מה עושים אם.....

[3שרונית]

מישהו שמע את טל אומרת קל???

אף אחד לא אמר קל, לעשות שינוי , כל שינוי בדפוסי ההתנהגות או המחשבה של אנשים זה דבר מאוד מאוד קשה שדורש המון אומץ והמון רצון ומודעות... אבל כל הכייף זה כשקשה..........

 

[a girl named tal]

אוחחחחח עלייךךך !!!! ../images/Emo25.gif

 

[MaYcHuK]

ייעוץ.

בתור אחת שחיה את מה שאת מדברת עליו יום יום שעה שעה במשך 24 שנים קמתי ביום הולדתי ה24 והחלטתי שנמאס לי ככה. הלכתי לייעוץ. לא פסיכולוג למרות שאין לי דבר נגד פסיכולוגים. עזר לי המון , ביחסים ביני לבין עצמי, ביחסים שלי עם ההורים, האחים, האחיות, החברות. למדתי להסתכל במראה ולאהוב את מה שאני רואה. העולם שלי משתנה. זה הליך ארוך - אני עדיין בעיצומו, יש רגעים טובים ויש לא הכי אבל אני מתמודדת בעזרת הכלים שנתנה לי המטפלת. אני ממליצה בחום

 

[א ג ד ה ח י ה]

גם אני ממליץ

לא תמיד אפשר לפתור לבד ואם יש מי שיעזור אז למה לא.

 

[magenta73]

רק טיפול, פסיכולוגי...

ורק גם לדעת שאין תרופת פלא ושזה תהליך ארוך, כואב, קשה ולא מרנין במיוחד... אבל... הוא עוזר.

 

[P u s s i c a t]

חולקת עלייך.

פסיכולוגים יכולים להיות משהו טוב, אבל גם ההיפך.... פסיכולוג שלא מתאים יכול להרוס יותר מאשר לעזור ומי שמעולם לא היתה בטיפול פסיכולוגי רק תצא מכזו "חוויה" חלשה יותר. כי אפילו פסיכולוג לא יכול לעזור לה... מבלי לזלזל בכל הענף הזה... יש תחליפים. יש אלטרנטיבות היום. טיפול עוזר. אבל לא רק פסיכולוגי. אני אישית מאסתי בכל התחום הזה אחרי יותר מדי נסיונות לא מוצלחים... ובסוף, מטפל אחר, מתחום אחר, בפחות משעה עלה על מה שפסיכולוגים לא עלו במשך למעלה מ-7 שנים... של הרבה מאוד כסף.... אז לא שוללת את התחום לחלוטין.... אבל לי הוא לא מתאים ואותו כנ"ל לכמה אחרים. הוא לא תמיד עוזר. לא לכל אחד.... ושנהיה כולנו בריאים ומאושרים.

 

[magenta73]

סבבה

גם אני סבלתי קשות מפסיכולוגית שלא ממש התאימה לי, ויש כאלו שיש להם מטפלים/ות אלטרנטיבים שעוזרים להם. אז כן, צריך המלצה. מה שכן, לא ממש ממליצה על כל הסדנאות המהירות האלו > מהות ופורום... וכן הלאה... טיפול צריך להיות איטי וקבוע... לא בום לראש וסאלאמת.

 

[P u s s i c a t]

ברור

זבנג וגמרנו לא טוב לשום תחום ואם היה מדובר על אחת... עוד הייתי מוכנה לחשוב על זה. ואולי לטיפול עצמו - גם, יתכן וזה אפשרי. אני מדברת בעיקר על האבחנה ששנים ז*&^ו לי את השכל על ממה זה נובע, ולמה זה ככה וכו', כשתכלס זה היה בכלל בגלל משהו אחר שרק אותו אחד אחרון עלה עליו.... 7 שנים והרבה מאוד כסף שלא הובילו לכלום...

 

[magenta73]

לכי תדעי אם זה לא הוביל

לזה שאת אצלו עכשיו...

