נורה גרינברג
New member
משהו אישי
טוב, קודם כל צריך להבדיל בין הנרטיבים שאנשים בוחרים לתיאור מצבם בעולם, לבין הערכה רחבה יותר, מבוססת יותר, אם תרצה "אובייקטיבית" יותר (כמובן, אין דבר כזה לגמרי כאשר מדובר בזהויות, אבל נניח לרגע) של נסיבות חייהם. אישית, אני יכולה לומר שאינני יודעת מה זה "להרגיש אישה". אינני חושבת שיש אישה אחת בעולם שיכולה להגיד מה זה "להרגיש אישה", ככה, באופן טהור, מנותק מחוויות מסויימות של נשיות, שהן בהכרח תלויות תרבות, ועל כן אי אפשר להכליל מהן הכללות. הדבר הבסיסי שהרגשתי, בעצם (וגם את זה לקח לי זמן להבין ולפרש לעצמי) שאינני גבר, שרע לי בלהיות גבר, ושטוב לי הרבה יותר כשאני אישה. שלהיות אישה הוא מקומי שלי בעולם. האם פירוש הדבר שהרגשתי אישה? בסדר, אז נאמר. בכך אינני שונה מכל אישה אחרת. אלא שאלה שנולדו נקבות נהנות מהיתרון שהתרבות ההטרונורמטיבית מעניקה להם, באמונתה שלניטליה בלידה יש חלק בקביעת הזהות "האמיתית". בסופו של דבר, המגדר של כולנו נבנה מאותם חומרים ובאותן דרכים, אלא שיש כאלה שעושים את זה על פי הללים המקובלים, וכאלה שלא. כדי להבין לעומקה את החוייה הטרנסקסואלית צריך להבין שהתפתחות האני בתרבות שלנו כוללת באופן בלתי נפרד התפתחות של זהות מגדרית. אין אני שאיננו ממוגדר. בתרבות שלנו, חלק מהיותו של אדם אדם, היא שהוא בעל מגדר. המגדר הזה נתפס כדבר קבוע (כלומר - שאינו משתנה), לכיד ועקבי (כלומר - שכל חלקיו תואמים ואין בו סתירות), ומהותי (כלומר - שהוא חלק בלתי נפרד מן האישיות, כך שאי-אפשר לדמיין כלל את האני הזה ללא המגדר שלו. עכשיו תאר לעצמך שאצל אדם מסויים החלק הזה נמצא בקונפליקט עם שאר חלקי האישיות. שהוא איננו לכיד, איננו עקבי, איננו קבוע או מהותי. יתרה מזו, תאר לעצמך שכל המסרים שהחברה העבירה לאדם הזה, מאז הוא נולד, אומרים שמה שהוא מרכיש לא ייתכן, לא יכול להתקיים. שהוא חייב להרגיש זהות מסויימת כיוון שזו דרכו של עולם. הוסף לכך שהאדם הזה מרגיש שגופו אינו בנוי כמו שצריך, שחלקים מסויימים בו מיותרים, ואחרים חסרים. ברור שאדם זה מרגיש חוויות קשות מאד של בילבול, של דיסאוריינטציה, של אשמה, בושה וחרדה. זאת החווייה העמוקה של כל אדם טרנסקסואלי. לפעמים הדברים כל כך מפחידים, שאנו מדחיקים אותם, משתדלים לברוח מהם, לבנות לעצמנו זהות שאינה שלנו, אבל תואמת את מה שהחברה מצפה מאתנו. הדבר הזה רק מייצר עוד קונפליקט, עוד תסכול, עוד תחושות אשמה, חרדה ואבדן. עד שאי אפשר יותר. עד שהאדם מרגיש שהוא טובע, שהוא מתפורר, שעדיף לו למות. לחלק מאתנו נוח להלביש על הדברים האלה סיפורים שונים. זה לא שהסיפורים אינם נכונים (אין "נכון" ו"לא נכון" בדברים האלה). פשוט, כל אדם מנסה לפרש לעצמו את נסיבות חייו באמצעות הכלים שהתרבות שלו העמידה לרשותו. כך, חלק מאתנו מסבירים לעצמם את רגשותיהם במילים "אני אישה כלואה בגוף של גבר" (או להפך, גבר כלוא בגוף של אישה). אחרים אומרים: תמיד הרגשתי אישה. אין לי ספק שהם מבטאים אמת פנימית עמוקה. כדי למנוע אי הבנות: גם אנשים שאינם טרנסקסואלים בונים לעצמם סיפורי פרשנות על רגשותיהם, כולל על רגשות המגדר. מה זה הסיפור: "אני נולדתי אישה" (או "אני נולדתי גבר")? הרי איש לא נולד אישה או גבר. כולנו נולדים תינוקות. מגדר זה משהו שנבנה בהמשך, והזקוק לתחזוקה מתמדת. לגבי השאלה איפה עובר הגבול, לא כל כך ברור לי לאיזה גבול הכוונה. אם הגבול הוא בין ה-cross dressing לבין שינוי משמעותי וקבוע יותר, אני חושבת שהוא צריך להקבע על ידי צרכיו של האדם עצמו. נורה
