אירוח נורה גרינברג, יום שני 26.11 בערב

משהו אישי

טוב, קודם כל צריך להבדיל בין הנרטיבים שאנשים בוחרים לתיאור מצבם בעולם, לבין הערכה רחבה יותר, מבוססת יותר, אם תרצה "אובייקטיבית" יותר (כמובן, אין דבר כזה לגמרי כאשר מדובר בזהויות, אבל נניח לרגע) של נסיבות חייהם. אישית, אני יכולה לומר שאינני יודעת מה זה "להרגיש אישה". אינני חושבת שיש אישה אחת בעולם שיכולה להגיד מה זה "להרגיש אישה", ככה, באופן טהור, מנותק מחוויות מסויימות של נשיות, שהן בהכרח תלויות תרבות, ועל כן אי אפשר להכליל מהן הכללות. הדבר הבסיסי שהרגשתי, בעצם (וגם את זה לקח לי זמן להבין ולפרש לעצמי) שאינני גבר, שרע לי בלהיות גבר, ושטוב לי הרבה יותר כשאני אישה. שלהיות אישה הוא מקומי שלי בעולם. האם פירוש הדבר שהרגשתי אישה? בסדר, אז נאמר. בכך אינני שונה מכל אישה אחרת. אלא שאלה שנולדו נקבות נהנות מהיתרון שהתרבות ההטרונורמטיבית מעניקה להם, באמונתה שלניטליה בלידה יש חלק בקביעת הזהות "האמיתית". בסופו של דבר, המגדר של כולנו נבנה מאותם חומרים ובאותן דרכים, אלא שיש כאלה שעושים את זה על פי הללים המקובלים, וכאלה שלא. כדי להבין לעומקה את החוייה הטרנסקסואלית צריך להבין שהתפתחות האני בתרבות שלנו כוללת באופן בלתי נפרד התפתחות של זהות מגדרית. אין אני שאיננו ממוגדר. בתרבות שלנו, חלק מהיותו של אדם אדם, היא שהוא בעל מגדר. המגדר הזה נתפס כדבר קבוע (כלומר - שאינו משתנה), לכיד ועקבי (כלומר - שכל חלקיו תואמים ואין בו סתירות), ומהותי (כלומר - שהוא חלק בלתי נפרד מן האישיות, כך שאי-אפשר לדמיין כלל את האני הזה ללא המגדר שלו. עכשיו תאר לעצמך שאצל אדם מסויים החלק הזה נמצא בקונפליקט עם שאר חלקי האישיות. שהוא איננו לכיד, איננו עקבי, איננו קבוע או מהותי. יתרה מזו, תאר לעצמך שכל המסרים שהחברה העבירה לאדם הזה, מאז הוא נולד, אומרים שמה שהוא מרכיש לא ייתכן, לא יכול להתקיים. שהוא חייב להרגיש זהות מסויימת כיוון שזו דרכו של עולם. הוסף לכך שהאדם הזה מרגיש שגופו אינו בנוי כמו שצריך, שחלקים מסויימים בו מיותרים, ואחרים חסרים. ברור שאדם זה מרגיש חוויות קשות מאד של בילבול, של דיסאוריינטציה, של אשמה, בושה וחרדה. זאת החווייה העמוקה של כל אדם טרנסקסואלי. לפעמים הדברים כל כך מפחידים, שאנו מדחיקים אותם, משתדלים לברוח מהם, לבנות לעצמנו זהות שאינה שלנו, אבל תואמת את מה שהחברה מצפה מאתנו. הדבר הזה רק מייצר עוד קונפליקט, עוד תסכול, עוד תחושות אשמה, חרדה ואבדן. עד שאי אפשר יותר. עד שהאדם מרגיש שהוא טובע, שהוא מתפורר, שעדיף לו למות. לחלק מאתנו נוח להלביש על הדברים האלה סיפורים שונים. זה לא שהסיפורים אינם נכונים (אין "נכון" ו"לא נכון" בדברים האלה). פשוט, כל אדם מנסה לפרש לעצמו את נסיבות חייו באמצעות הכלים שהתרבות שלו העמידה לרשותו. כך, חלק מאתנו מסבירים לעצמם את רגשותיהם במילים "אני אישה כלואה בגוף של גבר" (או להפך, גבר כלוא בגוף של אישה). אחרים אומרים: תמיד הרגשתי אישה. אין לי ספק שהם מבטאים אמת פנימית עמוקה. כדי למנוע אי הבנות: גם אנשים שאינם טרנסקסואלים בונים לעצמם סיפורי פרשנות על רגשותיהם, כולל על רגשות המגדר. מה זה הסיפור: "אני נולדתי אישה" (או "אני נולדתי גבר")? הרי איש לא נולד אישה או גבר. כולנו נולדים תינוקות. מגדר זה משהו שנבנה בהמשך, והזקוק לתחזוקה מתמדת. לגבי השאלה איפה עובר הגבול, לא כל כך ברור לי לאיזה גבול הכוונה. אם הגבול הוא בין ה-cross dressing לבין שינוי משמעותי וקבוע יותר, אני חושבת שהוא צריך להקבע על ידי צרכיו של האדם עצמו. נורה
 
