../images/Emo9.gif פעם ראשונה שכתבתי הערות
במהלך צפייה בפרק. יש עם זה שתי בעיות: 1. זה מפריע לעקוב אחרי כל מה שקורה (לא ידעתי ששפרד וטיילה התנשקו
). 2. בגלל שבכל זאת ניסיתי לעקוב וכתבתי כשהעייניים על מסך הטלוויזיה, אני לא כל כך מבינה עכשיו מה כתבתי...
מה שכן הצלחתי לפענח: 1. רונאן. יודע לעשות עוד משהו חוץ מלירות??? כאילו, זאת התגובה שלו לכל דבר שקורה בעולם? כל הבלאגן של לא להצליח לאסוף בייצים הוא בגללו. מה הוא מיהר לירות על הדבר הזה שהשתלשל מלמעלה? כאילו איך זה עובד? אם אין שכל יש רובה?
חבל. דווקא אהבתי אותו בהתחלה. 2. אין. אין על בדיחת הסוליטייר. זה היה להתלבש על הדבר הכי קטן ולצאת הכי ענק. ואני חשבתי שרק בישראל אנשים ניראים מאוד עסוקים מאחורי צגים של...סוליטייר
3. הפעם זה היה תורו של שפארד לשחק את זה שמאבד את זה, שמשתגע. זה היה מעניין ודי משכנע לראות אותו. זה היה נפלא לראות אותו "כעבור שבועיים" חוזר לעצמו ולחן הטיבעי והאנושי שלו (וסליחה מכל מי שאהבו את העייניים
). 4. אחד הדברים שכן אהבתי בשפרד-הפחות-ופחות-אנושי זה שהוא הכניס לוויר. כאילו הצנזורה שהוא נהג בה עד היום הוסרה. הוא העיר לה למשל על "גינוניי המרפאה" שלה והיה עוד משהו שאני לא זוכרת שחשבתי שהוא פשוט נמצא שם בשבילי כדי להגיד לה בדיוק מה אני חושבת עליה, כי - 5. בפרק הזה היא ממש עלתה לי על כל העצבים. סליחה שאני היחידה שעוד מקטרת עליה. מצטערת. קשה לי איתה.
כל הפרק היא הייתה כל כך חסרת בטחון. מובלת להגיד כן להצעות של אחרים. כאילו מנַווטת בין המצבים המישתנים אבל בעצם מאוד מנווטת. זה היה ממש מגוחך בעיני איך דווקא מול ההוא מהדדלוס היא קיבלה ביטחון ואמרה לו (אחחח....כמה מגוחך...): אתה לא רוצה להיות אויב שלי (התרגום בערך). פחחח...ממש מפחידה...
או כשהיא נכנסה לחדר של ג'ון (שמתם לב מתי היא קוראת לו שפרד ומתי ג'ון?) כשהשומר בחוץ אומר לה שלא כדאי והיא מחליטה לשחק אותה גיבורה ואמיצה כשברור שזאת כבר סכנת חיים. אחחחח...כשאין שכל, רק אגו...
סליחה על כל הביקורת. אבל אני ממש לא אוהבת אותה והפרק הזה לא תרם...
ו...נדמה לי שזהו. פרק נחמד