מתייסרת

[דידי המושלמת]

../images/Emo4.gifמתייסרת

ההודעות האחרונות בפורום הדליקו אצלי משהו רדום. אני חייבת להדגיש, מעולם לא נחספתי לעריות מכל סוג או קירבה. את אבי ראיתי רק כמיטרד, את אימי כאישה אפרורית ואת אחותי כמעצבנת סידרתית. רק בחדשות ובעיתונים נחספתי לעריות, ותמיד כדבר שלילי. לקרוא בפורום על עריות, זיעזע אותי קשות. אך מפטזיה לפנטזיה התחלתי להנות מהקריאה, מהריגוש, מגורם ההפתעה. נמשכתי לתאורים, קוראת אותם פעם אחר פעם. מהבוקר אני לא מסוגלת להתרכז בעבודתי. מוחי קודח, מצפוני מייסר. מפנטזת על על עריות מהכיוון הכי לא צפוי עבורי. על אחותי.

 

[אמא לחייל]

אל תתייסרי

מאז שאני "יצאתי מהארון" בעניין הזה, אני הרבה יותר מאושרת

 

[yaronxx]

יש לך סיבה טובה

מאוד מציע לך להדחיק את המחשבות והפנטזיות בכוון של אחותך!!! אם נדמה לך שיש לך נטייה ללסביות, בדקי את זה עם חברה. לא עם אחותך. א. תגובתה תהיה כל כך לא צפוייה שניראה לי שתתחרטי על זה כל חייך ב. סיכוי דגול שהיא תספר להורים ג. גם אם ממש במיקרה היא תסכים לך, את תגרמי לשתיכן ייסורי מצפון קשים מתנצל אם התשובה הבוטה פוגעת בך. אני מנסה לעזור וזה מתוך ידיעה.

 

[bugbuster]

אלה יסורים

אויי איזה יסורים. הנה למשל פן אחר ומפתיע, אחרי פטירתה של אימא, אני אוכל את עצמי, ממש אוכל, כיצד לא יכלתי להגיד לה דברים בגלוי וגילוי. ולו להגיד גלוי בלבד. מה להגיד ואיך, כבר משאיר לשאלות שמקווה שתועלינה בדיון סוף סוף מעל גבי הפורום. בכל מיקרה, ראשית שלום לך דידי, והרי ברור שעצם ההעזה שלך לכתוב את השורות הספורות שרשמת, היא צעד הנראה קטןף ואיננו כזה כלל ועיקר. כמאמר הקלישאה בה כל מסע בן אלף מיליןמתחיל בצעד אחד קטן הרי במישורים הפרוצים ובערבות הבדידות בם היית, אותו צעד היה סיום מסע הדחקה, ופתיחת מישור השלמה עם עובדה. ערכיות וחיווי טוב ורע? מי אני כי אחווה ואקבע.

 

[מלטפת]

מה רצית להגיד לה? אולי היה עדיף שלא

לא?

 

[התרמית]

מי אנחנו שנקבע מה נכון ומה לא?

אנחנו בני אדם, זה מי שאנחנו. וככאלה אנו נולדים וגדלים עם מערכת של שיקולים המבדילים לנו בין מותר לאסור. גילוי עריות, לטעמי הוא יצר של הרס-עצמי והרס אחרים, ההשלכות הפסיכולוגיות של הדבר מרחיקות לכת עד כדי שאנחנו לא יכולים להבין אותן לחלוטין, אין פלא שאנשים מתייסרים עם העניין, זה עניין מייסר! אני בעצמי לא נחשפתי ליצרים שכאלה, אך ראיתי מקרוב מה קורה למשפחה שבה עברו את הגבולות? אילו גבולות? גבולות הטעם הטוב לא משחקות כאן בתפקיד ראשי, אפילו לא משני... אבל לטעמי, הגבול עובר היכן שהיצרים שלנו פוגעים באחרים... אני יודע שכרגע אני הקול ה"בוגר", היבש והמשעמם, שדי מדכא פה עניינים אבל גבולות, מיתרנים ככל שיהיו חייבים להמצא...

 

[דידי המושלמת]

יסורים כפולים

אף פעם בחיי לא רציתי אישה. לא סלדתי ולא גיניתי יחסים הומולסביים אבל אני רציתי רק גברים. מגיל 17 נמשכתי לגברים הגדולים ממני ב 10 שנים לפחות. מעולם לא הסתכלתי על גוף של אישה כעל אובייקט מיני. לעומת זאת על גברים כן. אבל משהו השתבש. ארוחת ערב אצל ההורים בערב שישי, אחותי מודדת מכנס חדש. מתפשטת מולי, לובשת את המכנס החדש, מסתובבת מרוצה מהקניה החדשה, ושוב מתפשטת וחוזרת למכנס הקודם. התמונות לא יוצאות לי מהראש. שאני אגיב כך לגוף של אישה? אני שכל כך אוהבת את הגוף הגברי, מתגרה מאישה? ועוד מאחותי?

