פרק 322

[נולדת מחדש1]

קארן פשוט אומללה.

ד"ר סטן{השם נשמע כמו סרט אימה חח}העלה השערה בנוגע לזה שאולי קארן צריכה להיות במוסד פסיכיאטרי. נו באמת?זה כל כך קשה לראות??היא בדיכאון,דיכאון שאותו כדאי שתרפא בכדורים.הציורים שלה...זה לא משנה כמה שאולי היא ניסתה למשוך תשומת לב עצם המחשבה של להעלות את הזוועות האלה על הדף מראה על מצוקה גדולה. כל תווי הפנים שלה אומרים כאב,ההסתגרות שלה בחדר עם הציורים והמחשבות..שמתם לב לתנועת ידיים שהיא עשתה אחרי שהיא דיברה בטלפון עם הגרוש שלה?חוץ מזה ההתקפות בכי שלה הם לא דבר נורמלי כל כך. מה אתם חושבים?מקומה של קארן הוא בבית מתחילות מחדש או לא?

 

[THE ILLEGAL ONE]

לפי דעתי לא

היא ממש בדיכאון ולא נראה לי שזה המקום בשביל דיכאון כזה... אולי אחרי שהיא כבר תרגיש יותר טוב שתחזור לבית.. אבל עכשיו היא נראת לי אחת שדורשת עזרה ולא נראה לי שהבית מסוגל לעזור לה כל כך.....

 

[bee w hole]

מתייחסת לשאלתך../images/Emo140.gif

בתור התחלה, מרשה לעצמי להעלות שאלה שמישהי העלתה בפורום: האם יש הבדל בין ההנאה מהסבל של קארן להתמכרות לסבל של אליסון? אני לא פסיכיאטרית ואין לי שום רקע מקצועי להעריך את מצבו הנפשי של אדם. אבל.. אנסה לתת את דעתי בעניין,כמו אליסון, לקארן יש חוסר ביטחון בצורה ענקית. בגלל שהיא מעולם לא קיבלה את התמיכה לה היא נזקקה , כשאין גב ממש חזק זה קצת בעיתי להתמודד עם הג'ונגל של החיים. בשונה מאליסון, קארן מחצינה את רגשותיה באופן קיצוני < דווקא בגלל שהיא לא קיבלה תמיכה>. היא ניסתה לזעוק ולא נתנו לה בכלל את התחושה הבסיסית לתמיכה.

עכשיו, אני מנסה לדמיין לעצמי, מנקודת התחלה אדם שאין לו גב, -איך הוא מתמודד עם פעולות יומיומיות? אלו השלכות רגשיות זה עושה עליו? האם זה מחזק אותו או מוריד אותו לרצפה? -איך זה משפיע על תקשורת בין אישית? כל סוג של אינטראקציה? איך האדם מתקשר? -באלו כלים הוא משתמש כדי לשרוד ולהתמודד עם חייו? האם הכלים נכונים? או מעוותים כגון < לחבוץ חמאה עם פטיש?> -האם ההשלכות לכך שאין תמיכה <כלומר, ה- over תשומי שלה > משמען =בעיה נפשית?

ולסיום, אתן דוגמא, שאני מקווה שתעורר מחשבה או תגובה מכם, אתאר סיטואציה- ילד בן 4 מרגיש אמא שלו לא אוהבת אותו מספיק והוא רוצה שתראה לו הבעות אהבה או יחס לפחות. כשהיא לא נענית לו... אז.. הוא מחפש אלטרנטיבה אחרת... או שהוא עושה משהו שאסור לעשות, או שהוא בוכה, או שהוא משתולל< כל דבר על מנת להשיג תשומת לב מידית> למשל אם הוא משתולל, אמא שלו ישר תתייחס אליו, או שתכעס , או שכדי למנוע שיפגע בעצמו או בסביבה, היא תעצור אותו בגובה, וזה יהיה תחליף לחיבוק, תחליף לתקשורת רגילה, יחס אבל בצורה אחרת! אז תארו לכם שקארן היתה תלמידה מאוד 'מצטיינת' לגבי האומללות שלה כמו הילד המדובר פה...האם יש למהר ולהסיק שהילד או קארן בעלי בעיה נפשית? אשמח לכל תגובה

יום נהדר!