לתת לגיטימציה לקונפליקט

אגיד לכם מה הדבר הראשון ומה הדבר האחרון שצריך לעשות. הם בעצם אותו הדבר. כאשר ילד חושף בפנינו רגשות של מצוקה מגדרית, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לכבד אותו. לקחת אותו ברצינות. להאמין לו ולעודד אותו לבדוק ולחקור ולחזר את רגשותיו, יהיו אשר יהיו. לתת לגיטימציה לקונפליקט המגדרי. לא לשלול, לא להעמיד בספק. מה שהוא אומר - בין אם הוא בטוח ובין אם לא - לקבל. סביר שהוא נמצא במצוקה איומה, שהוא חש שהוא טובע. אם ילדנו טובע, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא להושיט לו יד ולעזור לו לצוף. לא לשאול האם הוא באמת טובע, האם זה ברצינות, האם זה יכול להיות, האם זה מתקבל על דעתנו. דעתנו לא חשובה כלל. הדבר האחרון שעליכן לעשות הוא להיות שוטרים. לא לשאול האם הוא באמת כזה? האם הוא בטוח? זאת השאלה הכי פחות רלבנטית בעולם. את האמת על רגשותיו רק הוא יכול לחשוף. עוד לא נולד המומחה -]סיכולוג, פסיכיאטר, רואה עתידות או שרברב- שמסוגל לאחן טרנסקסואליות או מצוקה מגדרית. ה"מומחים" למיניהם יודעים שאדם הוא טרנסקסואל בדרך אחת בלבד: כי האדם מספר להם. אין כל מכשיר, שום מבחן, שום הוקוס פוקוס. אל תתחילו לחפש איזה פסיכולוג שיאשר לכם את מה שידלכם אומר לכם (הורים לא מעטים מחפשים פסיכולוג שיאשר להם שילדם איננו טרנסקסואל, אבל את זה אני באמת מקווה שאינכם מתכוונים לעשות). המומחה הגדול ביותר לרגשות הזהות של ילדכם הוא ילדכם עצמו. ומה שהוא זקוק לו עכשיו, אחרי רגע החשיפה הגדול והמפחיד זה אתכם. את החיבוק שלכם, האמון והאהבה וההכלה שלכם. לשיטור אין מקום במשפחה שיש בה אהבה אמיתית. אבל, תשאלו, מה אם הוא טועה? מה, ניתן לו לקחת הורמונים, לעשות ניתוחים. ואם יתחרט? אז ראשית, לא כל כך מהר רצים לקחת הורמונים ולעשות ניתוחים. יש הבדל בין התובנה על רגשות המגדר לבין צעדים ממשיים לשינוי פיזי. יש תהליך של בירור רגשות, יש הרבה מה ללמוד ולברר ולנסות. וגם אם יתחיל איזה שהוא תהליחך הורמונלי, לוקח זמן עד שהדברים צתחילים לפעול. ובזמן הזה הוא זקוק לכם, לאמון ולכבוד ולתמיכה שלכם. אל למנעו זאת ממנו. בקבוצת התמיכה למתבגרים טרנסג'נדרים אנחנו משתדלים לעזור לצעירים להתמודד עם הסוגיות הגדולות העומדות בפני האדם החווה רגשות מגדר בלתי נורמטיביים. אנו משתדלים לתת כלים להעמיק את ההבנה העצמית והקבלה העצמית שלהם, וכן מידע נכון לגבי תהליך השינוי, עבור אלה המלחליטים להתחיל בכך. ככל שהדבר אפשרי, אנחנו מנסים לשתף את המשפחה, ועזור לה בהתמודדות הזאת, כיוון שמצבים אלה מחייבים גם את שאר בני המשפחה לעבור תהליך של הסתגלות והעצמה. למידע נוסף על האפשרויותלצמיכה וייעוץ, תוכלו ליצור קשר אתי באמצעות הפורום. השירות ניתן ללא תשלום. נורה
 

