במקרה של 'התמכרות' למשהו כמו אומללות
הכיוון של טיפול תרופתי הוא אחד, והכיוון השני הוא 'לשנות את הראש' כלומר את מה שבן-אדם אומר לעצמו השכם והערב - זה להשפיע על האמונות שלו והמחשבות שמנחות אותו כמו 'מנטרה' כזואת - זה אמירות כמו 'אוטומטים' (אני חושבת שאיאנלה קראה להם 'פילטרים'). עכשיו, זה טיפול 'קוגניבי - התנהגותי' - ואפשר לקלוט את האוטומט הזה ואז להשפיע בצורה חיצונית ולעצב אמירות חדשות. גם אם בהתחלה זה נראה מאולץ אז בכל זאת זה יכול להפוך להיות 'שלי' אם עושים את זה מספיק זמן - כמו שמתאמנים בתנועה חדשה, או בהרגל שלא מכירים - כמו כל התנהגות נלמדת שבהתחלה היא מאולצת ולבסוף הופכת 'חלק מהאדם'. אז במקרה של קארן המטרה לזהות איתה את האמירות האלה שהיא אומרת לעצמה כל הזמן באוטומט ואת ההתנהגות בעקבות זאת. בשלב הזה, כבר תהיה לה בחירה כי היא תזהה איפה היא יכולה ליפול לאותו דפוס. זה בעצם מה שעושים רוב הזמן בבית של מתחילות מחדש - מזהים את ה'פילטרים' האלו - האמירות והאמונות השגויות (או שאינן האופציות היחידות - נניח: יכול להיות שאני טיפשה, אבל יכול גם להיות שאני חכמה?) - ובעקבות זאת משנים את הדפוסים המוכרים. זה יכול להרגיע ולהעלות את הביטחון בצורה משמעותית. ולכן כמובן, אני חושבת שזה מקום מתאים בשביל קארן. זה שהיא אולי זקוקה לטיפול תרופתי זה לא סותר את המקום של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי המשלים שמספק הבית. חוץ מזה, הבית הוא מסגרת תומכת יותר מכל מוסד טיפולי, אז בכלל אני לא רואה את הסתירה.
הכיוון של טיפול תרופתי הוא אחד, והכיוון השני הוא 'לשנות את הראש' כלומר את מה שבן-אדם אומר לעצמו השכם והערב - זה להשפיע על האמונות שלו והמחשבות שמנחות אותו כמו 'מנטרה' כזואת - זה אמירות כמו 'אוטומטים' (אני חושבת שאיאנלה קראה להם 'פילטרים'). עכשיו, זה טיפול 'קוגניבי - התנהגותי' - ואפשר לקלוט את האוטומט הזה ואז להשפיע בצורה חיצונית ולעצב אמירות חדשות. גם אם בהתחלה זה נראה מאולץ אז בכל זאת זה יכול להפוך להיות 'שלי' אם עושים את זה מספיק זמן - כמו שמתאמנים בתנועה חדשה, או בהרגל שלא מכירים - כמו כל התנהגות נלמדת שבהתחלה היא מאולצת ולבסוף הופכת 'חלק מהאדם'. אז במקרה של קארן המטרה לזהות איתה את האמירות האלה שהיא אומרת לעצמה כל הזמן באוטומט ואת ההתנהגות בעקבות זאת. בשלב הזה, כבר תהיה לה בחירה כי היא תזהה איפה היא יכולה ליפול לאותו דפוס. זה בעצם מה שעושים רוב הזמן בבית של מתחילות מחדש - מזהים את ה'פילטרים' האלו - האמירות והאמונות השגויות (או שאינן האופציות היחידות - נניח: יכול להיות שאני טיפשה, אבל יכול גם להיות שאני חכמה?) - ובעקבות זאת משנים את הדפוסים המוכרים. זה יכול להרגיע ולהעלות את הביטחון בצורה משמעותית. ולכן כמובן, אני חושבת שזה מקום מתאים בשביל קארן. זה שהיא אולי זקוקה לטיפול תרופתי זה לא סותר את המקום של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי המשלים שמספק הבית. חוץ מזה, הבית הוא מסגרת תומכת יותר מכל מוסד טיפולי, אז בכלל אני לא רואה את הסתירה.