 

[bee w hole]

הבהרונת../images/Emo9.gif

אני מוסיפה שבחרתי לשאול שוב את אותה שאלה שמישהי העלתה כאן בפורום. בין השורות, ניסיתי לשאול, מה יותר בריא להפנים כמו אליסון שמחייכת כל הזמן אבל מרגישה חרא? או להחצין להראות שכל שניה שעוברת פשוט מכאיבה, כמו שקארן מראה ומרגישה חרא? לשתיהן אותה סיבה ותוצאה, סיבה- חוסר ביטחון, תוצאה-כאב בקרביים שמקשה להתמודד עם החיים עם הפנים קדימה.

 

[נולדת מחדש1]

אני חושבת שצריך לשלב את השניים.

לפרוק את הדברים הכואבים בפני משפחה,חברים,פסיכולוג או כל אוזן קשבת אמינה וליד הכלל פשוט לחייך כי: א.זה מתחיל כזיוף אבל משפיע על ההרגשה. ב.הסביבה נרתעת לעיתים קרובות מאנשי כמו קארן.

 

[א ו ר3]

אני גם חושבת...

הציורים שלה מראים את זה די בבירור והיא כל היום בוכה ובכלל נראית כ"כ חסרת שמחת חיים והפנים שלה כ"כ נפולות כאלו ... ניראה גם שהיא כמו עלה ברוח, כל דבר שובר אותה..

 

[משקולת נייר גלקסית]

לדעתי היא מזייפת

אתן דוגמא להמחשה: בנאדם דכאוני, מתוסכל וכו' שמחליט להתמודד עם הצרות של החיים ע"י פגיעה עצמית עושה את זה בבית לבד. אם זה סמים אז אף אחד לא ידע שהילד המופנם המסוגר והשתקן מהשולחן בסוף הכיתה בעצם מעשן כל יום חשיש. אם זה אלכוהול - הם יחביאו את הבקבוק וישדרו "עסקים כרגיל". בנאדם שחותך את עצמו - יחתוך במקום שלא רואים, לא פרק היד בקיץ! אבל אדם שמחפש תשומת לב דרך הדברים הבעיתיים האלה דווקא יקפיד לספר לשתף ולהראות לכולם כמה הוא סובל ואיך הוא פוגע בעצמו כתגובה לתסכול וחוסר האונים. לא סתם ד"ר שטן כץ שאל את קארן כמה מתוך זה דרמה, כי כל ילד יכול לצייר דם פורץ מהלב ועיניים עצובות בידיעה שזה לא נראה בריא וחיובי, וכך הוא יקבל תשומת לב. כשאני אצייר אבא עם ידיים גדולות ואמא ואני מצויירות קטנות בפינה כולכם תחשבו שאבא מכה אותנו, נכון? אז קארן מרמה ומגזימה ומעצבנת. אם היא לא היה תשומי היא לא הייתה זורקת על סטן את הציורים שלה בהצגה מופגנת של "הו, כמה אני אומללה. קח, תנתח אותי ותאשר לעולם שאני מסכנה". אני כן מרחמת עליה שהיא נוקטת אמצעים לא בוגרים להביע את המצוקה שלה וכן מבינה שלמעשים כאלה יש סיבה. הרי אם היא עושה כאלה שטויות בשביל יחס ורחמים (ואולי גם חמלה) היא כנראה באמת במצב לא טוב. אני חושבת שאנשים עם דכאון לא צריך לשפז, היום יש כלים והבנה של כל בעיה נפשית וכל עוד זה לא "כרוני" ובלת הפיך עד כדי שבנאדם מאבד קשר עם המציאות - אין לאשפז ואין לסמם. גם נשים עם דכאון אחרי לידה מאשפזים? לא. זה חלק מהחיים. הבית יחווה סוף סוף אתגר רציני. (אני צופה שישלחו את קארן לדרכה ומקווה שהצפיות לא יתממשו) ערב טוב לכולם