ItsikH

Member
מטרת הארוח היא... אבל בעצם אין מטרה אובייקטיבית - כל משתתף בארוח, ונורה בכלל זה, מביא את מה שיש לו לומר. אני יכול לדבר רק בשם עצמי - מטרתי כאן היתה להפגיש את הגולשים עם נורה, גם בהקשר הטרנסג'נדרי אבל גם כדמות חשובה ובעלת אמירה בקהילה. אין מטרה מעבר לזה - אם יקרה גם משהו ממשי ולא רק וירטואלי זה יהיה נפלא, אבל אסתפק בעצם המפגש. מנסיוני עד כה הפורומים לא מהווים בסיס לעשיה ממש אלא לכל היותר בעקיפין על דרך ההשפעה. כמובן, כל אחת ואחד מוזמן להתבטא בעקבות הארוח.
 

ItsikH

Member
המון המון תודה לנורה../images/Emo140.gif עבורי אישית זה היה ארוח מרגש מאוד, ואני מרגיש שגם מועיל מאוד לכולנו.
 
../images/Emo41.gifאירוח נורה גרינברג, יום שני 26.11 בערב../images/Emo41.gif

לאחרונה צויין יום הזכרון העולמי לטרנסג'נדרים. בעקבות היום המיוחד הזה, יארח פורום 'גאווה' את נורה גרינברג , יו"ר אגודת הלהט"ב לשעבר, ופעילה למען קידום זכויות הטרנסג'נדרים בישראל. הארוח יתקיים ביום שני הקרוב 26.11, בין השעות 19-21, והוא הזדמנות להכיר עולם שרובנו לא מכירים באמת. אתם מוזמנים לשרשר את שאלותיכם וכל הגיג אחר שברצונכם להפנות לנורה כאן.
אירוח נורה גרינברג, יום שני 26.11 בערב
 

יו איפה

New member
../images/Emo207.gif מפגש טרנס באגודה

אחרי ההתעסקות הארוכה שעשינו לקראת יום הזיכרון והמצעד אפשר לחזור ולדבר על עוד דברים :) (וגם על איך היה ביום שלישי האחרון בכל זאת) יום שני הקרוב 26/11 מהשעה 19:30 נפגשותים באגודה לזכויות ההומוסקסואלים הלסביות הביסקסואלים והטרנסג'נדרים/ות רחוב נחמני 28 תל אביב וכמו שהרגשתי ביום שלישי האחרון גם כאן אני אשמח לפגוש ולהכיר א/נשים חדשים בנוסף לכל מי שכבר ביקר/ה אלונה.
 

my self

New member
סדרי עדיפויות

שלום נורה, ישנם מספר נושאים טעוני שיפור הנוגעים לאוכלוסיית הטרנסג'נדרים. לדוגמה - נראות, טרנסופוביה בקרב האוכלוסיה הכללית, טרנסופוביה בקרב הקהילה ההומוסקסואלית, הפרוצדורה המורכבת לפני ניתוח לשינוי מין, ובוודאי תוכלי להרחיב את הרשימה. מהו, בראייתך, סדר העדיפויות לטיפול בבעיות הנ"ל? האם ישנה תוכנית פעולה כלשהי לטיפול באי אלו מהבעיות? (למשל - "עד קיץ 2008 מתניעים פרויקט הסברה בנוגע לטרנסג'נרים/ות"; הפעלת לוביסטים מול חברי הכנסת הרלוונטיים...)
 
