המטפל היודע והמסתיר
אני חושבת שההרגשה הזו משותפת להרבה מטופלים (אני בטח מרגישה את זה), כלומר התחושה שהמטפל יודע משהו עלי בלי שאני יודעת, ושהוא יכול להגיד לי אבל לא רוצה כי אני צריכה להגיע לזה לבד. אני לא בטוחה שזו הרגשה נכונה של מטופלים (עד כמה שאפשר לשפוט רגשות כנכונים), כלומר שזה באמת המקרה. מה שבטוח שבסדרה זה קורה המון פעמים (ודי מרגיז אותי בדרך כלל, כי זה מאוד שחצני בעיני). ראובן אומר לאיילה שהיא צריכה להבין לבד,ויש עוד דוגמאות שאני לא זוכרת. זה די נפוץ בתיאורים של פסיכולוגים בבידור (טלוויזיה וקולנוע). תחשבו על הסרט וויל האנטינג או אנשים פשוטים, בשניהם הפסיכולוג יודע משהו על המטופל, והוא מוביל את המטופל להבנה, וכשהמטופל מגיע לשם לבד זה רגע הפורקן והרבה פעמים גם ההיפוך בחייו של הגיבור. אז זה לא ממש אמין, אבל זה לא חדש
אני חושבת שההרגשה הזו משותפת להרבה מטופלים (אני בטח מרגישה את זה), כלומר התחושה שהמטפל יודע משהו עלי בלי שאני יודעת, ושהוא יכול להגיד לי אבל לא רוצה כי אני צריכה להגיע לזה לבד. אני לא בטוחה שזו הרגשה נכונה של מטופלים (עד כמה שאפשר לשפוט רגשות כנכונים), כלומר שזה באמת המקרה. מה שבטוח שבסדרה זה קורה המון פעמים (ודי מרגיז אותי בדרך כלל, כי זה מאוד שחצני בעיני). ראובן אומר לאיילה שהיא צריכה להבין לבד,ויש עוד דוגמאות שאני לא זוכרת. זה די נפוץ בתיאורים של פסיכולוגים בבידור (טלוויזיה וקולנוע). תחשבו על הסרט וויל האנטינג או אנשים פשוטים, בשניהם הפסיכולוג יודע משהו על המטופל, והוא מוביל את המטופל להבנה, וכשהמטופל מגיע לשם לבד זה רגע הפורקן והרבה פעמים גם ההיפוך בחייו של הגיבור. אז זה לא ממש אמין, אבל זה לא חדש