 

[פיפיטה]

ביום הראשון שלה

בבית היא דיברה עם חברה שלה בטלפון שכנראה יודעת הכל על מצבה והיא אמרה לה אי אפשר להסתיר מהמאמנות כלום הם מגלות הכל, יש עוד סודות ובעיות שכנראה אנחנו לא יודעים ואני מקווה שנדע בפרקים הבאים. גם לי נראה שהיא מגזימה עם הפרצוץ החמוץ והמדוכא. מצד שני יכול להיות שהיא לא הוציאה הכל ולא בכתה תקופה ארוכה ועכשיו ליד אוזן קשבת כל בכי יוצא החוצה ובעוד כמה ימים היא תשתלב תראה שיש עוד בעיות בבית ותירגע. וביננו מה יותר גרוע המצב שלה שאפשר פשוט למחוק את העבר ולהמשיך הלאה מחדש, או המצב שלדעתי גרוע יותר מחלת סרטן שאי אפשר להיפטר ממנו לתמיד ולהמשיך הלאה. אז היא צריכה מעט פרופורציות בחיים היא תראה שיש מצבים גרועים ממנה ותירגע.

 

[bee w hole]

אני שמחה שיש מישהי שמסכימה

שקארן צריכה להישאר בבית 'מתחילות מחדש', ויפה כתבת חיזק את מה שכתבתי.

 

[inbary68]

../images/Emo5.gifעל הקבר של היפוכונדר...

כתוב המשפט: "אמרתי לכם"!

רוצה לומר, שהדבר המסוכן באמת אצל אנשים שזועקים לעזרה דרך פרובוקציות של מסכנות וקושי (שצריכים 'הוכחות' כמה הם סובלים - דוגמת ציור מזעזע או אקטים אחרים שהוזכרו כאן) - היא שהם הולכים ומטפסים על עץ גבוה שקשה לרדת ממנו. הרי הסביבה שלהם כבר עייפה מלהתייחס אל הצורך הבלתי נדלה שלהם בתשומת לב ובאמפטיה, יש החלשות של מערכות האזעקה ו התמיכה של הסביבה - דוגמת 'זאב זאב' ואז מה קורה? - צריך כל הזמן ללכת ולצעוק יותר ויותר חזק כדי שישמעו, יאמינו ויזדעקו לעזרה. ועל כן, הסכנה שבסופו של דבר מגיעים גם למצבים מסוכנים, כולל נסיונות התאבדות ואפשר גם להצליח - כי בעצם, לאן כבר אפשר להגיע אחר כך? אין ברירה וזה עץ שכבר אי אפשר לרדת ממנו. ומכאן, הטיעון שלי, שאנשים כמו שאתם מתאירם את קארן הם גם סוחטים את עצמם ואת הסביבה שלהם ומרגישים שהם במבוי סתום. גם באמת מצויים במצב מאוד מסוכן - וזה מניסיון. לכן רוצה לומר שלמעשה, זה שמזהים שהיא 'עושה דרמה' זה נכון, אך לא מוריד מרמת הסיכון שבו היא מצויה. שנית, בנוגע לטיפול תרופתי: אני באמת תהיתי ביני לביני לאחרונה, איך זה שהנושא של טיפול תרופתי לא עלה (למיטב ידיעתי, פרט לנושא הריטלין של היילי בטיפול בהפרעת קשב, אבל זה עוד "בקטן") כנושא שנוגעים בו בהקשר למצבי רוח ולהפרעות של דיכאון וחרדה. ז"א, אני שמחה שיש התייחסות לנושא בהקשר של קארן. מעניין אותי כיצד 'תוקפים' את הנושא - כיוון שלעתים זה גם סוג של עזרה (לדעניותי מאוד לגיטימית, על כל פנים מקובלת באסכולות ובחברות מערביות) ויעילה כחלק מהטיפול הכולל - לא במקום אך כחלק בהחלט. לבסוף, אני לא ראיתי את הפרקים האחרונים, ואת הרשמים אני קולטת רק מן הכותבים כאן. אך אני לא מבינה, האם עלה סימן שאלה בשלב זה בנוגע להיותה של קארן בבית מתחילות מחדש? האם החלו לדון בשאלה האם מצבה לא מאפשר הישארות בו וכד'? אשמח לתשובה.

