Cheveux and Corps
New member
מספר דברים
(למרות שסביר להניח שרוב הדברים שיכתבו פה יהיו אף יותר עמומים מהרגיל כיוון שאני עם רגל אחת במיטה) הכינוי, שיבו אנד קורפס- (נאמר לי שכך צריך לבטא זאת) גוף ושיער בצרפתית והולנדית. למה? כי היה לי את זה על איזה שמפו שלקחתי ממלון בהולנד וזה נשמע לי מצחיק. זה דבק בי מאז (משהו כמו שנה) זה גם הניק באייסיקיו. עכשיו לתכל'ס- שוב. אני לא מתכוונת להיות פאסיבית. רק בגלל שאני לא רואה סוף לחרא הזה לא אומר שאני לא פועלת לשנות אותו בדרכים שלי (תקרא להן עקיפות, בסדר). אבל כבר קשקשתי על מהות החיים המעוותת שלי בהודעה הראשונה. ושוב- אתה רואה את החיילים המתים כאנשים שהקריבו את חייהם למענינו. אני רואה אותם כקורבנות שגבתה המדינה בשביל שנוכל לחיות ככה. תראה אותנו. איזה מצב נוראי. ברגע שהסיבה שלך לשרת בצבא היא למלא את החוב שלך לחיילים שמתו בשבילך אתה בעצם נותן לחיילים שיבואו אחריך סיבה להלחם, וכן הלאה וכן הלאה. אין למצב הזה סוף... אני לא מתכחשת לעובדה שסיכול ממוקד מונע פיגוע. אבל זה לטווח הקצר, לטווה הארוך הוא רק מהווה תשתית לפיגוע הבא וכן הלאה. כך גם כל הפעולות הצבאיות האלימות. יש להן השפעה לטווח הקצר (ולכן ניתן לטעון שהן "מועילות" ו"תורמות") אך לטווח הרחוק הן רק מחמירות את המצב. אני יודעת שהסרבנות אינה הדרך האידאלית, ותאמין לי שהייתי מתגייסת אם הייתי חושבת שהייתי תורמת למישהו. אבל אני לא חושבת ש"לתרום למדינה" זה מספיק. מהי המדינה? יש אנשים שרואים אותה כישות נשגבת, אני רואה אותה כחתיכת אדמה. ואם העולם היה מקום מושלם לא היו מדינות. אבל לצערי זה לא כך. לצערי העולם לא מתנהל לפי התקוות האוטופיות שלי. הנקודה היא, שאם הייתי מתגייסת הייתי הופכת לעוד בורג בצבא הירוק זית. הייתי חלק ממכונה משומנת היטב, בו לי, כיחידה, הייתה משמעות מיזערית ביותר, וניתן היה בנקל להחליפי. לא בכדי אין חיילים עם שמות שמתו, רק חיילים עם דרגות. אני לא אומרת "אני לא מתגייסת לצבא כי לא יתייחסו אלי.. וואה וואה." אני רק אומרת שלהתגייס לצבא כדי לשנות אותו מבפנים- זה פשוט לא אפשרי. צר לי לראות שאינך מסוגל לקבל ביקורת ממישהי שאינה מתכוונת לשרת בצבא. אבל אין לי מה לעשות בנידון. דעתך בנושא מגובשת, וגם שלי (עד כמה שניתן לגבש דיעה בגיל 18. אני עדיין ילדה). ואנחנו די חוזרים על עצמינו פה, אני לפחות שבת שלום. הלכתי לישון.
(למרות שסביר להניח שרוב הדברים שיכתבו פה יהיו אף יותר עמומים מהרגיל כיוון שאני עם רגל אחת במיטה) הכינוי, שיבו אנד קורפס- (נאמר לי שכך צריך לבטא זאת) גוף ושיער בצרפתית והולנדית. למה? כי היה לי את זה על איזה שמפו שלקחתי ממלון בהולנד וזה נשמע לי מצחיק. זה דבק בי מאז (משהו כמו שנה) זה גם הניק באייסיקיו. עכשיו לתכל'ס- שוב. אני לא מתכוונת להיות פאסיבית. רק בגלל שאני לא רואה סוף לחרא הזה לא אומר שאני לא פועלת לשנות אותו בדרכים שלי (תקרא להן עקיפות, בסדר). אבל כבר קשקשתי על מהות החיים המעוותת שלי בהודעה הראשונה. ושוב- אתה רואה את החיילים המתים כאנשים שהקריבו את חייהם למענינו. אני רואה אותם כקורבנות שגבתה המדינה בשביל שנוכל לחיות ככה. תראה אותנו. איזה מצב נוראי. ברגע שהסיבה שלך לשרת בצבא היא למלא את החוב שלך לחיילים שמתו בשבילך אתה בעצם נותן לחיילים שיבואו אחריך סיבה להלחם, וכן הלאה וכן הלאה. אין למצב הזה סוף... אני לא מתכחשת לעובדה שסיכול ממוקד מונע פיגוע. אבל זה לטווח הקצר, לטווה הארוך הוא רק מהווה תשתית לפיגוע הבא וכן הלאה. כך גם כל הפעולות הצבאיות האלימות. יש להן השפעה לטווח הקצר (ולכן ניתן לטעון שהן "מועילות" ו"תורמות") אך לטווח הרחוק הן רק מחמירות את המצב. אני יודעת שהסרבנות אינה הדרך האידאלית, ותאמין לי שהייתי מתגייסת אם הייתי חושבת שהייתי תורמת למישהו. אבל אני לא חושבת ש"לתרום למדינה" זה מספיק. מהי המדינה? יש אנשים שרואים אותה כישות נשגבת, אני רואה אותה כחתיכת אדמה. ואם העולם היה מקום מושלם לא היו מדינות. אבל לצערי זה לא כך. לצערי העולם לא מתנהל לפי התקוות האוטופיות שלי. הנקודה היא, שאם הייתי מתגייסת הייתי הופכת לעוד בורג בצבא הירוק זית. הייתי חלק ממכונה משומנת היטב, בו לי, כיחידה, הייתה משמעות מיזערית ביותר, וניתן היה בנקל להחליפי. לא בכדי אין חיילים עם שמות שמתו, רק חיילים עם דרגות. אני לא אומרת "אני לא מתגייסת לצבא כי לא יתייחסו אלי.. וואה וואה." אני רק אומרת שלהתגייס לצבא כדי לשנות אותו מבפנים- זה פשוט לא אפשרי. צר לי לראות שאינך מסוגל לקבל ביקורת ממישהי שאינה מתכוונת לשרת בצבא. אבל אין לי מה לעשות בנידון. דעתך בנושא מגובשת, וגם שלי (עד כמה שניתן לגבש דיעה בגיל 18. אני עדיין ילדה). ואנחנו די חוזרים על עצמינו פה, אני לפחות שבת שלום. הלכתי לישון.
