אירוח נורה גרינברג, יום שני 26.11 בערב

[תל אביבי1]

שלום נורה, ותודה על זמנך

עד כמה את רואה את קהילת הטרנס כחלק אינטגלי מהקהילה ההומואית? האם מדובר בשתי קהילות שיש להן מטרות ואינטרסים פוליטיים משותפים או שאנחנו קהילת להט"בית אחת? (ומילה אישית: טוב שיש לנו אנשותים כמוך)

 

[נורה גרינברג]

על קהילות ודמיון

השאלה היא כיצד מגדירים "קהילה". רוב האנשים מחזיקים במושג מאד מצומצם של קהילה. הם חושבים בעיקר על קבוצת אנשים אינטימית, שבה כולם מכירים את כולם, וכולם חולקים כמה תכונות משותפות שגורמים להם לרצות להיות ביחד. זאת הגדרה אפשרית, כמובן, אבל כאמור היא מוגבלת מאד. אם נדבק בה, נגלה שלא רק שקשה לחבר טרנסים והומואים, או טרנסים ולסביות, אלא שקשה לחבר הומואים ולסביות, או הומואים מבוססים, "סטרייט אקטינג" להומואים שהם אוחצ'ות, או חסרי השכלה, או עניים. יש אנשים שמדמיינים קהילות כישויות בעלות גבולות חדים ויציבים הניתנים הגדרה מדוייקת. אלא שזהויות, מטיבן, אינן דברים בעלי גבולות חדים ויציבים. תפיסות של זהויות משתנות עם הזמן, אנשים משתנים, הגדרות משתנות לפי הסביבה החברתית וכו'. האם מי שחווה את זהותו ההומוסקסואלית מגיל צעיר, חי מחוץ לארון, מקיים זוגיות מאושרת עם גבר אחר וקשרים חברתיים רק עם בני קהילת הלהט"ב, הוא בעל אותה זהות כמו אדם שנשוי לאישה ומדי פעם חומק לאיזה סטוץ מחתרתי? האם שניהם שייכים לאותה הקהילה? אינני נותנת תשובה לכאן או לכאן. ברצוני רק להראות כיצד תפיסות של זהות וקהילה אינן דברים מובנים מאליהם. מילה נוספת על קהילות. קהילה, במובן התרבותי והפוליטי שלו, מצייןן ישות מדומיינת. כל הקהילות הגדולות הממלאות את עולמנו הן מדומיינות: העם היהודי, אזרחי ישראל, תושבי העולם, הקהילה הגאה, הגברים, הנשים. הן קהילות מדומיינות כיוון שאיננו מכירים אישית את כל חבריהן, ואולם הדבר לא מפריע לקהילות אלה כדי למלא את תפקידן כמניעות בני אדם, מכייסות אותם לפעולה, מאתגרות את דמיונם. השאלה, אפוא, איננה האם אנחנו, באופן אינדיבידואלי, מרגישים קרובים לטרנסים או להומואים והלסביות. השאלה היא מה יכולתנו לדמיין קהילה אחת. לפני כמה שנים, כאשר נבחרתי ליו"ר האגודה, כתב מישהו (נדמה לי שהוא חבר בקהילה הגאה) במחאה שאישה טרנסקסואלית כראש האגודה לא תוכל לשמש מודל להזדהות לנער הומו המתמודד עם רגשותיו. לשאלה עם מי מזדהה בחורה לסבית כאשר נבחר גבר בראש האגודה הוא לא התייחס (שלא לדבר על השאלה עם מי יזדהו בחור או בחורה טרנסים). בעיני האיש הזה, הדרך היחידה שאפשר היה לצייר את הקהילה הייתה באמצעות מישהו שנראה כמוהו: גבר, סטרייט-אקטינג, משכיל, מבוסס כלכלית. ללמדך שכאשר אנשים חושבים על מושגים מופשטים כגון גבר, אישה, הומו, לסבית וכיו"ב - הם תמיד חושבים גבר, אישה, הומו, לסבית מסויימים, תמיד על פי מודל מעמדי, תרבותי, פסיכולוגי מסויים. הומואים, לסביות וטרנסג'נדרים הם חלק מקהילה אחת, כי כל הזהויות האלה הן תוצר של אותה תרבות הטרונורמטיבית. אינני מתכוונת רק לאמת הטריוויאלית לפיה הסטרייטים רואים אותנו כמקשה אחת, חבורה של חריגים, סוטים ומופרעים. אני מתכוונת לכך שחיי כולנו תחומים ומעוצבים על ידי ההטרונורמטיביות, אותה תפיסה חודרת-כל הגורסת שהמיניות הלגיטימית היחידה היא זו ההטרוסקסואלית. כולנו מערערים בעצם קיומנו על התפיסה ההטרונורמטיבית, אבל כולנו ילדיה, ולחלק מאתנו קשה לנתק את חבל הקושר אותנו אליה בטבורנו. אין בכך כדי לומר שכולנו צריכים להרגיש שיתוף ו"ביחד. יש ביננו הבדלים רבים. אין כל בעיה להדגיש הבדלים אלה עד שהם הופכים לעיקר. אפשר מצד שני להדגיש את המשותף, את אחדות הגורל, הקיימת, כפי שההיסטוריה מראה לנו, למרות שכמו בכל קהילה, חלק מאתנו מצליחים להתסדר למרות הדיכוי, פעמים רבות במחיר זריקת החלק החלש של הקהילה אל גלי הים הסוערים. זה קרה וקורה בקהילות אחרות, וזה קורה גם אצלנו, אבל זה אינו אומר שאיננו קהילה אחת. נורה