 

[P u s s i c a t]

לא זה לא....

אחרי שהתייאשתי והחלטתי לוותר על כל הנסיינים.... אחרי תקופה שאמרתי לכולם - עזבו אותי בשקט ולא הלכתי לאפ'חד חברה הציעה לי לנסות פעם אחרונה אצל מי שהלכתי אליו אבל - העיקר התוצאה לעזאזל עם התהליך...

 

[magenta73]

יפה../images/Emo24.gif

 

[night mistress]

יש סדנאות שעושרות למצוא את הנתיב

ממליצה בחום על ההאאוטלוק-סדנה שאני עברתי והביאה אותי צעד קדימה.היא עזרה לי להיפטר מדפוסים שליוו אותי כל חיי ופגעו בי.אגב, טיפולי מודעות עושים עבודה דומה..השאלה היא כמה סבלנות יש לך.

 

[night mistress]

**עוזרות

 

[גולשת אנונימית]

גם אני עשיתי סדנא ומאוד ממליצה

גם למי שיש לו בעיות וגם למי שחושב שאין לו בכלל... אתם לא יודעים כמה כעסים תוקעים אותנו, כמו עצב ומוות עוצרים אותנו מלהמשיך בחיים, וכמובן שעובדים שם על בטחון עצמי, יחסים עם הורים ובני זוג ועוד. פשוט כדאי!

 

[Puzzluna]

היי שירי... ../images/Emo140.gif

גם אני בעד טיפול חיצוני (פסיכולוג,מטפל,מייעץ,אלטרנטיבי). קודם כל, עשית צעד גדול כשהגעת לתובנות לגבי עצמך. עכשיו אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך כמה שאלות: האם נראה לך שמשהו עוצר אותך מלהשיג את המטרות שהצבת לעצמך? האם טוב לך ככה או שאת מרגישה שאת זקוקה לשינוי? והכי חשוב זה לשבת בשקט ולחשוב האם את מאמינה שאת יכולה לעשות את השינוי שאת רוצה בעצמך או שאת זקוקה ליד מכוונת ושתוכלי לתת למישהו להכנס פנימה ולעזור לך לעבור את המכשולים שהצבת לעצמך. אני חושבת שטיפול בנפש הוא לא פחות חשוב בטיפול בגוף! יש כאלה שעושים זאת ע"י הוצאת אנרגיה, הליכות ארוכות, קריאה, למידה עצמית... ויש כאלה שמעדיפים עזרה חיצונית. לא משנה באיזה דרך תבחרי, העיקר שלא תתני לעצמך להתקע במקום ותפעלי בשביל להשיג את הדברים שאת רוצה בשבילך.

 

[שושו מושו]

גם אני בעד טיפול פסיכולוגי , ייעוץ

כדאי לך ללכת לייעוץ , טיפול, סדנא , מפגש כל מה שיכול לסייע לך זה יכול לסייע לך בהמון מישורים בחיים מנסיון

 

[shelly1975]

המממ...

אני יכולה להעיד על עצמי שלקח לי הרבה זמן "לבנות" את ההערכ העצמית שלי שהייתה בקרשים עד לפני כמה שנים. ולמעשה עדיין קורה שיש תקופות שההערכה העצמית לא בשמיים. תמיד אני חושבת שיש לנו דברים שבהם אנחנו מרגישים יותר חלשים, פחות אוהבים בעצמנו ולכן בעצם מפתחים מנגנוני הגנה, כי אנחנו פוחדים להראות את מה שאנחנו רואים כחולשה או כגרעון פנימי. אם מישהו היה באמת ב- 100% שלם עם עצמו אז אפשר היה להגיד שיש אנשים מושלמים. הרי שלפי ההערכה העצמית שלנו אנחנו מציגים את עצמנו כלפי חוץ, ומשדרים את מה שאנחנו חשים כלפי עצמנו ואיך שאנחנו תופסי את עצמנו, זה מה שנגיש לסביבה.

