חוסר פירגון עצמי

[nanoosh]

הזדהיתי מאד עם המשפט "אני פורחת

בחברת אנשים, לבד אני נובלת", כל כך נכון! חוסר האהבה שלי לעצמי מוביל אותי לאוכל מיותר, שגורם לי לשנוא את עצמי יותר...

 

[להבה ירוקה]

והאוכל מספק לך את האהבה החסרה?

 

[nanoosh]

לא יודעת לומר, אבל הוא מרגיע ומסיח

את דעתי לאותו רגע. מאוחר יותר אני מרגישה רע כמובן.

 

[להבה ירוקה]

שלום טלי ../images/Emo140.gif (תשובה ארוכה)

התשובה שלך כ"כ כנה ומדהימה, ואני מזדהה איתה לא מעט. יכולה להגיד לך שבמשך תקופה של שנתיים וחצי קראתי בקביעות בפורומים של הרזיה. למעשה, ב-4 החודשים האחרונים, זו התקופה הראשונה שבקושי נכנסת לשם - אולי פעם בשבועיים, אם נזכרת. וזו מבחינתי תחושה גדולה של הקלה. לא שאני נגד פורומים כאלה - יש בהם הרבה מודעות וידע ועצות טובות. אבל האישיו של הבטחון העצמי שלי והפרגון העצמי שלי, היה קשור בעבותות לעניין המשקל וההרזיה, וגלישה בפורומים כאלו רק הזכירה לי באופן תמידי את התסכול שלי בעניין. בעצם זה היה כלי שרת בידי השטן, אם תרצי. אני חושבת שהשינוי המחשבתי שעשית - מעבר מעצבות על מה שאת לא, לעצבות לגבי קבלה עצמית - הוא שינוי מאד מאד מבורך. משום שזה משהו הגיוני, שאפשר לשנות. מתוך הנסיון שלי, לעבור לדפוס של פרגון עצמי - זו עבודה, אולי יומיומית. יכולה להגיד לך, שבעבר כתיבה חיובית כל בוקר, מאד עזרה לי. התחלתי תמיד עם כתיבה על מה שרע, ואז, ניסיתי למצוא פתרונות. קבעתי לי גם כלל כזה, לעולם לא להגיד על עצמי משהו רע, אם לא מוסיפה מיד משפט חיובי מאזן - זה נשמע דבילי, אבל זה עזר. הייתה תקופה שהייתי הולכת ברחוב ואומרת לעצמי מליון פעם בלב: את יפה כמו שאת. את יפה כמו שאת. וגם זה עזר. העניין הוא, שחשיבה חיובית, עובדת בדיוק כמו חשיבה שלילית - זה סוג של שטיפת מוח. אם כל היום המוח שלך עוסק במה שאין לך, אז זה מה שיהיה. כי אפשר לברוח מהכל, חוץ מהמחשבות שלך. הרי אי אפשר לחשוב שתי מחשבות בו זמנית. לכן, אם בוחרים בחשיבה החיובית, זה מיד תופס את המקום של החשיבה הקודמת. אלו הן בינתיים העצות שלי. תגידי, איך הרגשת, אחרי שכתבת את כל מה שכתבת?

 

[קארמה נואר]

ריקנות בלתי נילאת...