 

[תל אביבי1]

תודה על התשובה המושקעת

 

[שוקי הרזה]

היי נורה

ראשית, אני מאד מעריך אותך ואת כל מה שאת עושה בקהילה!

שנית, רציתי לשאול, איך את רואה את העתיד בפעילות טרנסית קהילתית? ובפרט, ברור לכולם שחייבים איזושהי התארגנות טרנסית, אבל מצד שני יש כל מיני השקפות שונות על איך אנחנו צריכים לפעול ואיפה יש לשים את הדגש. נכון שלכולנו יש מטרה משותפת, אבל ישנם חילוקי דעות לגבי הדרך, ולגבי סדרי העדיפויות והמסרים. איך אפשר לגשר על הפערים, ועדיין לפעול למען התארגנות? הרי הכוח שלנו הוא בהתארגנות פוליטית. איך שאני רואה את זה, יש 4 אופציות להתארגנות: האם כדאי בנתיים, להמשיך לפעול בצורה אנרכיסטית, כלומר ללא אירגונים ממוסדים, כפי שנעשה עד היום? האם כדאי לחשוב על פעילות נפרדת לגמרי של זרמים שונים ולכל אחד מהם אירגון שונה? האם כדאי להשתדל לרכז כוחות תחת אירגון יחיד והרוב הוא זה שיקבע את הדרך? או אולי התארגנות של קבוצות קטנות או אירגונים שאומנם פועלים עצמאית אך בשיתוף פעולה ליצירת איזושהי קואליצה טרנסית? מה דעתך? תודה.

 

[נורה גרינברג]