 

[bee w hole]

לעינברי 68

לגבי קארן, קארן התקשרה לבעלה כדי לדבר עם בתה הקטנה ,אנה, וענה לה שאנה לא רוצה. התקשרה גם לביתה ריצ'ל וריצ'ל אמרה שאנה בכלל לא בבית. מיותר לציין שבין לבין קארן בוכה. בפגישה המשותפת של הבנות, שנושאה היה מרד, קארן אמרה שהיתה מרדנית וזאת ביטאה בכך כשהיתה בת 15 תפסו אותה בדייט על החוף בעירום חלקי עם בחור <יותר מאוחר היא טוענת שזה היה מתוך נאיביות או משהו שקשור לחברה, פיספסתי את זה>. דבר נוסף, היא אמרה שהיו לה חיים מושלמים בית מושלם משפחה מושלמת ואז.. בא הרומן, סטן תירגם שזה כמו מרד, מטרתו לתת הצהרה של ביסוס זהות "אני אדם נפרד", "אתם לא מכירים אותי". קארן ציירה 2 ציורים כי איאנלה אמרה להוציא את ה"כינים" "פולשים" "שדים" או וואט אוור...על הציוריםהיא השתדלה לעשות את הציורים גרפית והיא בכתה תוך כדי ציור. בפגישה עם סטן, קארן אמרה שיש לה בעיה עם חרדה וסטן בירר אם יש לה היסטוריה של דיכאון, אם היה היתה מטופלת ואמרה שכן בגיל 15 ביקשה עזרה מאז אותו מקרה שתפסו אותה. סיפרה לסטן שהרבה פעמים חשבה על התאבדות והדבר שמנע ממנה לעשות את זה הן בנותיה. שאל אותה אם היא אובדנית ענתה שכן ושאל אותה מה עצר אותה וענתנה שהיא הבינה שהיא זקוקה לעזרה, שאל אותה עד כמה הי אובדנית מ1-10 ענץה 7. היא מרגישה אבודה ולא יודעת מה לעשות עם זה, כי היא יודעת שהיא נבונה די מבוגרת ולא מסתדרת בחיים.לגביי הציורים סטן אמר שהם שחורים ואפלים ומודאג ממשמעות הציורים, על מה הם מרמזים?והיא ענתה שזה עצב מהניכור של ביתה. וכאן בא לידי ביטוי השאלה אם היא מתאימה להמשיך בבית מתחילות מחדש או במסגרת אחרת, סטן שואל את קארן עד כמה כל אומללות הזו היא דרמה או דרישה לתשומת לב. על מנת לעזור בשיקום חייה יש צורך בכנות שלה, רוצה שתפסיק להגזים ביח לרגשותיה, כדי שתטפל בשורש הבעיה. קארן שוב רוצה ליצור קשר עם בתה אנה, אבל סטן אומר שלא תעשה את זהשתתן לבתה זמן, מספיק שתכתוב לה מכתב, כי הוא חושב שקארן לא מוכנה בגלל שהרגשנות המוגזמת של קארן עלולה להרחיק את בתה ממנה. קארן , נתנה פירוש לציור שציירה, בחדרה "לבד" ציור עם ילד ואם , היא אמרה ששניהם זו היא, הילד זקוק לנחמה והאם נותנת, אז היא נותנת לעצמה ומקבלת...אהבתי את הפרשנות הזו ואני מאחלת לה שתרגיש ככה באמת. הקטע עם קארן הסתיים בכך שהיא כתבה מכתב לבתה.