סדרי עדיפויות

my self, סדר עדיפויות הוא השאלה הבסיסית בכל מאבק פוליטי – וחשוב לזכור שמאבקם של אנשים טרנסג'נדרים הוא קודם כל ומעל לכל מאבק פוליטי (פוליטי לא במובן של מפלגות, אלא במובן של פעולה המכוונת לשנות את יחסי הכוחות בחברה). לצערי, עדיין לא קיים ארגון של טרנסימות שיוכל לקבוע באופן מוסכם סדר יום וסדרי עדיפויות. אני עוסקת בכל היבט של מאבקי אנשים טרנסג'נדרים. אין סוגיה אחת שהיא עדיפה. עם זאת, ברור שיש סוגיות לוחצות יותר, וכאלה שמטיבן בן לטווח רחוק. אני בדעה שבזירה הציבורית יש חשיבות עילאית לתחומים הבאים: - נגישות לשירותי בריאות, כולל התאמת שירותים עבור טרנסג'נדרים – נגישות להורמונים וניתוחים, ייעוץ וכיו"ב, אבל לא רק זאת, אלא גם שינוי תפיסות קליניות של המערכת, הקצאת משאבים, הכשרת אנשי מקצוע, חינוך המטפלים להבנת מטופלים טרנסג'נדרים, ומאבק נגד גישות טרנספוביות, דעות קדומות, הדרה, התנשאות, שהפרופסיה הרפואית מלאה בהן. - אפליות. פעולה נגד אפליה של אנשים טרנסג'נדרים במשרדי ממשלה, במקומות עבודה, בממסד הרפואי, בחינוך, במערכת המשפט ועוד. - חינוך, הסברה ושתדלנות: בנוסף לפניה לקהל הרחב, יש מספר זירות קריטיות עבורנו: תקשורת, מערכות המשפט, החינוך, הממסד הפוליטי והמינהל הציבורי. - נוער: טרנסיות וטרנסים צעירים הם החלק החלש ביותר בקהילה, והם נתונים לצורות הקשות ביותר של אפליה ואלימות. צריך להאבק להשגת משאבים עבורם, להכשרת מחנכים וחונכים, מטפלים ואנשי רווחה, לשינוי נהלים, ליצירת מסגרות לתמיכה במשפחות. - תמיכה: צריך להרחיב את מערך התמיכה הקהילתי. כאגע פועלות שתי קבוצות תמיכה לטרנסג'נדרים: אחת לבוגרים, בהנחיית ד"ר אילנה ברגר ואבנר דפני (הקבוצה מקיימת את מפגשיה בבית האגודה בתל אביב), ואחת למתבגרים, בהנחיית טל קרויטרו ושפחתכם הנאמנה, הפועלת במסגרת ארגון נוער גאה. זה לא מספיק: דרושות קבוצות נוספות מחוץ לתל אביב, שיספקו מענה מקצועי לצורך של אנשים בתמיכה וייעוץ. העלאת המודעות בקהילה פנימה: גם כאשר אנשים מוכנים להתנדב לפעילות, הם לא תמיד יודעים איך. צריך להכשיר פעילים, ללמדם דברים בסיסיים בנושא פעילות ציבורית ומאבקים פוליטיים, היסטוריה טרנסג'נדרית ותאוריית מגדר. נורה
 

