בהחלט בורות!!!../images/Emo12.gif
להרוג את הצלופח:
דני הקטן היה בן 7 וכמו שאר הילדים היה מאד סקרן. הוא שמע הרבה מילדים אחרים על חיזור ולא הבין איך זה נעשה. יום אחד הוא שאל את אמא שלו את השאלה והיא לא ידעה להסביר, במקום להסביר לו את העניין, היא ייעצה לו להתחבא מאחורי הוילון לילה אחד ולהציץ לאחותו הגדולה והחבר שלה ולראות מה זה חיזור. ככה הוא עשה ולמחרת בבוקר הוא תאר את הכל לאמא שלו: " אחותי והחבר שלה ישבו ודיברו קצת, אחר כך הוא כבה כמעט את כל האורות, התחיל לחבק ולנשק אותה, אני חושב שהיא התחילה להרגיש רע כי הפנים שלה קיבלו הבעה משונה. גם הוא הבין שהיא מרגישה לא טוב כי הוא הכניס את היד שלו מתחת לחולצה שלה כמו שהרופא עושה. אבל הוא לא כל כך טוב כמו הרופא, כי כנראה שהייתה לו בעייה למצוא את הלב והוא ממש חיפש במרץ. אחר כך גם הוא התחיל להרגיש לא טוב כי שניהם התחילו לנשום מאוד בכבדות , היה לו ממש קר בידיים כי הוא שם אותם מתחת לחצאית שלה. באותו הרגע היא עברה לקצה הספה ונשכבה , זה היה כשהחום שלה התחיל לעלות. אני יודע שזה היה חום כי היא אמרה לו שהיא ממש חמה. אחר כך ראיתי והבנתי מה עשה אותם כ"כ חולים… צלופח גדול נכנס לו למכנסיים איכשהו, שאני לא יודע, הוא רצה לשחרר אותו והוא קפץ מהמכנסיים ונעמד שם , משהו גדול , בערך 25 ס"מ, אלוהים ישמור, ואז הוא תפס אותו ביד לשמור שלא יברח, כי אחותי ראתה את זה והיא נהייתה מאוד מאוד מבוהלת, עד כדי כך שהיא התחילה לקרוא בקול רם לאלוהים ודברים כאלה. ממש אחר כך היא נהייתה גיבורה וניסתה להרוג את הצלופח. כנראה לא הצליח לה בידיים ואז היא פתחה פה גדול וניסתה לנשוך לו את הראש. פתאום היא עשתה רעש ועזבה את הצלופח, אני חושב שהוא נשך אותה בחזרה. אחר כך היא תפסה אותו בשתי ידיים והחזיקה אותו בזמן שהחבר שלה הוציא מין מחסום גומי מהכיס והחליק אותו מעל הצלופח כדי שלא ינשוך שוב. אחותי נשכבה ופתחה את הרגליים כדי שהיא תוכל לתפוס אותו בתפיסת מספריים, החבר שלה גם נשכב מעל הצלופח, הצלופח נלחם, אחותי התחילה להתפתל ולהילחם. החבר כמעט הפך את הספה, אני חושב שהם לא ידעו מה לעשות ורצו להרוג את הצלופח בלמעוך אותו ביניהם. אחרי כמה זמן זה כנראה הצליח כי שניהם הפסיקו לזוז ונאנחו. החבר שלה התישב ועל בטוח הם הרגו את הצלופח, אני חשבתי שבטוח שהוא מת כי חלק מהבפנים שלו יצא החוצה , היה מגעיל. אחותי והחבר שלה היו קצת עייפים מהמלחמה, אבל הם המשיכו לחזר אחד אחרי השני. הוא התחיל לחבק אותה ולנשק אותה שוב ושוב. ושוב הצלופח כנראה לא היה מת אחרי הכל! הוא קפץ בחזרה והתחיל להילחם שוב. אני חושב שהצלופחים הם כמו חתולים, יש להם 7 נשמות או משהו, באותו הרגע אחותי קפצה וישבה על הצלופח כדי למעוך ולהרוג אותו. אחרי בערך 15 דקות של מלחמה הם סוף סוף הרגו את הצלופח סופית. אני יודע את זה כי ראיתי את החבר מקלף לו את העור וזורק אותו בתוך השירותים ומוריד את המים.
בנק הזמן:
תארו לעצמכם, שיש בנק המזכה אתכם בכל בוקר בסכום של 86,400 ש"ח היתרה אינה עוברת מיום ליום. בכל לילה, כל סכום של הוצאתם במשך היום נמחק. מה הייתם עושים? מוציאים כל שקל כמובן. לכל אחד מאתנו בנק שכזה. שם הבנק : ז מ ן בכל בוקר אנו מזוכים ב- 86,400 שניות. בכל לילה מה שלא נוצל לטובה, הולך לאיבוד. היתרה אינה עוברת ליום שלמחרת. אין אוברדרפט. בכל יום, נפתח החשבון מחדש. בכל לילה, מה שנותר נמחק. אם לא השתמשתם במה שהיה בחשבון- ההפסד כולו שלכם. אי אפשר לחזור אחורה. גם אי אפשר למשוך כנגד המחר. מוכרחים לחיות בהווה, על חשבון הזמן שניתן לנו בכל יום. השקיעו את זמנכם, על מנת להשיג ממנו את מירב הבריאות, האושר וההצלחה בעתיד. השעון מתקתק, נצלו את הזמן, היום! על מנת להבין מהו ערכה של שנה אחת- שאלו תלמיד שנשאר כיתה. על מנת להבין מהו ערכו של חודש אחד- שאלו אמא שילדה פג על מנת להבין מהו ערכו של שבוע אחד- שאלו עורך של עיתון שבועי. על מנת להבין מהו ערכה של שעה אחת- שאלו אוהבים המחכים לפגישה. על מנת להבין מהו ערכה של דקה אחת- שאלו את האדם שפספס רכבת. על מנת להבין מהו ערכה של שניה אחת- שאלו את האדם שניצל מתאונת דרכים. על מנת להבין מהו ערכה של אלפית השניה- שאלו את הספורטאי שזכה במדליית כסף. תבינו מהו ערכו של כל רגע ותוקירו אותו יותר, אם חלקתם אותו עם אדם מיוחד, אדם יקר, זכרו שהזמן אינו ממתין לשום אדם. האתמול הוא היסטוריה. המחר אינו ידוע. היום הוא מתנה. לכן באנגלית קוראים לזמן ההווה : PRESENT. יש טור כזה בטורים.. שדני העלה נראה לי