התארגנות

אהלן שוקי, טוב, אינני רואה סתירה בין ההצעות שלך. ברור שכל התארגנות שתהיה, היא לא תהיה מונופול ואין כל סיבה שהיא תהיה כזאת. העובדה שקיים ארגון של טרנסים אינה אומרת שלא יהיו מסגרות ויחידים אחרים שיקיימו פעולות תרבותיות, פעולות תמיכה ואפילו פעולות פוליטיות הקשורות לטרנס. נהפוך הוא. איננו רוצים לפטור את שאר ארגוני הקהילה מן הקשר לטרנסג'נדרים התארגנות של טרנסג'נדרים נדרשת, לדעתי, ראשית כל כדי לרכז את המאבק הפוליטי לשינוי פני החברה. התארגנות כזאת תאפשר להשיג משאבים ולרתום אנשים בצורה יעילה יותר מאשר היום. התארגנות תספק כתובת מוסדית, הדרושה היום במקרים רבים כדי ךקדם מאבק פוליטי. מאבקי הטרנסג'נדרים במדינות גון אנגליה וספרד מספקים לנו דוגמה של מה שהתארגנות מוצלחת יכולה לעשות. להתארגנות כזאת משמעות רבה עבור הקהילה פנימה. ראשית, כי היא תאותת לאנשים טרנסג'נדרים, אשר חלק מהם נמצאים במצב של בידוד פיזי או נפשי, שיש כוח במספרים, שביחד אפשר לעשות דברים. שנית, כי היא תתחיל את התהליך הדרוש כל כך של הקניית תודעה פוליטית לקהילה הזאת, המפוררת, המבודדת, הבלתי נראית והבלתי מודעת לזכויותיה. העלאת המודעות הפוליטית והקניית ההבנה שיש סיכוי לפעולה מאורגנת ומשותפת, תאפשר לגייס אנשים שכל כך דרושים לפעולה. אני מדברת בכוונה על "התארגנות", בלי להכנס לפרטים, כיוון שפרטים אלה אינם העיקר, מה גם שהמתארגנים עצמם הם שיחליטו עליהם בבוא העת. אגב, אינני חושבת שהפעילות היום היא אנרכיסטית. היא אינה מובנית, אולי אינה שיטתית, בוודאי אינה מאורגנת, אבל אנרכיזם פירושו שאין מטרות ואין משימות, ואלה קיימות בשפע. ויש גם, למרות הכל, גם כמה הישגים. אבל הם לא מספיקים, וחשוב שהקהילה הטרנסג'נדרית תשכיל לקחת את העניינים לידיה. נורה

 

[שוקי הרזה]

../images/Emo140.gif

תודה רבה! (אנרכיזם פרושו חוסר הררכיה בפעילות, זה לא קשור למטרות או משימות).

 

[נורה גרינברג]

ערב טוב לבאי זה הפורום

שלום לכולם. אני שמחה מאד להתארח כאן. הספקתי לעבור על השאלות, וראיתי שהעליתן סוגיות חשובות, שלא תמיד אפשר לתת להן תשובות תמציתיות. מקווה עם זאת שאצליח לתרום במשהו לדיון. נורה

 

[ItsikH]

על הקהילה לאחרונה אני שומע לא מעט קולות, ממורמרים לעתים, בדבר הקהילה שהיא איננה - פשוט, "אין קהילה, אין דבר כזה". הטיעון הוא שבעצם בסה"כ חברי ה"קהילה שאיננה" אינם מתפקדים כקהילה בכלל, לא די בחלוקת המשנה למגזרים (להט"ב), גם בתוך המגזרים אין לכידות קהילתית. ואם לא די בכך, גם בין אלו שתופסים את הלהט"ב כקהילה "אמיתית" מייחסים את קיומה לשנאה, ואני טוען ששנאה היא דבק חלש מאוד. יש לי תשובות משלי לטענה הזו - אני טוען שהקהילה קיימת בהחלט, רק שהציפיות שלנו אולי גבוהות מדי (יש מי שחולם על מודל הקיבוץ - אז גם הקיבוץ כבר לא ממש מקיים את האוטופיה הקהילתית), ויש מה לעשות גם במסגרת הקיים הזה. זה מתקשר גם לשאלה שהועלתה כאן על היחס לנשים בכלל ולטראנסים וטראנסיות בפרט באגודה. אתן דוגמא עצובה להמחשת המציאות הלא נעימה: הערב סיפרתי לידיד סטרייט שעובד איתי על הארוח ועלייך. הוא הופתע מאוד מסיפור האגודה - "הרי ההומואים עויינים את הטראנסיות עוד יותר מהסטרייטים?". ואת זה אני שומע מסטרייט שלא מעורה בקהילה../images/Emo4.gif (הוא גם אמר שאם הצלחת שם - את יכולה לרוץ לכל משרה ציבורית שהיא../images/Emo45.gif אני לא יודע אם זו מחמאה, מקווה שכן). איך את רואה את הקהילה? אילו תשובות יש לך לטענה הזו?