 

[bee w hole]

אימל'ההההה זו השעה?../images/Emo12.gif

הו איך שהיום עבר מהר! רציתי להוסיף עוד משהו, רק אני מרגישה שאליסון נדחקת ככה הצידה? בגלל שהיא כזו ילדה טובה ירושלייים? משום מה נראה לי שהיא גם היתה צריכה לצאת בתאני וואנסה <ככה קוראים לה?> ולגבי הפגישה עם הדראג קוין בתאני היתה די מבועתת..אני לא בטוחה שהיה צורך בעוד פגישה בנוסף לאופנוענים...זה די מיצה את עצמו. אבל בהחלט זה הוסיף צבע ובטח גם רייטינג. לא כייף לי לכתוב לעצמי, אם מישהו קורא אותי בכלל <ג'יזס פתאטי> או רוצה להגיב אז תפנו אליי בכינוי בי גרסייס.

 

[פיפיטה]

היי בי, ביי בי

קוראים וגם קוראים את לא לבד אבלללללללל נראה לי שזהו להיום ביייייייי

 

[inbary68]

../images/Emo52.gifאז איך לפנות אלייך?../images/Emo12.gif

ולא את לא לבד בעולם, יש כאן מישהו..... כמו שאומרים: לכל סיר יש סירה

 

[המונשרי]

אנשים

איך אתם ערים בשעות כאלה - או שאתם בחו"ל?

 

[שרי48]

וברור שגם אני פה וקוראת כל מה

שאתן כותבות, כי גם לי לא יצא לראות כבר 3 ימים, לכן אין לי דיעה על כלום ואני רק שואבת אינפורמציה מכן. לילה טוב, בנות.

 

[פותחת בחומוס]

בגדול מסכימה איתך

אבל לגבי דיכאון...פחות אל תשכחי שדיכאון היא מחלה אובדנית אנשים עם דיכאון חריף מתאבדים ואפילו לקחת איתם את אלה שהם אוהבים. יש מצבים שאישפוז הוא פשוט הכרח. גם בדיכאון אקוטי אחרי לידה - (לא יודעת אם את זוכרת את האישה מכרמיאל שהטביעה את שתי הבנות הקטנות שלה באמבטיה) שאלה נוספת למה בדיוק את קוראת לסמם? הלא הטיפול בדיכאון הוא על בסיס כדורים, אז לא בדיוק הבנתי.

 

[פותחת בחומוס]

זה היה למשקולת ../images/Emo13.gif

 

[משקולת נייר גלקסית]

