מחשבות על הנקה, מאמא לא מניקה

[מתוקתית]

אני חושבת

 

[מתוקתית]

מבינה אותך

אני הנקתי 7 חודשים. כששואלים אותי אם נהנתי או כשמספרים לי על ההנאה שבהנקה לא תמיד אני מתחברת לתשובות. לי היה קשה עם ההנקה ובכלל עם כל ההסתגלות לתינוק חדש. לא הייתה לי תמיכה נפשית והתמודדתי לבד. אני יכולה להגיד לך שהיום אם אני מסתכלת אחורה אני לא מצערת אבל קשה לי לחשוב על התמודדות נוספת. הבעיה שאני עושה הרבה פעמים דברים גם כשאני לא רוצה, המצפון ואנשים משפיעים עליי. אין ספק שיש הרבה בהנקה אם אפשר זו ברכה. תהיה קשובה לעצמך....

 

[shapir1]

../images/Emo27.gif גלית ורוני

מאוד אהבתי את מה שכתבתן ובאופן כללי את הגישה שלכן להנקה. כן ירבו יועצות כמותכן

 

[אמיתמי]

גלית ורוני 2 ../images/Emo6.gif

ריגשתן אותי עם התגובות שלכן. חבל שלא נתקלתי בכן בבית החולים, כי החוויה שלי מיועצות ההנקה שם היתה אחרת לגמרי. בעיקר אני זוכרת את הכעס שלהם על הצוות הרפואי, ואת הבלבול שלי, אמא צעירה שלא יודעת למי להקשיב. טוב לשמוע מה שיש לכן להגיד וגם לדעת שיש למי לפנות כשנצטרך.

 

[She Dolphin]

אני כל כך מצטערת לשמוע על החויה

שלך בהנקה

אני מקווה ומאחלת לך שבפעם הבאה

העניינים יראו אחרת לגמרי. הסיטואציה שאת מתארת בבית החולים, שבה אמא מבולבלת ומבוהלת תקועה בין צוות רפואי לבין יועצות ההנקה וכולם חסרי אונים, כל כך מוכר לי מהעבודה... רק דעי שהסטטיסטיקה עומדת לצידך, והמון נשים שנכשלו עם ההנקה בילד הראשון, הצליחו טוב יותר בילדים הבאים. הכי חשוב לזכור שעם כל הביקורת שלי על מערכת הבריאות וחוסר התמיכה והידע שיש בה לגבי הנקה - הדבר שכדאי להתמקד בו הוא שבבית החולים לרוב נמצאים זמן מוגבל. רוב הנשים נמצאות שם 48 שעות וגם אם נשארים יותר מכך מסיבות כאלו או אחרות - המצב עם ההנקה לא נהיה אבוד כל כך מהר - אם מקפידים לפנות לעזרה בשניה הראשונה שמתאפשר.

 

[lulyK]

מנצלת עוד הזדמנות להגיד לך ../images/Emo51.gif

 

[She Dolphin]

../images/Emo24.gif

 

[טלי בארץ הלמה]

גלית ורוני 3 -

תודה לכן. זכינו לראות זוית שלא רואים כל יום.

 

[נועם@בת]

מצטרפת למחמאות לגלית ורוני

רוני אהבתי את הגישה שלך כיועצת. וגלית, מצא חן בעיני הדרך בה ניתחת את "דיאלוג" בין האמהות (מיניקות או לא מיניקות) וההסביבה. תודה לשתיכן נועם

 

[boniem]

אכן דת חדשה

גם לי נשמע כל עניין הטבעיות כדת חדשה. תראי כמה מרכזים נפתחים כמו פטריות אחרי הגשם בשם ה"טבעיות" והחזרה ל"אמא אדמה".. כמה בתי חולים פותחים את שעריהם עם רעיונות של פופים, חבלים, ספסלים נמוכים וכו'.. אני ילדתי באוקטובר בניתוח קיסרי חירום.. מסתבר שחבל הטבור נכרך סביב הצואר של הבן שלי וכשהוא התחיל לרדת בתעלת הלידה (כבר בפתיחה של 10) ירד לו הדופק לחמישים ומשהו.. למזלי הגיע רופאה נחרצת שבמקום אמרה שאני יורדת לניתוח.. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הייתי יולדת בבית, או בלי מוניטור שבודק אותי רצוף כל הזמן.. (כי ישר אחרי הירידה לחמישים ומשהו היתה עליה, אבל הצוות אמר שזה משקף איזו מצוקה שרק היתה מתגברת) בקיצור, מאד התבאסתי ללדת בקיסרי ולא לחוות לידה רגילה, אבל עוד יותר התבאסתי מה"טבע" - שאם באמת הייתי כמו ה"כפריות היולדות בשדה" היה לי תינוק מפגר או מת ואולי גם אני הייתי מתה בכלל .. אז עם כל הכבוד לטבעיות, יש דברים שמוניטור , רופאים וסכין ניתוח עושים יותר טוב..