this ocean

New member
סיקור טרנסג'נדרים בתקשורת

שלום נורה, אני מאד מעריך אותך. אחת מתופעות הלוואי של מאבק אידיאולוגי ציבורי זה שאת רוכשת לך מעריצים שקטים :) לפי תפיסתי, אחד מהאלמנטים שיכולים לשנות בצורה דרסטית את דעת הקהל כלפי טרנסג'נדרים, זו ההתייחסות של התקשורת. כיום במדיה, המודעות לטרנסג'נדרים (כידוע) מאד נמוכה. באופן עקבי מתייחסים לטרנסג'נדרים במגדר הלא נכון, והכתבים, בלי יוצא מן הכלל (כולל בעיתונים האינטלקטואלים כביכול...) מבטאים בורות איומה ומזלזלת. רציתי לשאול אותך האם גם בעיניך "חינוך התקשורת" הוא בדרגת חשיבות גבוהה, ומה אפשר לעשות מול היקף תופעה נרחבת שכזאת. חלק מהבעייה היא שנוצר סטטוס קוו כזה, שכולם מתייחסים באותה צורה, ואי אפשר להאשים רק אחד מול האחרים. מה דעתך למשל על פעולה של שיגור מכתבים למנהלי ועורכי העיתונים \ אתרי חדשות? מה לדעתך ההשפעה של טוקבקים על דעת הקהל? אני תמיד דואג להגיב כי בעיני זה חשוב להגיב בזמן אמת ולהבהיר שההתייחסות הזאת לא מקובלת (כמו גם תגובות לטוקבקיסטים טרנספוביים). מפריע לי שלא מספיק טרנסג'נדרים טורחים לעשות זאת...
 

this ocean

New member
ועוד שאלות

מעניין אותי לדעת מה היה המחיר של החשיפה הציבורית שלך ומה היתרונות? וגם, אני מופתע מהמהפך הזה שמישהי שהיתה בארון שנים רבות, הצליחה לא רק לבצע את השינוי המגדרי, אלא גם להיחשף לחלוטין בתקשורת. איך תהליך כזה קורה בעצם מבחינה פסיכולוגית? וגם, איזה קשיים את חווה כיום כאישה טרנסית?
 
חינוך התקשורת

this ocean, לתקשורת תפקיד כפול: בעידן שלנו, התקשורת קובעת לא מעט מסדר היום החברתי. היא משקפת הלכי רוח ומגמות עומק בציבור, והיא גם משכפלת ומעודדת אותם. שינוי גישת התקשורת הוא מלאכה חשובה מאין כמוה, שצריכה להתבצע בדרכים שונות. אנו צריכים ללמוד מנסיונם של מאבקים שנעשו בחו"ל (באנגליה, למשל, לשינוי גישת ה-BBC, או במקומות מסויימים בארצות הברית, למשל בקליפורניה אחרי רצח גוון אראוחו), וליישם כאן את מה שניתן ליישם. מאבק מרוכז לשינוי גישת התקשורת דורש מאמץ מאורגן וארוך טווח. אנו צריכים להתארגן יותר טוב לכך. המאמצים שנעשים כיום הם בהכרח מבודדים ובעלי השפעה מוגבלת. ברור שמגמות תרבותיות גם משפיעות על התקשורת. בחלק מהתקשורת ניכר שינוי-מה. בחלקים אחרים השיפור קטן יותר, או שיש נסיגה. יחד עם זאת, צריך להבין שלא מדובר בפעולה של "הכל או לא כלום". השינוי יהיה הדרגתי, עם הרבה עליות ומורדות. כאן החלק שלנו: אכן אני רוצה לראות יותר מכתבים למערכת, יותר מעורבות, יותר מחאה קולנית. כל זמן שאנשים מקטרים בפורומים על כתבה טרנספובית זו או אחרת – שום דבר לא ישתנה. צריך לכתוב ולגנות כתבות ואמירות טרנספוביות, אבל להפנות זאת לתקשורת, לא רק לעצמנו. חשוב שמכתבים למערכת יהיו מנוסחים בצורה שהציבור הסטרייטי יכול להבין אותם. לא תמיד השפה המדוברת בפורומים או במסגרות פנים קהילתיות ניתנת להבנה על ידי אנשים מבחוץ. דבר נוסף, צריך שהאנשים שלנו יידעו איך לנהל את הקשר עם התקשורת. עיתונאים רבים מחפשים לכתוב על אנשים טרנסג'נדרים. לרובם יש כוונות טובות, אבל מידת ההבנה שלהם בנושאי מגדר ובפוליטיקה של המפגש שבין ה"נורמליים" לבין המדוכאים - אפסית. גם אנשים טרנסג'נדרים לא מעטים חסרים הבנה וידע בנושא, והתוצאה היא כתבות שרק מנציחות סטריאוטיפים ודעות קדומות. נורה
 