כתיבה לא עוזרת לי ואני כותבת מידי פעם זה לא משחרר לי כלום לפעמים זה מסדר דברים בראש באופן יותר פרופורציונלי אבל אחרי מה שכתבתי כאן לא נותר בי אלא עצב רב קשה לי לבחור בחשיבה חיובית קודם כל אני אגיד לך שזה ממש לא דבילי מה שהצעת לי שזה לאזן את המחשבות השליליות במחשבות חיוביות יש לי ספר שמדבר על זה על לכתוב את המחשבות שלנו ומיד "לתקן" זה תרגול ש"מבריא" את המוח מלעבד נתונים שליילים ופסימיים על עצמנו וזה נכון זה בהחלט סוג של שטיפת מוח אחד הדברים החשובים הוא להאמין במה שאומרים לפעמים אני פשוט לא מאמינה.. יש לי שאלה אלייך למה לדעתך לא ניתן ללכת לאדם שיעשה לי היפנוזה ויתקן את כל מה שלא בסדר וככה יהיה לי יותר קל בחיים אם אני סובלת מחוסר ביטחון אז בהיפנוזה להכניס לעצמי מסרים שאני נעשית יותר ויותר בטוחה בעצמי אני אוהבת ומעריכה את עצמי אני שלמה עם עצמי גופי תכונותיי ויופיי אני מיום ליום נעשית פתוחה וסקרנית לנסות דברים שאני אוהבת יש בי כוח ושמחת חיים ויכולת לעשות כלללל מההה שארצהההה בעוללםםם תכנות פשוט לתכמת את עצמי אחרת לעשות DELETE על דפוסים ישנים ולהכניס חדשים טובים יותר כי אין לי אמונה בכלום בלי אמונה אי אפשר לעשות כלום גם כשרע ויודעים שעשיה זה הפיתרון בלי אמונה אין מאיפה לשאוב כוחות.. סליחה שטחנתי בשכל גלשתי... לא אמרתי אז אומר עכשיו.. תודה רבה על האכפתיות וההתעניינות!

 

[להבה ירוקה]

היפנוזה..

האמת, לא מבינה בזה. אם תכנות כזה מחדש אפשרי, ונראה לך - אז למה לא? זה פשוט נשמע לי...מוזר, נשמע לי כמו מטה קסם - יום אחד אני כזה, והופ, הוקוס פוקוס, אני אחר. לא בטוחה שזה באמת אפשרי, אבל אשמח לשמוע על זה יותר. לגבי האמונה בשטיפת המוח החיובית - זה לא קורה מיד. בהתחלה זה נראה כמו זיוף. בקבוצה שהשתתפתי בה בחו"ל אמרו: fake it till you make it וזה משפט שנשאר איתי. ואת המחמאות הראשונות שנתתי לעצמי - זייפתי. לא האמנתי בכלל בכלל. אבל לאט לאט זה חילחל. לא שחושבת היום שאני מיס עולם

, אבל כבר לא חושבת שאני הדבר הכי דוחה שנולד על כדוה"א.

 

[אלמון ה ו ד י]

טלי היי

גם לי אין תגובה מוחצת לגבי היפנוזה, גם אני מבינה קטנה מאד בזה. בעיקרון, נראה לי שתהליכים נפשיים לא יכולים להיות תהליכי נוק אאוט. שינוי יכול להעשות רק כשהוא איטי (בקצב שלך), מבוקר, מופנם בחלקים תוך כדי פינוי מקום מדברים שואבי אנרגיה. את אומרת שעד לפני 5 שנים חיית אחרת. יכולה לשתף במה קרה שמשם והלאה חייך הפכו להיות חיים של מוות קליני? איך מילדה, או נערה שחייה היו חיוניים הפכת למי שאת היום, חיה בחוויה נוראית כזו של מוות? אני רוצה לשתף אותך ולומר לך שכאב מאד לשמע את מה שכתבת. קשה לי לדמיין את המשמעות של החיים האלו, למרות שגם אני נוגעת לעיתים בחווייה של חוסר אנרגיה, חוסר עיניין, משהו תואם דיכאון.... אבל מה שאת מתארת, נשמע קשה... יכולה לחשוף קצת יותר?

 

[Royal97]

אני

כשאני מצליח לעשות משהו, אני לא מכבד אותו. למשל, אם אני שם לי מטרה לקבל ציון 90+ באיזו בחינה, ואני מקבל נגיד 92, אני יורד על עצמי כשאני אומר "פחח תראה אלו קיבלו יותר...הציון הזה שווה לזבל" או דברים בסגנון.

 

[Royal97]

עכשיו כשאני חושב על זה

חוסר הכבוד הזה כלפי עצמי גורם לי להשפיל אחרים... אם אני מצליח עם איזו בחורה, אני ישר דוחה אותה בטענה שהיא אפס... אני זבל של בן אדם :|

 

[להבה ירוקה]

ישנם תחומים שבהם -

אתה כן מפרגן לעצמך על הצלחה שלך?