 

[נ ע ה1]

מסכימה איתך

אמנם אני מניקה (אבל גם נותנת בקבוקים) ואמנם ילדתי בלידה טבעית (למרות שהייתי מוכנה גם לניתוח) אבל אני מסכימה איתך בפה מלא שיש בשנים האחרונות "הטפה דתית" להנקה. אני חושבת שצריך להשתדל אבל הרפואה הרגילה קודמת לכל - ברור שעדיף ניתוח מאשר סיכון לתינוק נכה, וברור שעדיף לתת תמ"ל מאשר לגרום להתייבשות (וכבר שמעתי על מקרים כאלו) אז תקחי את כל הביקורות בפרופורציה ותהיי רגועה. בהצלחה!

 

[כתומה30]

אני מסכימה עם הרבה ממה שכתבת

יש דבר אחד שאני לא מסכימה איתו, זה לא נכתב במפורש אבל זה היה "רוח הדברים" בשירשור. אני לא חושבת ש"כשלת" בהנקה שלך. אנ מאוד מעריכה את המאמץ לשאוב במשך חודשיים שלמים, שאלו גם השבועות הכל כך קשים עפ התינוק החדש, ואני חושבת שעשית המון בשבילה!

זה לא מס שפתיים, אני באמת חושבת ככה. אגב, רבות מהמשתתפות בפורום הנקה הן נשים שבלידות קודמות הניקו מעט או לא הניקו כלל. נדמה לי שפעם היה שם איזה סקר שהראה שהרבה נשים שם הניקו אחרי כל לידה יותר זמן מבקודמת. אז יכול להיות שאם תצליחי את לסלוח לעצמך (כמו שטלי בארץ הלמה ואחרות כתבו לך), תצליחי פתאום לראות שלא כל המשתתפות בפורום הנקה הניקו את כל ילדיהן לטווחים ארוכים, ויש שם לא מעט נשים עם "כישלונות" קודמים. מעבר לזה, אני מסכימה עם התחושה שיש משהו תרבותי שמקדש את הטבעי עד כדי כך שלעיתים זה נותן תחושה לא טבעית בכלל... אני נותחתי בגלל מצג עכוז. יש עקרונית אפשרות ללדת וגינלית במצב כזה, אבל היה לי ברור שהכי טבעי מבחינתי בסיטואציה הזאת זה לחסוך מהבת שלי את הסיכון, למרות שנורא רציתי ללדת בעצמי, ונורא פחדתי מהניתוח וההתאוששות. במקומך הייתי בוחרת אותו הדבר. באחד מהפעמים שבהם הייתי בחדר ההנקה בבי"ח (בשביל לשאוב, לא הצלחתי לחבר אותה אז), היתה שם מישהי אחרי לידה וגינלית במצג עכוז. היא סיפרה בהירואיות גדולה על הלידה שלה, איך התינוק היה במצוקה, כמה הדופק ירד (לא זוכרת את המספרים, אבל זוכרת שהייתי חיוורת מזעזוע), איך הרופאים התחננו בפניה שתחתום על ניתוח בכמה שלבים בלידה, במיוחד בלחיצות, ואיך היא סירבה ב"בגבורה". הלחיצות היו איזה 3 שעות, ובסוף היה ממש איזה רגע דרמטי שהדופק היה ממש איטי או אפילו נעלם לכמה שניות. הרופאים שמו עליה מסכה כדי להרדים והיא סיפרה איך היא הדפה את המסכה ולא הסכימה. כמה דקות אח"כ היא ילדה. לפני כן הספיקו לחתוך אותה חתכים משמעותיים לשני הצדדים. היא סבלה כאבים איומים. אני לא בטוחה שהיו לה פחות תפרים ממה שהיה לי על הבטן. אני גם לא בטוחה שהיא החלימה יותר מהר ממני מהלידה. אני כולי תקווה שהילד הזה לא יסבול משום בעיה בעתיד. מצטערת, אבל זה נראה לי הלא טבעי פה. אז נכון שצוותים רפואיים משיקולים שלהם הרבה פעמים לוחצים על התערבויות רפואיות מיותרות (כולל ניתוח). אבל גם אם מחקר יראה שב- 99% מהפעמים שרופאים אומרים ליולדת שהיא צריכה ניתוח זה היה מיותר, אם יש סיכוי שלידה תגרום לפגיעה או נכות לכל החיים, אני לא אקח את הסיכון. אי מאחלת לך לידה כמו שאת רוצה בהריון הבא, והלוואי שתהיה לך חוויה מתקנת עם ההנקה.

