|הדגש|The Relunctant Hero
מוטיב הגבורה - הפרק שלפנינו קרוי "the relunctant hero", או בעברית: "גיבור בעל כורחו". שם הפרק אינו מתייחס לדמות אחת, אלא לכמה. אולם, למרות שגם דוסון וגם פייסי מבצעים מעשי גבורה בפרק הזה, יש בין המעשים הבדל מובהק. הבדל שימשיך וילווה אותנו לאורך הסדרה. הפרק מציג שני סוגי גבורה, גבורתו הקלאסית של פייסי, האביר על הסוס הלבן שנכנס בסערה, מציל את היום, זוכה בתשואות ובבחורה בסופו של דבר. מהצד השני אנחנו נחשפים לגבורתו של דוסון. גבורה טראגית, שבה אתה עושה את המעשה הנכון, אבל לעיתים אתה היחיד שיודע את זה, אתה היחיד שמבין את זה. הגבורה שלך נותרת בלתי מוערכת, זוכה לבוז במקום להוקרה, וכמובן, מסיים בודד. שני סוגי הגבורה האלו ממחישים את התהליכים שעוברים דוסון ופייסי בעונה השנייה, ובהמשך הסדרה בכלל. אנחנו זוכרים איך רק לפני עונה פייסי היה הלוזר (ועדיין מתעקש ויתעקש לראות את עצמו כך, למרות שקשה להבין למה), בעל דימוי עצמי נמוך, כזה שהציל את ג'ואי מאונס פוטנציאלי רק כדי שכל הקרדיט יילך לדוסון והוא יישאר בתהום הנשייה. דוסון היה המרכז באותה עונה, גיבור בעל כורחו במלוא מובן המילה. בפרק הזה התהליכים המנוגדים מתחילים. הפרק נפתח בהצגת תומנת המצב הנוכחית. דוסון כגיבור הקלאסי, ופייסי כסיידקיק הלוזר. לאט לאט, יש שינוי במגמה הזו, אנחנו רואים כיצד אנדי חושפת את ההירואיות שבפייסי ואת האירוניה שבמחמאות שהוא מחלק לה ולדוסון כשלמעשה הוא גיבור לא פחות גדול. אנדי היא הגורם שהפך את פייסי מלוזר לגיבור, ועל כך הוא חייב לה הרבה (כפי שהודה, ויש לציין שיותר מהחזיר לך עך כך) מצד שני, דוסון מתגלה בשיא אצילותו כשהוא מתעקש לתת לג'ואי את חלקה בכסף (לא יותר מדי מחאה נצפתה משם, ג'ואי...), ובשיא הטראגיות כשהוא עוזב כדי לראות את ג'ואי יוצאת עם הבחור שאיתו בגדה בדוסון. התהליכים המנוגדים האלו רק יתעצמו בהמשך. פייסי ימשיך לגלות בעונה הזו המון גבורה כשהוא יציל את אנדי פעם אחר פעם, ויעשה זאת בהמון אצילות וצניעות. דוסון ימשיך להיות גיבור טראגי כאשר יעמוד מהצד, יתמוך ויעזור, יהיה ג'נטלמן מושלם, אולי מושלם מדי, רק כדי להשאר לבד בסוף. ואחרי שישיג את ג'ואי, גבורתו הטראגית רק תתגבר עם מבצע ההצלה מהשריפה, ולבסוף הבחירה האמיצה לספר לג'ואי על אביה. בעונה השלישית כידוע, העברת הלפיד תימשך, כאשר פייסי לא רק ישיל סופית את תדמית הלוזר אלא גם יתפוס מקום במרכז הבמה. גבורתו של פייסי, ואצילותו רק תתחזק (מירוץ הסירות) בעוד שדוסון יתרכז בלהיות לוזר. שני מעשי גבורה טראגית עיקריים ילוו אותה בתחילת העונה ובסופה, בהם יוותר על ג'ואי, בצעד אצילי, אך שעדיין משאיר אותו בודד. זה רק יימשך (מבצע הצלתו של פייסי ע"י דוסון בלב ים) ופחות או יותר יחתום את הסדרה. מוטיב הגבורה בדוסון קריק - עוד סממן לתמונת המראה שמציגה בפנינו העונה הראשונה. ג'ק וג'ואי - מעצבן אותי כל פעם מחדש. קודם כל ג'ק גונב תרגילים מדוסון (לזרוק מונחים צרפתיים על קייפסייד), אחרי זה השניים מתנשאים על דוסון ותפיסת החיים ההוליוודית שלו (כן, בגלל זה הוא הרביץ לך, בגלל שהוא חי בסרטים, לא בגלל שנישקת את חברה שלך ואמרת לו שהיית עושה זאת שוב, חייבים להיות אובססיבי לספילברג כדי להרבית לך), ובסוף לג'ואי יש את החוצפה לבוא לדוסון אחרי. למה? האם כמו שסיפרה לזמנו לבסי, היא רצתה שזה יהיה כמו פעם? לדבר עם דוסון הידיד על הדייט המלהיב האחרון שלה? אז המטרה הושגה, דוסון הוא כבר לא החבר שלך, את לא צריכה להרגיש אשמה, אל אל תצפי לחזור לידידות, הימים התמימים של שחזור ניסויי בן פרנקלין ומשחק בבובות כרישים ממלתעות תמו. דוסון וג'ן - מעשה הגבורה של דוסון גם הזניק תהליך אצל ג'ן, תהליך התאוששות. איטי ולא נטול נסיגות, אבל בהחלט צעד בכיוון החיובי. ראוייה לציון, השיחה האחרונה ביניהם. דוסון סיפר על סרטו, ולפני שציין על כוונתו לסיים את סרטו בסוף טוב, ג'ן המליצה לו להמנע מכך. ואכן דוסון נמנע מכך. בסרטו שלו, ובסרט החיים שלו. נראה שחצי הבקשה, חצי ציון העובדה הזו של "אין סופים טובים" יצאה לרגע מגבולות העלילה, והיתה עוד רגע של מבט חיצוני על הסדרה. אין סופים טובים, לא לעונה הראשונה, וגם לא בעתיד. זו פשוט המציאות.