 

[shelly1975]

ואגב

אני לא חושבת שלמישהו מאיתנו יש את הכלים לתת לך באשר לאיך לבנות הערכה עצמית, גדול עלינו. אין לי אפשרות להסביר איך אפילו עשיתי את זה לעצמי, עברתי תהליך מסוים של בגרות מהול בניסיונות בחיים, אירועים כאלו או אחרים מהעבר וההווה - הכל ביחד בבלנדר יצר את מה שאנחנו היום. אז על אחת כמה וכמה אני לא יכולה לתת כלים שלי למישהו אחר. כל אחד והכלים שהוא צריך כדי לבנות את ההערכה העצמית שלו. זה מאוד אינדווידואלי.

 

[נטשה אוהבת]

נסיון חיים...צודקת....ואגב

זה משחק לשני הכיוונים. אני אישית מאמינה שהערכה עצמית מגיעה קודם כל מהבית. אם חינכו אותך בצורה מסוימת לוקח לך זמן להשתחרר מהחינוך הזה אפילו אם את בנאדם שונה לגמרי ממה שניסו להכניס לך לראש שאת. מה שמביא אותי לעניין נסיון החיים - נתקלתי ב'צעירותי' באנשים שהיו מלאי בטחון עצמי בגלל החינוך והפרגון שהם קיבלו בבית, אבל במשך השנים הם גילו שהם בעצם לא ה'גרוייסע מציאה' שתמיד אמרו להם שהם. ככל שהם מתבגרים הבטחון העצמי שלהם פוחת, והם מבינים שהיום בגילאי ה-30 הם לא מה שהם חשבו שהם בגיל 20 ופחות, בתיכון אפילו. כשזה מקרה הפוך -כשאת מגיעה ממקום של הערכה עצמית ירודה, הסיכוי הוא שנסיון החיים שלך יוכיח לך ההיפך. דוגמא אפילו קצת שטחית אבל ממחישה - לפני כמה זמן נתקלתי במישהו שהיה תמיד בחור חמוד - חתיך כזה, קצת שוויצר, וזה הכל...אבל זה הספיק לו לאז....היום בגיל 30, כשחן הנעורים שלו הלך - כבר לא נשאר שם כלום. הוא יכול לחיות על זכרונות הנעורים שלו כבר עכשיו. מכירה גם אשה בגילאי ה-40 שהיתה שתי דקות על הגל, חשבה שהיא און טופ אופ דה וורלד, התרסקה ויחד עם זה הבינה שהיא בעצם לא מה שהיא חשבה שהיא כל הזמן < יש ציור שממחיש את זה - חתול מביט בראי וחושב שהוא אריה >. דימוי עצמי גבוה הוא לא תמיד כ"כ חיובי - הוא יכול להוביל אנשים למקומות מאוד לא ריאלים ולא טובים. וראיתי עוד אנשים שהתרסקו בגלל שדימוי עצמי לא נכון הוביל אותם למחשבה שהם ציפור....מטאפורה, כמובן. בקיצור - אני מאמינה שדימוי עצמי צריך להיות קודם כל *בריא* - וזה משהו שלוקח זמן לפתח, תהליך שצריך לבוא באופן טבעי, בלראות את החיובי בעצמך, בלסמן לעצמך 'וי' קטן על כל הצלחה קטנה.

 

[shelly1975]

האישיות שלנו משתנה במהלך השנים

גם בגלל הגיל, הוא עושה את שלו, אין אפס. אבל גם האירועים שקורים לנו בחיים, גם יש את הבסיס שעליו גדלנו, כמו שאת אומרת, מה שהבאנו מהבית מהילדות, גם אני אפילו כיום יכולה להסביר חלק מהתגובות שלי לדברים ואנשים בהתאם לאירועים בחיי וכן לילדות. אני יודעת חלק מהדבירם למה לשיך