 

[גלשני]

הדיון המרתק הזה הוכנס לטאגליינס

תודה לאמיתמי על פתיחת השרשור ותודה לכולכן על הדיון המתורבת

 

[GAL L1]

לא קראתי את כל התגובות שקיבלת אבל

אני חייבת לציין שאני אמא מניקה,הילדה שלי עוד קצת בת 8 חודשים ועדיין יונקת ואני גאה שאני מניקה מכיוון שהיו קשיים בהתחלה ולא נשברתי, התעקשתי על הנקה והצלחתי והיום שתינו נהנות מזה. אבל לוחמנות וצדקנות אני ממש לא רואה בזה, בחרתי מה שטוב לי, החלטתי שזה יהיה הכי טוב לילדה שלי ואישית לרגע אפילו לא פעם אחד לא הסתכלתי בעין חא יפה או הערתי חמישהיא שלא מניקה, אי חושבת שכל אמא בוחרת את הדרך שלה לגדל את הילדים שלה. אני לא חושבת שהורות היא דת לוחמנית ובלתי מתפשרת להפך אני חושבת שהיום יופי שבדבר שיש כל כך הרבה אפשרויות ודרכים לגדל וללדת ילדים וזה היופי שבעולם שלנו היום. אפשר ללדת קיסרי ואפשר ללדת לידה וגינאלית עם אפידורל והיום אפשר ללדת עם אפידוראל אבל להמשיך לזוז ואפשר ללדת לידה טבעית ללא שום משכח כאבים בבית או בית חולים או באחד המרכזים ללידה טבעית כנ"ל גם לדרך לגדל את הילדים עכם הנקה עם פורמולה משולב על חלב אם אבל בלי להניק אלה רק לשאוב, כל הקידמה נותנת לנו כל כך הרבה אפשדרויות לבחור בתור הורים וכל אחת ואחד מאיתנו עושה את הבחירות שלו את מה שמתאים לו ולילדיו.

 

[GAL L1]

וד משהו ששכחתי להוסיף

כמה שמלחיצים להניק בהתחלה ולכן כנראה יש הרבה רגשי אשמה אצל נשים שאינם מניקות אז פי 10 מתחילים להלחיץ להפסיק להניק שילד עובר את 3-6 חודשים וזה באמת קטע מתורף לחלוטין שאותם אנשי מקצוע שלחצו לכיוון ההנקה היום עושים בדיוק הפוך, לדוגמא אחות בטיפת חלב.

 

[rc11]

