תגובה
קודם כל אני שמחה לתגובה עניינית. ירשתי מאבא שלי כנראה את הטיק לפלוט דברים קיצוניים כדי לגרום זעזוע, וקשה לי כשאנשים מסכימים איתי. כנראה. על כל פנים, מן הראוי- תגובה. כולם מתים בסוף. לא שמעתי על אף תיאוריה אחרת. אני לא אופטימית, נוח להכניס אותי למיקשת השמאל העיוור, אבל אני לא ממש מתאימה. כולם מתים בסוף. עובדה. נקרא לזה אקזיסטנציאליזם, אולי אקזיסטנציאליזם בנטיה לאנרכיזם (כלומר, איבוד אמון בחיים ובמהותם ופניה לאנרכיה. בניגוד לקבלת החוסר במהות שהוא הוא האקזיסטנציאליזם). בכל מקרה, כמו, סיזיפוס, כמו מרסו (הזר) כמו ולדמיר ואסטרגון (מתוך "מחכים לגודו"). אני רואה את החיים המודרנים כגרגר אבק בים של אנשים חסרי חשיבות כמוני. מתים ולא משפיעים. מבחינתי זו עובדה. אבל מספיק דיברתי על זה בהודעה הקודמת. אתה, כמוני, אחת הקורבנות של המערכת הזו. אתה מוכן להתגייס לקרבי, תוך שאתה מפנים את העובדה שהדבר כרוך בסיכון החיים שלך. כמה חיילים מתו מאז קום המדינה? מאז מהומות אוקטובר 2000? מאז אתמול? מאות, אלפים, עשרות אלפים, אולי אפילו יותר לא התעניינתי בעובדות. ובשביל מה? זו התרומה למדינה שאתה מדבר עליה? המוות שלהם היה משמעותי? האם מצבינו טוב יותר מאשר שהיה לפני 30, 50 שנה? האם מצבינו בכלל השתפר? לפעמים, כשאנשים מתים במאסות אדירות, יש לדבר השפעה. 6 מליון אנשים נרצחו בשואה והיה למספר הזה השפעה אדירה עד ימינו. כך וכך חיילים מתו מאז קום המדינה (ואף לפני) וכל זה בשביל מה? כדי שיהיה עוד נר שנוכל להדליק ביום הזיכרון? באמת, יצרני השעווה מחייכים. אנחנו תקועים, מי התחיל את האינטיפאדה? אף אחד לא יודע. הסכמי אוסלו? אולי. ראית בכלל את הסכמי אוסלו, ראית איפה הגבולות היו אמורים לעבור? חם חתכו וביתרו את כל יו"ש, כדי שחלילה לא תהיה איזו התנחלות חביבה שתהיה מחוץ לגבולות ארץ ישראל. מזל שיש לנו כזו מחוייבות למדינה ולאנשיה... בדיוק כמו גדר ההפרדה, איזה רעיון גאוני. נכלא אותם, נפריד אותם אחד מהשני, נפריד אותם ממקום הפרנסה שלהם ופוף- הכל יהיה יותר טוב. ועוד אנחנו אלה שחיים באשליות... האם זה היה הביקור של שרון בהר הבית? 13 הרוגים פלשתינאים? ההאשמות נעות לכאן ולכאן ואין אשם מרכזי. ולכן אין קורבן מרכזי. ישראל נעה מתפקיד הרוצחת לתפקיד הקורבן. מתנקשת ומתפוצצת. כך גם הציבור הפלשתינאי. נכנסנו למערבולת אבסורדית. אנחנו מתנקשים, תוך ידיעה ברורה שתהיה תגובת נגד. פוגעים, ואז מחזקים את ההגנה, ואז נוקמים על הפיגוע וחוזר חלילה. מישהו באמת חשב שלהרוג את השיח אחמד יאסין זה רעיון טוב? מישהו באמת חשב שזה יועיל? אפשר לומר שאנחנו הקרבנו 13 אזרחים וחיילים כדי להכשל בשתי נסיונות התנקשות. איזה הישג ציוני. צה"ל צריך לטפוח לעצמו על השכם. פציפיזם אינו פאסיביזם. פציפיסטים וסרבנים לא משתמטים (אני שונאת את המילה הזו) כדי לראות את המדינה מתמוטטת. אני מכירה אישית אנשים שהיו באוהל המחאה במסחה (אוהל משותף של פעילי שלום יהודים ערבים ובינלאומיים שמטרתו העלאת המודעות לזנקי גדר ההפרדה) ואחר כך באוהל המחאה של הנשים החד הוריות. אלה אנשים שלקחו על עצמם את האחריות לתקן עוולות, ולרוב אלו עוולות שנעשות על ידי "הממשלה הנבחרת" שבעצם כפופה לצבא. זו לדעתי התרומה האמיתית, לא ריצה בין התנחלות להתנחלות. אולי נכסנו לעצמינו את המוסר, אבל לחשוב שמלחמה היא הדרך הטובה ביותר להשיג מוסריות, זה פשוט נראה לי טיפשי. מצטערת. אין מילה אחרת. תראה מה קורה בעיראק. הייתה מלחמה, שנעשתה -ללא הסכמת האו"מ- כשארה"ב עושה כל העולה הרוחה (לכאורה כמו הסרבנים מהם אתה כ"כ חושש), היא פלשה לעיראק, הדיחה את הממשל שלא היה לרוחה (גם לישראל יש נשק להשמדה המונית) ועכשיו תראה אותה. כל יום יש עוד ועוד התנקשויות בצבא האמריקאי (והבריטי, והדני...) שעולים גם בחיי תושבים עיראקיים. הנה עוד דוגמא לתמימות פאשיסטית- מישהו באמת חשב שיחבקו את המושיע האמריקאי? מה יקרה בסופו של דבר? אי אפשר לדעת בוודאות, אבל כבר איזה עתיד אופטימי צפוי למדינה שכפופה למרות ארה"ב. תראה מה קורה בדרום אמריקה. אנחנו במצב מלחמה, במלחמה אין מוסריות. לחשוב ששירות צבאי יביא שלום זו התמימות האמיתית. אולי אתה חושב על שלום בינינו לבין עצמינו. שנחסל ונכדא את העם הכבוש ביו"ש עד שהפיגועים יפסיקו ונוכל להשמין מנחת אמריקה סטייל. אבל המיעוט המודכא שישאר שם אחרי ההרס והטבח שכנראה נבצע שם, הוא יגדל ויתחזק וילחם שוב. לא היה כיבוש שהצליח, לא היה עם שלא קיבל עצמאות ונשאר מרוצה. 55 שנים אנחנו נלחמים, 55 וכלום לא השתנה במצבינו, וכלום לא השתנה במצבם, וגם הם נלחמים כמו משוגעים. אולי הגיע הזמן למצוא פיתרון אחר? (יצא ארוך)