goanin

New member
שלום נורה! ../images/Emo140.gif

תגידי, מה את חושבת על התופעה הזאת של JOUEL, סמנתה קוקס ובכלל, תת-הקהילה של הקוקסינליות בישראל? נראה כי הנוער הכי פריפרי מקבל אותן כחלק לגיטימי מהתרבות המוסיקלית ותרבות המועדונים. אני רואה פרחות קטנות בנות 14-18 שמתות על JOUEL ואוהבות אותה ואת המוסיקה שלה. מצד אחד, אני מאד שמח שהנוער שלנו מקבל ואוהד קוקסילניות, אבל יש לי הרגשה שזה בא מתוך שטחיות ואובדן ערכים, וזה מלחיץ אותי שלהט"בים בחברה הישראלית יקבלו אהדה ואהבה כתוצאה מהתדרדרות חינוכית וערכית של הנוער ולא כתוצאה מהתפתחות מוסרית וקבלה אמיתית. מה דעתך? באופן עקרוני, האם את בעד לאפשר לכל אדם לשנות את מינו בתעודת הזהות, גם ללא ניתוח באיבר המין? או שאולי את בעד הוספת סעיף "מגדר" לצד סעיף "מין? מה את היית רוצה שיקרה באופן עקרוני?
 
על אבדן ערכים ועל תעודות זהות

goanim, אני בדעה שצריך להזהר מאד שלא לתת ציונים לתרבויות. אנשים מכנים לפעמים תרבות שזרה להם ושהם אינם מבינים אותה כ"פרימיטיבית", או "שטחית". אנשים טרנסג'נדרים וטרנסקסואלים, הסובלים מהדרה ורדיפה בגלל תפיסות תרבותיות של חברה הרואה עצמה כ"נורמלית", צריכים להזהר שבעתיים בדברים כאלה. אין תרבויות "עליונות" ו"נחותות". דבר נוסף, שטחיות אינה יכולה לשמש לתיאור סוג של תרבות. שטחיות היא "מוד עבודה", צורת התייחסות לעולם, ללא קשר לתרבות שבה היא קיימת. אפשר להתייחס בשטחיות גם למוסיקה קלאסית ולדיון פילוסופי, ואפשר להתחבר בצורה עמוקה ומלאת עוצמה למוזיקת טכנו ולהופעה במועדון דראג. השאלה איננה מה התכנים של התרבות, אלא איך הבנאדם מתייחס אליהם. אישית, אני מרגישה קרובה יותר למוסיקה קלאסית ולג'אז, אבל אני מסוגלת להבין ולקבל את האפשרות שמישהו אחר יתחבר באופן עמוק ואמיתי לסוגים אחרים של מוסיקה. העולם הוא רחב ומגוון, ויש מקום לכולם. אשר ל"אבדן ערכים", אני לא יודעת. זה מתקשר אצלי לאנשים שמרנים וזקנים שמדברים על הנוער ה"בררה", רק כי נוער זה מסרב ללכת בדרכיהם. אבל מה שאחד מבכה כאבדן ערכים, אחר רואה כעולם חדש ומלא משמעות. אני חושבת שכשאנחנו רואים תופעות שגורמות לנו תחושה של חוסר נוחות או איום, הדבר הנכון לעשות הוא לנסות להבין אותן, לא לשלול אותן מניה וביה כ"אבדן ערכים". רק מפני שמדובר באי-התייחסות לערכים שלנו. אולי יש ערכים אחרים שאיננו מבינים אותם. שווה לבדוק. אם יש נוער שאוהב קוקסינליות, זה טוב מאד. מה הסיבות לכך, זה פחות חשוב. נכון שקבלה זו עשויה להיות קצרת טווח ותלויה בדברים אחרים, אבל היא צריכה לשמש לנו קרש קפיצה כדי להגיע לקבלה מלאה. יחד עם זאת, שום מאמץ חינוכי לא יצלח אם לא נקבל ונכבד מראש את מי שאנו באים לחנך. לגבי שינוי סעיף המין בתעודת הזהות: אחד מביטויי החרדה של התרבות הסטרייטית מפני התערערות סדרי מגדר הוא החשש הזה מפני האפשרות ש"כל אחד יוכל לשנות את מינו". לפני שנים, כאשר הצגתי בפני שר הפנים דאז, אברהם פורז, את האפליה הקשה שאנשים טרנסג'נדרים הם קרבנות לה, ואת הצורך לאפשר למי שמבקש זאת לשנות את מינו במסמכיו, הוא התשומם: "מה, כל אחד יוכל לבוא ולשנות את המין שלו?". כנראה שראה בעיני רוחו המונים המונים צובאים על דלתות משרד הפנים כדי לשנות את מינם. האמת היא שפחדים האלה אין להם על מה לסמוך. מי שזקוקים לשינוי סעיף המין בתעודת הזהות הם בעיקר אנשים שחיים במצב בלתי אפשרי, שבו יש ניגוד בין זהותם לבין מה שכתוב במסמכיהם. ניגוד זה חושף אותם לסכנות, והוא מהווה הפרה בוטה של זכויות יסוד שלהם. אסור שמצב זה יתקיים בחברה דמוקרטית. אין גם כל הצדקה להתנות את זכותו של אדם לחיות את חייו בהתאם לזהותו בכך שיעבור ניתוח כלשהו. על כן יש לאפשר למי שרוצה – לשנות את סעיף המין במסמכיו. לא הייתי מוסיפה "מגדר" לתעודת הזהות, וזאת משלש סיבות: א) כי הפתרון הפשוט ביותר, הזול ביותר, הנכון והדמוקרטי ביותר הוא שינוי הכללים לשינוי רישום המין. ב) הוספת "מגדר" כרוכה בסיבוכים שהופכים אותה לבלתי מעשית לחלוטין (המושג מגדר אינו מוסיף כל בהירות לסוגיה ואף מטשטש אותה, כי לרוב הציבור אין מושג ירוק מה זה מגדר; אין למגדר כל מעמד בחוק, ועל כן תידרש חקיקה להגדרת מעמד זה, דבר שיימשך שנים ומי יודע אם יהיה לטובתנו; שינוי נוסח תעודת הזהות כרוך בעלויות אדירות, וכו'), וג)... צריך ג)? נורה
 