אמיתמי, קודם אני רוצה להגיד לך שכיף

לי לקרוא כל הודעה והודעה שלך. תמיד מנוסח יפה ואמיתי, לא מתנגח וכיף לענות לך. אני מצטרפת לקודמותיי ולא מבינה למה את צריכה לתרץ או להתגונן. למה מישהו אחר שהוא לא שותף לחייך מצליח להשפיע על הרגשתך. תהיי שלמה עם עצמך שעשית את הבחירה הנכונה במצב שבו היית. את לא חייבת דין וחשבון. אני תוהה אם הרופאה שכל הזמן טרחה להגיד לי כמה הנקה זה טוב - הניקה בעצמה. מערכת הבריאות לא באמת תומכת הנקה. אפילו פינת הנקה אין בקופ"ח שלי. לא נותנים החזר כספי עבור יועצת הנקה ולא תמיכה אמיתית למי שנתקלת בקשיים. זו התשובה שאת צריכה לתת ליפי הנפש בטיפת חלב. לא מהם את אמורה להיות מושפעת בנושא זה. כבר כתבתי בשרשור הקודם שאני לא חשבתי לרגע שאניק אי פעם תינוק. זה נראה לי אפילו דוחה. הייתי ממש אנטי והכל הגיע מתגובות הסביבה בה גדלתי ועבדתי. הנקה נתפסה כמשהו כואב, מעייף, מדכא ופרמיטיבי. דווקא הקריאה בפורומים פתחה בפני את נושא ההנקה. הבנתי את המשמעות, כמה זה תורם לתינוק והחלטתי לעשות הכל כדי שיצליח. אם אז ילך אז לא ילך. בכל הזמן הזה, חמותי וגיסתי חזרו ואמרו לי כמה קשה להניק וכמה זה מכביד וכמה לא כדאי לי. אחרי קשיים מרובים ובליווי צמוד של יועצת הנקה במשך חודשיים, הצלחתי להניק. דווקא כמישהי שבאה מהצד השני, הצד של אלה שלא רוצות להניק או חוששות להניק, חשוב לי לספר את הסיפור שלי. אני הושפעתי מאוד ואשמח לדעת שהשפעתי על אמהות אחרות, ששללו הנקה, למען התינוק העתיד להוולד. לא למען האמא, לא למען הורות טובה וחמימה יותר, אלא למען תינוק שיקבל אוכל מתאים יותר. שאצליח לגרום להן להבין שהנקה זה לא דבר שלילי כפי שהוצג בפני אלא, עניין מאוד חיובי. כואב לי לקרוא שהודעה תומכת בהנקה שכתבתי פוגעת במישהי שלא הצליחה להניק. אבל מה הפתרון? לא לכתוב? לא להסביר לאמהות אחרות שהעולם שלנו מתחסד בהטפה לאמהות שכדאי להניק אבל לא באמת תומך בהנקה במובן המוחשי? אני כותבת ומוחקת, כותבת ומוחקת. אני שוב חוששת לפגוע או להתפס כמטיפה. אני ממש לא. אמהות לא נבחנת בהנקה. אני לא מניקה היום ואני יודעת את זה מצויין. אני לא שופטת אף אחת ולא מתכוונת לגרום למישהי להרגיש לא טוב. אני לא מוצאת את המילים לסיים, מסתבכת עם עצמי אז פשוט אפסיק פה. ומבלי להכיר אותך בחיים, רק מלקרוא, אני מרגישה שאת אמא נפלאה.

 

[אמיתמי]

מאוד נהנתי לקרוא את מה שכתבת

התחלתי לכתוב את השרשור הזה לא במטרה להתבצר בעמדה שלי, בדיוק להיפך. ממש ראיתי איך האנטי מתחיל להתבסס אצלי, מין רתיעה וכעס על כל הנושא והחלטתי לפתוח את זה כדי לעזור לעצמי לא להשתבלל לתוך הרגשות השליליים שלי. אני יודעת כמה חשוב להניק, אני חוששת להגיע למצב הזה שוב ולהיות מתוחה מדי, טעונת רגשות. יחד עם ה"האשמה" שלי את הקיצוניות, אני מנסה גם לפוגג את ההתקצנות שלי לצד השני. אני נורא שמחה על התגובות שהיו פה ,מכל הכיוונים, הרגשתי משהו אחר כנה יותר, מקבל. הדעות היו כל כך שונות, מניקות ולא מניקות, בלי התגוננות והטלת אשמה. מאוד עוזר לי להתעסק בנושא הזה באופן כזה. אני יכולה להבין איך כשאתה עושה משהו ונהנה ממנו אתה רוצה להעביר את זה לאחרים.

 

[rc11]

../images/Emo24.gif

 

[b o t t e n]

../images/Emo45.gifבתור אם מניקה.

אמנם אני מתעקשת על ההנקה, ולא מוותרת על זה בקלות. אבל בהחלט יש איזו התנהגות של כת סביב ההורות הטיבעית הזאת. גם כל הגיבורות שיולדות ללא אפידורל...ומסתכלות על האחרות (אני) מגבוה. או שמגנות בכל תוקף מישהי שחזרה לעשן או רק הפחיתה בכמות. כאילו יש איזה תנ"כ של עשה ואל תעשה בהריון, לידה וגידול עוללים, ומי שסוטה ממנו, הוא מתחיל לקבל גוון של 'מוקצה'. באמת הדבר הכי טוב זה זוג הורים שלמים עם דרכם ושלווים.