אתה מבין שזו הפגנת הבורות שלך בלבד?
באמת..? בערך כמו לדבר כך על היצירות של רחמנינוב או צ'אייקובסקי (עם כל הכבוד לאביב גפן או רונה קינן), על ההתעמלות של קומנצ'י (עם כל הכבוד למתעמלות במתנ"ס). על בלה קארולי. על כל השלילי שבו. כמו לדבר על פאבלובה, ניז'ינסקי, פוקין.. דאנקן.. אז עם כל הכבוד- כאשר מביאים לסטודיו את פושקין או את מולייר-למרות שלא תמיד תבין את היצירה אולי.. זה לא "איזה בעל שם עולמי". טוב? עם כל הכבוד, ויש כבוד, גם ליוצרי הבמה החדשה שלנו. ויש כבוד. אבל אנחנו, התלמידים, ואתה- כדאי לנצור את הפה, ולשבת בשקט בשקט, גם אם זה בצד השני של המרקע, וללמוד. פשוט ללמוד. גם אם אתה לא קשור לריקוד. לתנועה, להבעה, לדרך ארץ, לדרך הפרזנטציה את עצמך. להכל. לאנושיות. אלו מורים ומהגדולים ביותר. גם ללמוד אולי איך אינך רוצה להיות. (ואינני מזלזלת, אגב, גם ב(פרח לי השם) הרקדנית שהייתה לפני כמה שבועות שם)