תשובות לשאלות...
שאלות קשות, נאוה יקירתי... ראשית, למדתי שהייתי צריכה לבדוק היטב את בן הזוג שבוחרים. זו חכמה מאוד גדולה ולעיתים, כפי שקרה לי, נסיבות החיים לא תמיד מאפשרות לעשות זאת בשיקול דעת... אני כבר כמעט 3 שנים ללא בן זוג - מבחירה, ורק כעת התחלתי לצאת. זה קשה, ואני מרגישה שעם כל הרצון שלי לבן זוג (לא בעל, חלילה) זו מעמסה רגשית. אינני יודעת מה מצפה לי. כעת אני מאושרת ושלמה עם הדרך שבה אני מגדלת את בנותי (הטוב ביותר בתנאים הקיימים!), אפילו השלמתי עם מקום עבודתי. אולם היותי אישה, לא רק אמא או עובדת מצליחה חסרה לי... אני יותר חשדנית היום לגבי גברים, אך לא בטוחה שהפעם אראה אורות אדומים. יש תקופה של התאהבות, שידועה לכל כתקופה של עיוורון... אינני יודעת מה צופן העתיד לבנותי המתבגרות שגדלות עם כעס רב על אביהן, איזו זוגיות הן תפתחנה ואיזו התיחסות לגברים יש להן. מקווה שלא תהיה קיצונית מידי... אני מתמודדת היום בעיקר עם חששות מן העתיד: כלכלית - אמנם לא רעבה כרגע לפת לחם, אולם המזונות של הגדולה מסתיימים עוד שנתיים. בנותי המתבגרות - כיצד יראה עולמן הרגשי והנפשי של בנותי המתבגרות פעוטתי - הקשר עם אביה, וההשפעה עליה.. אלו הפתעות הוא עוד מכין לי? זוגית - שלי... האם אמצא? האם אהיה חכמה יותר? ובעיקר, נטל כבד של אחריות כלפי 3 יצורים שאני אחראית בלעדית עליהם, והמון בדידות, בדידות, ושוב בדידות...