 

[נורה גרינברג]

עוד על הקהילה ועל שנאת טרנסג'נדרים

איציק, לעניין השקפותיי על קיומה של קהילה, ראה לעיל את תשובתי ל-TelAviv1. ברצוני להוסיף בעניין הטרנספוביה שיש או אין אצל הומואים ולסביות. לאנשים סיסקסואלים (כלומר, מי שאינם טרנסקסואלים או טרנסג'נדרים) נדרש מאמץ תודעתי כדי להעלות על הדעת רעיון כמו אי הלימה מגדרית. כל הווייתם וחווייתם טבועה בתוך ה"נורמליות" המגדרית שלהם. במובן זה, רוב ההומואים והלסביות אינם שונים מסטרייטים: חוויית המגדר אצלם נתפסת כדבר מובן מאליו, בלתי פרובלמטי. הם אינם מודעים, אפוא, לעמדת הפריבילגיה שדבר זה מקנה להם, ולעמדדת הכוח העדיף שלהם מול אנשים שזהותם המגדרית נמצאת בקונפליקט עם תפיסות החברה, כלומר עם אנשים טרנסג'נדרים. אכן, דומה שבקרב הומואים ולסביות מסויימים בולטים יותר ביטויים של טרנספוביה מאשר באוכלוסיה הכללית. דומה שההתבטאויות חריפות יותר, השנאה והדחיה עמוקות יותר. כמה סיבות לדבר, לדעתי: ראשית, עמדתנו כצופים משפיעה על שיפוטנו: אנו מצפים ממי שהוא בעצמו קרבן לסטיגמה בגלל רגשותיו וזהותו, שיהיה מחוסן מפני התנשאות ויוהרה, ויזדהה עם קרבנות אחרים של אפליה והדרה. כשזה לא קורה, זה מפתיע אותנו. שנית, הומואים ולסביות לא מעטים מתמודדים עם סוגיות לא פתורותהקשורות בזהותם המגדרית במקביל להתמודדות על מיניותם. מאפיין שכיח במה שנקרא "פוליטיקה של זהויות" הוא שאנשים רבים מוצאים שקל להם יותר להגדיר מי הם על ידי הדגשת מי הם לא. הצבת מחיצה כגון "אינני טרנס, חלקי אינו עם אלה" הופכת לדרך נוחה להגדיר את הזהות העצמית. דוגמה מובהקת לכך הן, למשל, העמדות הטרנספוביות הקיצוניות של זרם מסויים של לסביות רדיקליות. אנשים, בסופו של דבר, הם תוצר של התרבות שבה גדלו, והם מפנימים את ערכיה, גם אם אלה מדכאים אותם. כמו בכל גזענות (טרנספוביה היא סוג של גזענות), יש גם כאן אלמנט מעמדי. בעיני הסטריאוטיפ הנורמטיבי, סמל הזהות הטרנסג'נדרית היא אותה קוקסינלית מיתולוגית - נעדרת השכלה ונימוסין, סרת טעם, קולנית וגסת רוח, שמתלבשת בצורה פרובוקטיבית, ובקיצור – ההפך הגמור מהאסתטיקה הזעיר בורגנית המכובדת שכמה הומואים ולסביות (וטרנסים לא מעטים, לצערי) חדורים בה עד כדי כך שהם מאמינים שזאת הדרך היחידה להתקיים בעולם. הומואים ולסביות מסויימים מתמודדים עם סוגיות פתוחות של קבלה עצמית וחיפוש לגיטימציה לרגשותיהם. הזהות הטרנסית עלולה להתפס אצלם כאיום. עבור אנשים שגדלו בחברה הקושרת גבריות עם הטרוסקסואליות, השאלה "אני הומו, זה אומר שאינני גבר?" מרחפת מעל כעוף מבשר רעות. אנשים אחרים חוששים מאבדן הלגיטימציה החברתית. כיוון שהם עדיין רואים עצמם בעיניים סטרייטיות, חשוב להם יותר מכל להתקבל בחברה ההטרוסקסואלית על ידי חיקוי דרכיה. אסטרטגיית ההישרדות בחברה ההטרונורמטיבית שבחרו להם מבוססת על מימטיזם: אני אהיה ככל האפשר כמו הסטרייטים, וכך הם יקבלו אותי למרות מיניותי. לכן הם חוששים מזיהוי אפשרי בינם לבין "האנשים האלה", הטרנסים והטרנסיות. לחרדות הקשורות בדימוי עצמי, בעיקר יחס לגוף, יש חלק לא קטן. די לראות את הטוקבקים בפורומים שונים של הקהילה, המרבות להתייחס לטרנסג'נדרים כ"גברים שחותכים את הזין" או "נשים שכורתות לעצמן את השדיים" כדי לחוש עד כמה כותבי דברים אלה מרגישים מאויימים. האם כל זה אומר שהקהילה לא קיימת? בוודאי שלא. צריך רק להפנות את המבט לקהילות אחרות, לראות איך יהודים עשירים ומשכלים מסתכלים על יהדים עניים, במיוחד אן הם באים מרקע תרבותי "נחות". איך כושים משכילים ועשירים מסתכלים על אחיהם שמזלם לא שפר עליהם. כיצד ערבים משכילים ועירוניים רואים לא אחת בני כפרים דלים ונידחים. אין ביטויי גזענות חריפים יותר מאלה הנולדים בתוך קהילות פנימה, והמבטאים שסעים אחרים הקיימים בחברה הסובבת - מעמד, מצב כלכלי, רקע עדתי וכיו"ב. אנחנו בחברה טובה. נורה