טוב, קודם כל צריך להבדיל בין הנרטיבים שאנשים בוחרים לתיאור מצבם בעולם, לבין הערכה רחבה יותר, מבוססת יותר, אם תרצה "אובייקטיבית" יותר (כמובן, אין דבר כזה לגמרי כאשר מדובר בזהויות, אבל נניח לרגע) של נסיבות חייהם. אישית, אני יכולה לומר שאינני יודעת מה זה "להרגיש אישה". אינני חושבת שיש אישה אחת בעולם שיכולה להגיד מה זה "להרגיש אישה", ככה, באופן טהור, מנותק מחוויות מסויימות של נשיות, שהן בהכרח תלויות תרבות, ועל כן אי אפשר להכליל מהן הכללות. הדבר הבסיסי שהרגשתי, בעצם (וגם את זה לקח לי זמן להבין ולפרש לעצמי) שאינני גבר, שרע לי בלהיות גבר, ושטוב לי הרבה יותר כשאני אישה. שלהיות אישה הוא מקומי שלי בעולם. האם פירוש הדבר שהרגשתי אישה? בסדר, אז נאמר. בכך אינני שונה מכל אישה אחרת. אלא שאלה שנולדו נקבות נהנות מהיתרון שהתרבות ההטרונורמטיבית מעניקה להם, באמונתה שלניטליה בלידה יש חלק בקביעת הזהות "האמיתית". בסופו של דבר, המגדר של כולנו נבנה מאותם חומרים ובאותן דרכים, אלא שיש כאלה שעושים את זה על פי הללים המקובלים, וכאלה שלא. כדי להבין לעומקה את החוייה הטרנסקסואלית צריך להבין שהתפתחות האני בתרבות שלנו כוללת באופן בלתי נפרד התפתחות של זהות מגדרית. אין אני שאיננו ממוגדר. בתרבות שלנו, חלק מהיותו של אדם אדם, היא שהוא בעל מגדר. המגדר הזה נתפס כדבר קבוע (כלומר - שאינו משתנה), לכיד ועקבי (כלומר - שכל חלקיו תואמים ואין בו סתירות), ומהותי (כלומר - שהוא חלק בלתי נפרד מן האישיות, כך שאי-אפשר לדמיין כלל את האני הזה ללא המגדר שלו. עכשיו תאר לעצמך שאצל אדם מסויים החלק הזה נמצא בקונפליקט עם שאר חלקי האישיות. שהוא איננו לכיד, איננו עקבי, איננו קבוע או מהותי. יתרה מזו, תאר לעצמך שכל המסרים שהחברה העבירה לאדם הזה, מאז הוא נולד, אומרים שמה שהוא מרכיש לא ייתכן, לא יכול להתקיים. שהוא חייב להרגיש זהות מסויימת כיוון שזו דרכו של עולם. הוסף לכך שהאדם הזה מרגיש שגופו אינו בנוי כמו שצריך, שחלקים מסויימים בו מיותרים, ואחרים חסרים. ברור שאדם זה מרגיש חוויות קשות מאד של בילבול, של דיסאוריינטציה, של אשמה, בושה וחרדה. זאת החווייה העמוקה של כל אדם טרנסקסואלי. לפעמים הדברים כל כך מפחידים, שאנו מדחיקים אותם, משתדלים לברוח מהם, לבנות לעצמנו זהות שאינה שלנו, אבל תואמת את מה שהחברה מצפה מאתנו. הדבר הזה רק מייצר עוד קונפליקט, עוד תסכול, עוד תחושות אשמה, חרדה ואבדן. עד שאי אפשר יותר. עד שהאדם מרגיש שהוא טובע, שהוא מתפורר, שעדיף לו למות. לחלק מאתנו נוח להלביש על הדברים האלה סיפורים שונים. זה לא שהסיפורים אינם נכונים (אין "נכון" ו"לא נכון" בדברים האלה). פשוט, כל אדם מנסה לפרש לעצמו את נסיבות חייו באמצעות הכלים שהתרבות שלו העמידה לרשותו. כך, חלק מאתנו מסבירים לעצמם את רגשותיהם במילים "אני אישה כלואה בגוף של גבר" (או להפך, גבר כלוא בגוף של אישה). אחרים אומרים: תמיד הרגשתי אישה. אין לי ספק שהם מבטאים אמת פנימית עמוקה. כדי למנוע אי הבנות: גם אנשים שאינם טרנסקסואלים בונים לעצמם סיפורי פרשנות על רגשותיהם, כולל על רגשות המגדר. מה זה הסיפור: "אני נולדתי אישה" (או "אני נולדתי גבר")? הרי איש לא נולד אישה או גבר. כולנו נולדים תינוקות. מגדר זה משהו שנבנה בהמשך, והזקוק לתחזוקה מתמדת. לגבי השאלה איפה עובר הגבול, לא כל כך ברור לי לאיזה גבול הכוונה. אם הגבול הוא בין ה-cross dressing לבין שינוי משמעותי וקבוע יותר, אני חושבת שהוא צריך להקבע על ידי צרכיו של האדם עצמו. נורה
(וגם על איך היה ביום שלישי האחרון בכל זאת) יום שני הקרוב 26/11 מהשעה 19:30 נפגשותים באגודה לזכויות ההומוסקסואלים הלסביות הביסקסואלים והטרנסג'נדרים/ות רחוב נחמני 28 תל אביב וכמו שהרגשתי ביום שלישי האחרון גם כאן אני אשמח לפגוש ולהכיר א/נשים חדשים בנוסף לכל מי שכבר ביקר/ה אלונה.