היי

מה שלומך חומוסית? (אולי זה לא במקום, אני לא יודעת, אבל רק רציתי להגיד שתגובות כאלה מאוד נעימות ושומרות על אווירת הפורום נקיה. אני שמחה שגם כשאנחנו לא באותה דעה אנחנו יכולות להתדיין על זה בצורה מנומסת ששתינו מרוויחות ממנה) בעניין הדכאון, דיי התכוונתי שכל מקרה לגופו. גם בדכאון אחרי לידה וגם בדכאון "רגיל" אני לא חושבת שהפתרון ה*אוטומטי* צריך להיות אשפוז, אבל לרגע לא אמרתי שצריך להזניח ולהקל ראש במצב. מי שמגיעים למצב שבו הם מסכנים את בני או בנות זוגם, את ילדיהם או את שאר הסביבה כמובן שיש לאשפז. אני זוכרת גם את המקרה בטקסס שאמא לחמישה ילדים הטביעה אותם באמבטיה וסידרה את גופותיהם לפי גודל על המיטה, או את האישה שילדה כמעט 40 תינוקות במהלך חייה וכל ילוד קברה בעציץ ברגע שהגיעה הבייתה. לצערי שני הבעלים בסיפורים האלה ידעו על הבעיה של נשותיהן והקלו בזה ראש. אבל, אפילו במשפט של האישה מטקסס התחשבו בזה שהיא הייתה בדכאון קליני קשה ביותר וקצת הקלו בעונש המאסר ובתנאים. (שכחתי מה הייתה הפואנטה שלי, סליחה) בקשר לתרופות, או כמו שאני קוראת לזה - סמים. ילדים ומבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז, לדוגמא, מקבלים מרשים למינונים שונים של ריטלין. לי יש הפרעת קשב ריכוז מאובחנת, אבל לצערי ריטלין בכלל לא משפיע עליי. הרבה חברים שלי, חלקם מאוד טובים, השתמשו בריטלין בתקופת הלימודים והשינוי התבטא לא רק בציונים גבוהים יותר ויכולת לשבת בכיתה מעל 5 דקות רצוף, אלא גם בהתנהגות היומיומית ותגובותיהם לסביבה. הם המשיכו להיות חסרי שקט כמקודם אבל בנוסף לזה נוספה להם תחושה של "שיתוק". ז"א, הם עדיין רצו להשתולל והמוח שלהם רץ 1000 קילומטר לדקה בזמן שהם ישבו בשקט בכיתה וקלטו מתמטיקה. אז עם כל הכבוד לתרופות שבאופן זמני מקלות את המצב או אפילו לא זה, פשוט משתקות לזמן מה, בי אף אחד לא טרח להתעניין ברגע שהריטלין לא עשה את קסמו. ומתברר, דרך מתחילות מחדש והמקרה של רנה, שדווקא אפשר להתמודד עם הקושי במציאת דרך אלטרנטיבית לקליטת החומר הנלמד! זו דוגמא ספציפית ואני חלילה לא מכלילה, דכאון הוא הרבה יותר מורכב ועקשן מהפרעת קשב וריכוז, ובכל זאת ככל שהזמן עובר מתברר שרוב תרופות הפלא האלה הן בסך הכל פרי יצירתה של החברה העצלנית שלנו שמעדיפה פתרון אינסטנט על טיפול אמיתי. מה את אומרת?

 

[פותחת בחומוס]

היי משקולית

לא הייתי כמה ימים - ורק עכשיו קראתי את התגובה ולשאלתך - נראה לי שכמו כל דבר יש מיקרים שלהם הסמים עוזרים יותר וכאלה שהסמים עוזרים פחות. חייבים לקחת בחשבון כמו בכל דבר את התוצאות החיוביות והשליליות של הטיפול. כל מקרה לגופו מחלות כמו מאנייה-דיפרסיה, סכיזופרניה וגם דיכאון מטופלות טוב יותר כאשר יש שילוב של כדורים עם טיפול נפשי. אני מאמינה בכל מעודי בטיפול נפשי אך לא תמיד הוא מספיק. בכל אופן מהכרותי אנשים בדיכאון ועוד יותר אנשים מבוגרים בדיכאון אני לא יכולה שלא לברך את הציפרלקסים למינהם הכדורים יכולים לתת פתיחה טובה לאדם לחלץ את עצמו מהבור שהוא נמצא בו - את הנכונות להתחיל בכלל את הטיפול, דבר שאנשים בדיכאון מתקשים להתמודד איתו ולגבי אנשים מבוגרים (מבוגרים שלי זה זקנים שלך

- זה בכלל הצלה) בקשר לריטלין -אוי זאת סוגיה קשה ואין לי את הידע המבוסס לענות על הכך אני רק יכולה להגיד משיחות עם חברים שהילדים שלהם משתמשים ברטלין וחלקם אנשי מקצוע - שכאשר הריטלין עוזר הא מהווה סוג של מסננת מהצפת הידע הזאת שמחרפנת אותנו. כמובן שיש לו צרות אחרות - כשפגה השפעת הכדור הם די מתחרפינים, אבל כשהכדור הוא יוצר איזשהי הקלה לילד ולסביבה שלו