לנו יש מובייל קטן של טייני לאב
שתלוי בידית מעל המושב שלה עד היום. זה מובייל קטן שנתלה בעזרת שרוך מגומי. כל נסיעה, אפילו קצרה, אני מפעילה את המובייל וענבל מסתכלת עליו כל עוד הוא מסתובב. זה היה ככה בערך מגיל חודשיים. הילדה מהופנטת. עכשיו זה פחות מעניין אותה, אבל היא מנסה לתפוס אותו (זה לא מסוכן כי אין חוטים, הבובות מודבקות עם סקוטש לראש לכן לא נורא אם היא תתלוש אותן) וזה מעסיק אותה. זה טוב לנסיעות קצרות, כי המובייל מספיק למעט זמן. לגבי מאי, אז אין ברירה, חוץ מלצייד אותה בצעצועים (אם היא כבר משחקת עם צעצועים ומעבירה מיד ליד וכו´) צריך עצבים חזקים. היתרון הוא שזה קורה רק ברמזורים אדומים, אז את יכולה להסתובב ולנסות להרגיע אותה. כשזה קורה אני תמיד מזכירה לעצמי שעדיף ילדה בוכה ולא אמא שנוהגת כמו מטורפת כדי להרגיע אותה. אז היא תבכה עוד כמה דקות, העיקר שנגיע בשלום. כמובן שאם זה קיצוני, או היא צריכה משהו ספציפי (למשל רעבה) עוצרים בצד. רחל