 

[Royal97]

בקושי..

כשאני מצליח, כאילו נראה ש"כולם מצליחים" בדיוק כמוני אם לא יותר, אז ההצלחה הזאת כבר לא שווה..

 

[להבה ירוקה]

אני חושבת ש-

כדאי שתבין שזה "סרט" שאתה יצרת לעצמך, בגלל פחד מהצלחה. לא, לא תמיד כולם מצליחים כמוך. יש מקרים שבהם אתה עולה על האחרים ומותר לך להתענג ולשמוח על המקרים האלה ולא לזלזל בהם. לחיות עם תחושת כשלון מתמדת - זה סוג של הרס עצמי, לא?

 

[FAME 69]

היום פחות...

אז בגיל 16 19 שנאתי ת'צמי...היום זה שונה לא ביגלל שנהייתי מושלמת,אלא ביגלל שלמדתי{יותר נכון להודות שעם הזמן אתה מיתדכא...ונחלש.}לקבל.

 

[להבה ירוקה]

זו חולשה בעיניך - לקבל את עצמך?

חושבת שהעלית כאן שאלה חשובה מאד.

 

[FAME 69]

לקבל את עצמך זה חתיכת אומץ!

 

[shelly1975]

בדיוק עכשיו אני עוברת

תקופה קשה, של ביטחון שהתרסק, עבודה שהתאהבתי בה ובאנשים שבה שאיבדתי בגלל בוס שלא מסמפט אותי, אין לי בן זוג, לפני 4 חודשים חוויתי פרידה קשה מבן זוג. וכל זה לקראת היומולדת. כל מה שכתבת כאן: "הלקאה עצמית מילולית, הסתגרות, חוסר בטחון מול אחרים, הימנעות ממעשים שהייתם רוצים לעשות, פגיעה עצמית..." זה בדיוק אני בימים אלה. עד לא מזמן הייתי עם ביטחון, פלפלית ומאושרת, הכל התרסק, הידרדר...

 

[להבה ירוקה]

תקופה קשה...

מצטערת לשמוע שהרבה התרסק לך. זה קשה כשזה קורה, אין לי ספק. את יודעת, בעיני פירגון עצמי זה כמו שק רזרבי לשעת חירום. בדיוק ברגע שהכל נובל, אפשר לפנות אל השק הזה, ולהיעזר, כדי לא ליפול לגמרי. כי הרי, כשטוב לנו, אנחנו לא חושבים יותר מדי לעומק על איך אנחנו ומי אנחנו. אז אני חושבת שהגיע הזמן לנבור קצת בשק הזה, ולהבין שיש לך יכולת להשיג הרבה דברים (כמו עבודה, בן זוג ועוד - דברים שאת יכולה לכתוב כאן, אם בא לך), וזה שהכל קרס עכשיו, לא אומר שאת לא תשיגי את הדברים האלה שוב - כי יש לך את זה.

 

[אני אחלום לנצח]

וואו... שאלה מורכבת...

אולי כי גם אנחנו בתוכנו כל כך מורכבים? האמת? אני לא אוהבת להגיד שאני לא אוהבת את עצמי. זה נראה לי אמירה סתמית כזאת, שאני יכולה להגיד ביום רע, אבל לא באופן כללי. זו אמירה אכזרית מדי. כי אני יודעת מי אני, אני יודעת מה יש בי, אני לא מושלמת וגם לא קרובה לזה אבל עברתי המון בחיים. התמודדתי עם דברים ענקיים. לגבי המון דברים אני ממש חסרת בטחון, אבל מכאן ועד ללא לאהוב את עצמי הדרך רחוקה. אני יכולה להגיד מה היה גורם לי לאהוב את עצמי יותר וזה חבר, חיזוקים חיצוניים, מבחוץ, מהסביבה, אפילו בגדים חדשים, יגרום לי להרגיש יותר טוב עם עצמי. גם שהעובדה שהצלחתי במשהו, שהשגתי משהו שרציתי יגרמו לבטחון שלי לעלות. עוד כמה סנטימטרים היו גורמים לי לאהוב את עצמי יותר, אבל זה משהו שכבר השלמתי איתו.