goanin

New member
נורא מאוכזב מהתשובה שלך

את ממש לא הבנת מה רציתי ממך בשאלה הראשונה. לא דברתי בכלל על סוגים של מוסיקה ועל תרבויות ונחיתותן. אני אומר ככה: חלק הערסים והפרחות של היום מקבלים קוקסינליות בסבבה, אבל לא מתוך מקום של סובלנות או קבלה של שונות מגדרית. סתם כי קוקסינלית זה "בחור עם ציצים וזין" וזה מהמם. יש פה עניין של אובדן ערכים. אותו נוער לא מקבל את הקהילה שלנו מתוך מקום של סובלנות, פלורליזם, דמוקרטיה והכרה בזכויות שלנו, אלא מתוך שטחיות. זה מה שמפריע לי: שיבואו ויגידו לי "אני חולה על הומואים" כי זה נהיה מגניב. לא רוצה להיות מגניב! רוצה להיות בנאדם שמקבלים אותו מתוך הכרה באנושיות ובלגיטימיות של נטיתו המינית. זה לא קורה בקרב אותו נוער, לצערי. והתשובה לך בכלל ברחה מהנקודה הזאת. בקיצור: בטח שחשוב לי למה מקבלים אותי. לא אכפת לי שרק יקבלו אותי.
 