 

[התרמית]

אל תביני אותי לא נכון...

תאמיני לי, אני יכול להבין את המשיכה שלך לגוף נשי, יש מעט מאוד דברים שמתחרים עם יופיו של הגוף הנשי. משיכה לנשים, פתאומית כמה שלא תהיה, לא צריכה לגרום לך לייסורים כלל וכלל! אין בזה שום פסול, שום רע ושום דבר "מלוכלך", הוי איזו מילה איומה.

 

[ימה שקטה]

תראי -

כבר נחשפת לכתיבה בנושא עריות כאן. מה שקרה לך הוא דבר פשוט, וכוונתי היא לעליית דחפים מודחקים מהילדות המוקדמת חזרה למודע. פשוט התוודעת בחזרה לאותם דחפים שתמיד היו קיימים בך, ולא ידעת על קיומם. זה במישור הפרוידיאני. אולי דווקא בלבלת גילוי עריות עם משיכה מודחקת לנשים ? הא? יכול להיות ? ודווקא משום שאחותך היא היצור הנשי הכי קרוב אלייך כעת את משליכה את זה דווקא עליה? תבררי בקיצור מה מושך אותך - זה שהיא אחותך או זה שהיא אישה. ותפסיקי לקרוא את הדברים כאן שלא תתבלבלי עוד יותר. כפי שכבר אמרו לפניי - ההשלכות הפסיכולוגיות עשויות להיות קשות.

 

[bugbuster]

"ותפסיקי לקרוא את הדברים כאן ..."

כתבה ימה שקטה בסוף דבריה, "... ותפסיקי לקרוא את הדברים כאן שלא תתבלבלי עוד יותר. כפי שכבר אמרו לפניי - ההשלכות הפסיכולוגיות עשויות להיות קשות. "

כתבה (ואולי אף הזהירה?) וממש מילאה את מישאלתי הכמוסה מיזה זמן רב. כאילו דה? ולו לא תיקרא? או במילים אחרות. סיבה ומסובב. ובמילם שונות, האם כיוון שאלמוני קרא בפורום את דברי פלמוני, בדבר גרוי איקס או וואי, והיו איקס וואי הללו טריגרים, הדקים לגרוי סטוי ואלים שיתפרץ לו לפתע לאלמוני ממאורותיו? או חלילה, יידבק בווירוס אלים של סטיה? וכמובן שהקצנתי לי (כרגיל,) לצרכי.

או, ומקווה שזו הייתה כוונת ימה שקטה, (וגם אם לא הייתה, הרי אנצל זאת כפלטפורמה נהדרת לדיון הזה,) האופן השני הוא, אני מנסה לפרש את אמירתה של ימה שקטה לכיוון של: אל תקבלי את הנכתב כאן כמשקף מציאות, או אמת או השלמה או צידוק או... אוו... פאקן האלל וואט אבר! נהדר. שכבר יהיה פה דיון סוף סוף.

 

[דידי המושלמת]

אין סיכוי. זה הפורום האהוב עליי.

להדחיק? להתעלם? איך אפשר? צריך להסתכל לאמת בפנים. קשה ככל שתהייה. לספר? להתוודות? חס וחלילה. אני לא מוכנה לאבד אותה ואת הוריי. ברור לי כי לא כל הנכתב משקף מציאות אינו מהווה צידוק או אישור. אבל איך לכל הרוחות אני מוציאה אותה מהראש? היא אחותי הקטנה והיחידה.

 

[ימה שקטה]

באג....

כבר קיימנו אני ואני כמדומני דיון סוער ורווי מתחים בנושא, והגענו למסקנה בעמק השווה, שאיננו עומדים בעמק השווה... אי לכך - ייתכן ומה שאתה מוצא לנכון לייעץ, אינו דווקא מה שאני מוצאת לנכון לייעץ. יתרה מכך - יותר מתקבל על הדעת שלו דידי ראתה את הדברים כמוך, היא לא היתה כ"כ מתייסרת, אלא הרבה יותר מקבלת את עצמה ואת הרגשות שהתעוררו בה. לכן ב"אל תקראי מה שכתוב פה" - התכוונתי אך ורק לנושא גילוי העריות, לא לשאר הפנטזיות שהן כלי לגיטימי לגירוי. דידי המושלמת תחליט לבדה מה לעשות. אני רק הרחבתי את דעתי בהשלמה למה שנכתב כאן לפניי בנוגע להשלכות הפסיכולוגיות. וכיאה לכל דיון - כדאי לו למתעניין לראות את שני צידי המטבע. ולכן באג - אבקש להדגיש שאיני באה בטענות על דבריך, ובאמת - איש במאורותיו יזמום.

