע דיאלוג מאוד חשוב בפרק הזה (אולי החשוב ביותר). כשלוסון מנסה להבין מה קורה ולמה. אהבתי שאנג'ל זילזל בלוסון ואמר לו שהצבא זה בעצם למלא פקודות בלי לשאול למה. ואז לוסון מסביר שזה לא כך, שהוא הצטרף לצבא בגלל מטרה מסוימת, וזה מה שחשוב בעצם. הידיעה שאתה עושה משהו בשביל מטרה נעלה זה מה שמחזיק אותך. אהבתי מאוד, את הצילום כאשר לוסון מוביל לאחר הקרב בינו לבין אנג'ל, את אנג'ל למשרד, ואז יש שוט צילום יפה של לוסון עומד ומאחוריו שאר הגנג תלויים. היה גדול שספייק התנהג כמו ילד, ומבקש מאנג'ל לעשות משהו, לשחק עם ההגה ואחרי זה דורש שיקראו לו "קפטן" ואנג'ל פשוט מעיף אותו. ואז עוד קטע שמתחיל בצורה משעשעת. שפרינס אוף לייז מגלה את המסמך. היה מגניב שאנג'ל הרג אותו. אני נקרעתי שספייק שאל "מישהו קורא נאצית?" בכל סצנת התחקור ספייק היה משעשע. וגם בקטע שהוא שאל "אני היחיד שלא יודע לדבר גרמנית?" הסצנה שבה לוסון נדקר על ידי הנאצי הייתה חזקה. המונולוג הקצר של לוסון (בחזרה לאנג'ל ולגנג), על מה עובר לו בראש כשהוא גוסס, שבעצם הוא לא נזכר בדברים חשובים וטובים שקרו לו, אלא חושב לעצמו "wow... this really sucks.", הוא מעולה. הטוויסט שבו אנג'ל הופך את לוסון לערפד היה מצוין. היה משעשע שאחרי שאנג'ל מורה ללוסון לעזוב, ספייק חושב שהוא נשאר וכו', ואנג'ל מעיף גם אותו. ואז שוב אחד הקטעים הנהדרים בפרק. הקטע שלוסון מתעצבן ומסביר, שכולם זקוקים לסיבה כדי לחיות. מה שאהבתי בדמות הזו. שבעצם לוסון הוא הגיבור האמיתי, וגם כשאר הוא נהפך לערפד, הגיבור נשאר בו, זה משתמע מכך כשהוא מסביר שהוא עשה כל מה שערפד אמור לעשות, אבל הוא עדיין הרגיש כלום. ואז הקטע המאוד חזק, כאשר אנג'ל עומק לתקוע את היתד בלוסון, לוסון על סף ויתור ואומר לאנג'ל " Come on, chief. Give me a mission.". והסוף, שספייק מגיע ושואל לגבי לוסון, ואנג'ל מסביר לו שכל מה שהוא רצה זו סיבה. זהו פרק מעולה. לוסון הוא פשוט דמות מצוינת. הגיבור האמיתי, וגם כשהוא ערפד, הוא לא עד הסוף מפלצת ונשאר משהו מהגיבור האמיתי (שימו לב שלא רואים אפילו פעם אחת את פני הערפד שלו). כשאנג'ל הופך אותו לערפד, הוא בעצם לוקח ממנו את המשימה ואת התכלית ממנו, והופך אותו ליצור חסר תכלית. וזו כל הנקודה בפרק הזה והשם הפשוט והנפלא של הפרק ((Why We Fight פשוט מתמצת יפה את כל הנושא. מה שחשוב היא המטרה, התכלית. ובלעדי הדברים האלו, נשארים בלי כלום. זה פשוט מעביר בצורה מצוינת את אחד הנושאים המרכזיים בעונה הזו.