ItsikH

Member
"לא רוצה להיות מגניב" המציאות היא שיחס אנשים לזולת - לפחות כשמדובר בהיכרות שטחית - נגזר מסטראוטיפים שטחיים. לא תעדיף להיות "מגניב" במקום להיות "סוטה"? זה מקום טוב להתחיל ממנו, כיוון שנקודת המוצא חיובית ולא שלילית. יש די והותר מגזרים ש"זוכים" ליחס שטחי כזה, אין לנו סיבה לצפות ליחס "מועדף". נתחיל מ"מגניב" ומשם אפשר להתקדם. חלק מהתחושה שלך נובע מסוג של רגישות יתר לדעתי - יש כאלו שאולי יאמרו עליך "מאגניב" אבל במקביל גם יקבלו אותך אם רק תאפשר להם ולא תתבצר בעמדת מגננה.
 

goanin

New member
אין שום רגישות יתר

אני מדבר עם אנשים ומסביר להם טוב טוב למה צריך לקבל הומואים ולסביות. אני לא נפגע בכלל מזה שלא מקבלים אותי או מזה שמקבלים בשטחיות. אני פשוט לא אוהב את זה שהומואים זה מגניב מנקודת מבט פוליטית וכללית. כי עם ישראל בזמן האחרון קופץ מטרנד לטרנד. אני לא מתבצר (אני???? חה!) ואני לא בעמדת מגננה. ו..... לא צפיתי ליחס מועדף. בדיוק להיפך! יחס רגיל ושפוי.
 

ItsikH

Member
אז זהו שהיחס הרגיל והשפוי מבוסס לא פעם על סטראוטיפים שטחיים ו"מגניב" זה גם "סוג של" כזה, ובניגוד ל"סוטה", זה סטראוטיפ שאפשר להתחיל ממנו. מי שרואה בך סוטה או אפילו פושע או חולה נפש, יהיה לך הרבה יותר קשה (אולי בכלל לא אפשרי) ליצור איתו דו שיח שבו תוכל להסביר לו כפי שתארת.
 

this ocean

New member
אתה באמת מאמין

שהשינוי שחל בחברה כלפי הומואים ולסביות קשור לקבלה אמיתית וסובלנות? כל הנושא של פופולריות חברתית לא מבוסס על סובלנות \ הגיון אלא על התחנחנות והצגות (והעלמת כל מה שאינו סטרייט אקטינג), כוחניות, ולחצים חברתיים (את מי זה פוליטקלי קורקט לשנוא ואת מי לא). אם לא היו להומואים ייצוגים תקשורתיים נורמטיביים, והם לא היו עובדים קשה כדי להחדיר תפיסות אחרות באמצעות כוחם כקהילה, זה לא היה קורה. ואני ממש לא מציין את הפעולות האלה לחיוב, אני חושב כמוך שקבלה אמיתית צריכה להגיע ממקום פתוח, שבו כל אדם מוכן להתמודד עם הפחדים האישיים שלו מפני כל מה שזר לו. הבעייה היא שתופעה כזאת של סובלנות חברתית מעולם לא קרתה באופן טבעי וללא כפייה.
 
קבלה ואי קבלה

אני חושבת שהבנתי אותך יופי, וצר לי אם תשובתי איכזבה אותי. לא תמיד אני מסוגלת לספק את הסחורה שאנשים מצפים ממני. מכל מקום, זה נכון שפעמים רבות הקבלה היא לא ממש קבלה, ולמעשה היא מחפצנת אותנו יותר משהיא נותנת לנו לגיטימציה. אבל טענתי היא שהגישה הנכונה היא להשתמש בקבלה המסוייגת, הצולעת הזאת, כקרש קפיצה למשהו אחר. והרי זה המצב לא רק אצל ערסים וערסיות. וכי איננו רואים זאת אצל חלק גדול מן הציבור ה"נאור" וה"ליברלי", שדי לפעמים לגרד מעט את ה"קבלה" שלו מתגלים הסטריאוטיפים והדעות הקדומות הרגילים? השאלה היא מה עושים עם זה. בעניין זה, דווקא לי יש עמדה בקורתית כלפי כמה ארגונים בקהילה המסתפקים בהסברה שטחית, המכוונת ליצור את אותה קבלה מדומיינת, במקום לשאוף לשינוי אמיתי בחברה שיביא לקבלה אמיתית.אבל זה כבר עניין לאירוח הבא, או לשיחה אחרת. כבר עברנו את הזמן. תודה על התגובה בכל זאת. נורה
 
למעלה