../images/Emo210.gif../images/Emo58.gif מעניין אם אני זוכרת איך חופרים.
מעניין אם יש לי כח. יש לי לחמניות לאפות ומחקר על שנות ה-50 באופנה לעשות!
מייקל לינץ' - אין לי חיבה רבה לבחור המגודל הזה (למרות שהרמת-הארון-קלי שלו הייתה אדירה
), אבל חשבתי שהוא שיחק אותה השבוע. השיר התאים לו לקול והוא הצליח להפגין אחלה יכולת, כזו שלא ממש ידעתי שיש לו. ומאיפה הכריזמה הבימתית הזאת הגיעה פתאום?
ג'ון פארק - אם יש משהו שהסרטון לפני ההופעה הבהיר לי זה שג'ון הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר (אנגלית היא לא השפה הראשונה שלך? לא!
). במהלך ההופעה שלו העדפתי להמשיך לחפש פולי סויה בקופסאת התוספות לסלט של פנינה רוזנבלום, אבל מצאתי רק חומוס. נכון שפיסת המידע הזו הייתה יותר מעניינת מההופעה שלו?
קייסי ג'יימס - רצה לעשות משהו מיוחד עם השיר, ובסוף יצא שהעיבוד שלו הוא הכי דומה למקור מבין כל הגרסאות שעשו לזה באיידול. עם שבוע שעבר חשבתי שהפרצוף המשועשע שנתקע לו היה בגלל טארה והשופטים, הסתבר לי השבוע שזו פשוט ההבעה היחידה שהוא מסוגל לעשות כשהוא שר. אה, ועוד משהו שחשוב לעשות במהלך שיר - להגות את המילים! דיקציה, רבותיי, דיקציה. הביצוע לא היה רע, אבל הוא גם לא היה טוב. חסרה לי אנרגיה ממנו. שבוע שעבר אהבתי אותו יותר.
אלכס למברט - אחרי שעות על גבי שעות של מחקר על האופנה בשנות ה-80, אני פונה אל מר למברט בפניה נרגשת: אנא ממך, היפטר מהמולט. אני מקווה שהוא יגיע ל-12 ולו רק כדי שיקבל איזה מייקאובר. אלכס היה הרבה פחות משעמם השבוע ומסתבר שיש לו קול ממש יפה. השאלה היא, מה הוא יעשה איתו הלאה.
טודריק הול - לא ברור לי למה, אבל אני ממש מחבבת את טודריק. הבחור מגזים, אבל לפחות יש לו תושיה. הבעיה עם העיבוד שהוא עשה הייתה שהבחור צריך לקבל אנרגיות מהשיר שהוא שר, וראו את זה החל מאמצע השיר. הוא היה קצת רדום ואיבד מהדיוק שלו. אבל אני מקווה שהוא ישאר כי הוא לפחות עושה לי קצת מעניין.
ג'רמיין סלרס - Somebody DOES need to know what's going on! אני מצטערת, אבל הביצוע הזה נשמע כאילו מר סלרס עברת מסכת התעללויות על הבמה, שכלל דריכה על כפות הרגליים, משיכה בתנוכי האוזניים ובעיטה בביצים. אם הוא באמת מכיר את אלוהים, הייתי רוצה לראות את השיחה שהתנהלה שם אחרי התוכנית. החדשות הטובות - זה שיר ההדחה המושלם. נכון שאתם פשוט יכולים לדמיין אותו שר את זוועה הזאת בתוכנית התוצאות?
אנדרו גרסיה - למזלו של אנדרו, עוד זוכרים לו חסד נעורים. זה לא היה רע, אבל הוא לא מוכיח שום דבר לגבי עצמו. בחירת השיר, שאולי הייתה עובדת לטובתו בעונות קודמות, לא עזרה - כבר קיבלנו השבוע ג'ון מאייר וג'ון לג'נד והזה שטים שר ואת הסגנון הרוק-רך-נשמה הזה. אמנם קול טוב יש לו, אבל על משבצת הקול ה"מעניין" יושב גם אלכס למברט, ואם הוא יתחיל להשפר, אנדרו יהיה בבעיה רצינית.
ארון קלי - אין דרך לתאר כמה ארון קלי מציק לי. ההעתק החיוור של ארצ'ולטה אשכרה גורם לי להתגעגע למקור (יחד עם ההעתק הממש חיוור של קוקי), וזה אומר הרבה. הביצוע היה דביק והקול הדק שלו ממש לא ערב לי לאוזן. אני יודעת שהוא קטן וחמוד וכל זה, אבל בבקשה אמריקה, פשוט אמרו לא.
טים אורבן - אז כן, זה לא היה נורא כמו בכל פעם קודמת. הוא אפילו נשמע די טוב. אבל מישהו ממש חייב להוציא לו את המקל מהתחת, כי הבעת הפנים פעורת-העיניים שלו בכל פעם שהוא מופיע פשוט מפחידה אותי. ואני חושבת שמכנסיים לבנות יצאו מהאופנה מתישהו בשנות ה-90.
לי דווייז - הו, כמה שאתה גורם לי להתגעגע לקוק. אתה לא מבין אפילו. ואני לא מבינה מאיפה סיימון מביא את הנונסנס על כך שהוא הזמר הכי טוב בתחרות. כנראה שגם הוא מתגעגע לקוק. הבחור לא יכול לדייק גם אם חייו היו תלויים בכך, כנראה, אבל לפחות יש לו עיניים יפות. אגב, זו רק אני, או שסיימון היה אשכרה מתון והגיוני?
מי אני רוצה שיעוף? ג'רמיין וארון.
מי יעוף? ג'רמיין וג'ון פארק.