על קהילות ודמיון
השאלה היא כיצד מגדירים "קהילה". רוב האנשים מחזיקים במושג מאד מצומצם של קהילה. הם חושבים בעיקר על קבוצת אנשים אינטימית, שבה כולם מכירים את כולם, וכולם חולקים כמה תכונות משותפות שגורמים להם לרצות להיות ביחד. זאת הגדרה אפשרית, כמובן, אבל כאמור היא מוגבלת מאד. אם נדבק בה, נגלה שלא רק שקשה לחבר טרנסים והומואים, או טרנסים ולסביות, אלא שקשה לחבר הומואים ולסביות, או הומואים מבוססים, "סטרייט אקטינג" להומואים שהם אוחצ'ות, או חסרי השכלה, או עניים. יש אנשים שמדמיינים קהילות כישויות בעלות גבולות חדים ויציבים הניתנים הגדרה מדוייקת. אלא שזהויות, מטיבן, אינן דברים בעלי גבולות חדים ויציבים. תפיסות של זהויות משתנות עם הזמן, אנשים משתנים, הגדרות משתנות לפי הסביבה החברתית וכו'. האם מי שחווה את זהותו ההומוסקסואלית מגיל צעיר, חי מחוץ לארון, מקיים זוגיות מאושרת עם גבר אחר וקשרים חברתיים רק עם בני קהילת הלהט"ב, הוא בעל אותה זהות כמו אדם שנשוי לאישה ומדי פעם חומק לאיזה סטוץ מחתרתי? האם שניהם שייכים לאותה הקהילה? אינני נותנת תשובה לכאן או לכאן. ברצוני רק להראות כיצד תפיסות של זהות וקהילה אינן דברים מובנים מאליהם. מילה נוספת על קהילות. קהילה, במובן התרבותי והפוליטי שלו, מצייןן ישות מדומיינת. כל הקהילות הגדולות הממלאות את עולמנו הן מדומיינות: העם היהודי, אזרחי ישראל, תושבי העולם, הקהילה הגאה, הגברים, הנשים. הן קהילות מדומיינות כיוון שאיננו מכירים אישית את כל חבריהן, ואולם הדבר לא מפריע לקהילות אלה כדי למלא את תפקידן כמניעות בני אדם, מכייסות אותם לפעולה, מאתגרות את דמיונם. השאלה, אפוא, איננה האם אנחנו, באופן אינדיבידואלי, מרגישים קרובים לטרנסים או להומואים והלסביות. השאלה היא מה יכולתנו לדמיין קהילה אחת. לפני כמה שנים, כאשר נבחרתי ליו"ר האגודה, כתב מישהו (נדמה לי שהוא חבר בקהילה הגאה) במחאה שאישה טרנסקסואלית כראש האגודה לא תוכל לשמש מודל להזדהות לנער הומו המתמודד עם רגשותיו. לשאלה עם מי מזדהה בחורה לסבית כאשר נבחר גבר בראש האגודה הוא לא התייחס (שלא לדבר על השאלה עם מי יזדהו בחור או בחורה טרנסים). בעיני האיש הזה, הדרך היחידה שאפשר היה לצייר את הקהילה הייתה באמצעות מישהו שנראה כמוהו: גבר, סטרייט-אקטינג, משכיל, מבוסס כלכלית. ללמדך שכאשר אנשים חושבים על מושגים מופשטים כגון גבר, אישה, הומו, לסבית וכיו"ב - הם תמיד חושבים גבר, אישה, הומו, לסבית מסויימים, תמיד על פי מודל מעמדי, תרבותי, פסיכולוגי מסויים. הומואים, לסביות וטרנסג'נדרים הם חלק מקהילה אחת, כי כל הזהויות האלה הן תוצר של אותה תרבות הטרונורמטיבית. אינני מתכוונת רק לאמת הטריוויאלית לפיה הסטרייטים רואים אותנו כמקשה אחת, חבורה של חריגים, סוטים ומופרעים. אני מתכוונת לכך שחיי כולנו תחומים ומעוצבים על ידי ההטרונורמטיביות, אותה תפיסה חודרת-כל הגורסת שהמיניות הלגיטימית היחידה היא זו ההטרוסקסואלית. כולנו מערערים בעצם קיומנו על התפיסה ההטרונורמטיבית, אבל כולנו ילדיה, ולחלק מאתנו קשה לנתק את חבל הקושר אותנו אליה בטבורנו. אין בכך כדי לומר שכולנו צריכים להרגיש שיתוף ו"ביחד. יש ביננו הבדלים רבים. אין כל בעיה להדגיש הבדלים אלה עד שהם הופכים לעיקר. אפשר מצד שני להדגיש את המשותף, את אחדות הגורל, הקיימת, כפי שההיסטוריה מראה לנו, למרות שכמו בכל קהילה, חלק מאתנו מצליחים להתסדר למרות הדיכוי, פעמים רבות במחיר זריקת החלק החלש של הקהילה אל גלי הים הסוערים. זה קרה וקורה בקהילות אחרות, וזה קורה גם אצלנו, אבל זה אינו אומר שאיננו קהילה אחת. נורה