אשת השבוע - פרק ג' ואחרון
מקווה שלא התעייפתם. אשתדל לסיים את כל הסיפור בפרק זה... אז זהו, ביתי הבכורה והאהובה, אצל אביה. לא עונה לטלפונים ולמכתבים שלי, רק דרך עו"ס שנותנת לה ביד את מכתבי. אבל מי ידע אם קראה אותם??? מסרבת לכל קשר עימי. לאחר כחודש מודיעה לי ביתי הצעירה דאז, שהיא לא רוצה ליסוע יותר אל אביה. ניסיתי לשכנע, להבין - אך שום דבר לא הועיל. היא בשלה. היא לא הסבירה למה... בדיעבד הסתבר שהשבתות שלה שם, בעיקר מאז שאחותה "עברה צד", היו בלתי נסבלות מבחינתה (היא שונה מאוד באופיה מאחותה הבכורה: לא נותנת לאף אחד לומר לה מה לעשות...) מאז היא לא ראתה אותו יותר, מבחירתה שלה! כבר כמעט 4 שנים... אני אז, כאמור, התאבלתי ממש על ביתי הבכורה. מה שהציל אותי היה קשר עם בחור שהתחיל להיות בן-זוגי, ועזר לי וגם לביתי. היינו נפגשים עם ילדיו בסופישבוע, וזה נתן לנו הרגשה של מעין משפחה חילופית. בשלב מסוים התחלנו לדבר על ילד משותף. אני מאוד רציתי את ההריון וחשתי שזה מה שיסייע לי לצאת מן האבל שלי... למרבה הפתעתי, זה קרה מהר יותר ממה שחשבתי שיקרה... הייתי מאושרת פתאום! כל כך מאושרת בשל ההריון, שלא שמתי לאורות אדומים שנדלקו פה ושם ביחסים הזוגיים. עברנו לגור יחד בדירתי, יחד עם ביתי הצעירה. לא אלאה אתכם, הבטחתי לקצר... בחודש השמיני להריון, החלטתי לחתוך ולהמשיך את ההריון בגפי. תגובתו היתה אלימה מילולית בצורה קיצונית. אך בסופו של דבר, הוא יצא מן הדירה. בלידה של ביתנו הוא היה נוכח, ואף סייע לי רבות. הוא קיווה שהלידה תשנה את דעתי לגביו, אולם אני עמדתי על שלי. מאותו רגע הוא עשה הכל כדי להציק ולהטריד אותי, בלי להתחשב כלל בעובדה שאני ימים ספורים אחרי לידה. עברתי עליות וירידות רבות איתו מאז, כולל תלונות במשטרה על אלימות מילולית ואיומים כלפי... ביתי הפעוטה כיום בת שנתיים וחצי. הוא גר באותה עיר, ולוקח אותה אליו פעמיים בשבוע כולל לינה, עם מעקב של עו"סית. הוא אבא טוב, אבל בן זוג בלתי נסבל לחלוטין. עד היום אינני יודעת באיזה מצב רוח אפגוש אותו, ואיזו הערה מגעילה יעיר לי. כנראה, שעדיין לא השלים מן הפרידה ממני. אה, והכי חשוב, לסיום אופטימי של סיפורי: ביתי הבכורה יום אחד חזרה אלי, לאחר שנה וחצי (!) שלא דיברה עימי... עד היום אינני יודעת בדיוק מה קרה שם, אצל אביה, (היא מסרבת לשוחח על כך) אבל ברור לי שהיה לה רע מאוד בסופו של דבר. אביה כ"כ כעס עליה, שהוא ניתק עימה כל קשר. כבר שנתיים שלא דיבר עימה. והיא עדיין מחכה ומתגעגעת... וכך היום אני מגדלת 3 בנות ו
זכר אחד: שתי מתבגרות מדהימות לכל הדעות, הן תלמידות מעולות ומצליחות בכל מה שהן עושות. הן עצמאיות, יודעות לבשל, לנקות, ממלאות תפקידים שונים בבית, וכמובן, עוזרות עם הפעוטה. מבחינתי, הן מוכנות לחיים... והפעוטה, שכדרך הפעוטות מנהלת לנו את הבית... אז אם הגעתם עד כאן, ולא פרשתם בדרך, רוצה להעניק לכם
גדול מכל ה-
.
אוהבת, דודתך