 

[בהונות פסיון]

אני רוצה לציין שאני מקנא בך, נורה.

הלוואי שהיה לי האומץ האמיתי ללכת עם מה שאני מאמין, חושב, מרגיש שהוא נכון, בכל המישורים בחיי כפי שלך יש את האומץ. לך היה את האומץ ללכת בעקבות לבך לפני שהיה קל להיות מחוץ לארון וכדומה. הרבה פעמים אני שואב מאנשים בעלי שיעור קומה כמוך מבינת האמת הפנימית שלהם את האומץ לשנות דעתם של אנשים ביחסם אלי או אל השונה באופן כללי

תודה רבה.

 

[SimsY]

אני חושב שיש בעייה עם התודעה

כי נגיד היה מאמר על ימים בשנה בעיתון ידיעות ולא הזכירו שם את יום הטרנסים אבל כן הזכירו שם ימים ביזאריים כמו יום הסמור האוסטרלי וכו'

 

[קפה מיטל]

שלום לנורה ולהנהלת הפורום ולכולם

אני למדתי את הדרך החיים שלך שאשה טרנסקסואלית פעילה למען כולם דרך הכתבות שלך והתחברתי מאוד לדרך שאת פועלת ומחנכת ומנסה ליצור קהילה טרנסג'נדרית והתחלת מכלום ואני מאמינה בך ובדרך שלך ובכינות אין בעולם הזה בני אדם שנותנים מעצמם כל כך הרבה , אני מאמינה שיהיו מהחניכות שלך שאת מגדלת אותן, יהיו כאלו פעילות ומנהיגות שיודעות לעשות כמו שאת עושה והייתי רוצה לחזור אחורה בשנים ולהיות חניכה שלך בכדי ללמוד עוד על כוח הרצון ויכולת הנתינה למען הכלל ובדרך מושכלת כמו שלך, אני שואפת לקיום קהילה מאורגנת, אבל בגלל שאני חדשה בעניין , איני יכולה לפרט אבל ברור לי שהרבה היו רוצים ורוצות קהילה מאוגנת ועצמאית עם דרך חיים לחנך חבריה לערכים של שייכות והתחברות לקהילה טרנסגנדרת ולא להישאר חסרי בית וחסרי זהות כי לא דיי בשינוי הגוף או הלבוש , תודה לך נורה ותודה לכולם