 

[ימה שקטה]

תיקון טעות: "אתה ואני"

ולא "אני ואני".

 

[bugbuster]

נהדר

בממלכת הסובוייקט, איש יפרש עובדה ואמת כחפצו, ואני מראש הצהרתי שיהוי כוונתיך אשר תהיינה אשתמש בהן כפלטפרומה לרצונותי, וכל המשפט הארוך והמסורבל הזה לא בא אלא לחזק את שאמרת שאנחנו חלוקים בדעותינו. ולוודאי ולוודאי היה לי ברור "שאיסור הקריאה " מיועד לפן העריות ולו בלבד. עכשיו אעשה לי עוד צעד כביכול מופקע ומיתעלם מדבריך, ואומר לדידי ולכל אחר לו הוא מקשיב, שדווקא לגבי העריות,"איסור הקריאה," איננו תופס. המסר העיקרי לראייתי בכתיבות העריות שלי, הוא לא האם אכן זיין האבא את ביתו או חברתה בת השבע עשרה שעל סף הקטינות. לא האם יתכן שאימא תדגמן בעירום לבנה בסיפור דוגמנית הבית , אלא דבר אחר והערכתי עמוק ממנו פי כמה. ההחצנה. ולכך התכוונתי בדברי לדידי. הנה נעשה צעד ההחצנה הראשון. ולכן אולי חבל שהחלה לקרוא בפורום סיפורי עריות רק תמול שלשום, ולא מיכבר ולשכבר. אי אז היה תהליך ההתפכחות והיציאה המהארון נערכים מיזמן ומיכבר, ולתועלתה באי בזבוז הזמן שחלף. אשר לפסיכולגיה והשלכותיה, לא נראה לי. כי באם שניני הזוג מעוניינים, ושנהם בגירים, ושניהם אכן חפצים בנסיון, מי ידע וישפוט מה "ההשלכות הפסיכולוגיות" החמורות שתעבורנה לבני הזוג.

 

[fun maker]

סליחה שאני מתפרץ אבל...

למה "שאר הפנטזיות שהן כלי לגיטימי לגירוי"? למה השאר יותר לגיטימיות מזו של העריות? אלה טאבוים שהחברה יצרה לעצמה לפני אלפי שנים ואין שום סיבה לא להטיל ספק בצדקתם של אותם טאבוים ויתכן שבסופו של דבר המסקנה תהיה זהה, ואולי לא. למה פנטזיה, או אפילו מימוש הפנטזיה, בין שני בוגרים, גם אם מקורבים, פסולה? הרי עד היום יש בני דודים שנישאים. מאי נפקא בן דוד מאח? ונעזוב לרגע את ענין הילודה והתוצאות הידועות כי זה לא הענין, להביא ילדים. וסביר מאוד להניח שזה אכן מקור האיסור/טאבו, למנוע ביאת ילדים מפגרים (סליחה שאיני 'תקין פוליטית'). אך מעבר לזה, יחסים בין אח לאחות או אב/אם/בן/בת אין בהם שום הבדל מיחסים מורכבים (פסיכולוגית ומעשית) אחרים. בוס ופועל, נשואים עם מאהבים, ויש אפילו שיגידו ערוב 'בין גזעי', לבן שחור/ישראלי-פלשתינאי, ועד לא מזמן יחסים חד מיניים, וכו'. יש חברות שראו ביחסי מין בין גזעיים טאבו שהמקום הנאה לו היה רק בחדרי חדרים אם בכלל, כנ"ל יחסים חד מיניים. והיום פתאום זה תקין (כן אני יודע שעדיין לא בכל החברות) ולא חייבים להסתתר ולפחד מאיך החברה תקבל אותנו אם אנחנו 'כאלה'. מותר וצריך להטיל ספק בכל דבר, נורמה וטאבו, רק כך, בעזרת דיון ובחינה אמיתית, ניתן לשבור טאבוים שאין להם באמת אחיזה במציאות למרות היותם נורמה חברתית. דרך אגב, לא מזמן יצא ספר של פילוסוף ידוע, שלמעשה שאל, מה הבעיה שלכם בעצם עם זאופיליה? זה ספר חשוב לדעתי, ולא חשוב שאני לא בדיוק חובב חיות גדול. אבל העלאת טאבו שהוא 'סטייה' למרכז הדיון, זה לדעתי ההשג הבאמת חשוב של הספר. יש שיגידו שאין בעיה 'מוסרית' עם חיות אבל יש את ענין צער בעלי חיים. ויש שיגידו מה פסול בזה אם חברו הטוב של האדם יהיה חברו גם ב'מיטה'? ואם כלבלב נחמד זה לא נורא אז למה אחרים כן? למה לאכול פרה זה יותר הומני או מקובל מלאכול סוס או קנגורו? הוצאת פנטזיה מסוימת, מראש, מקבוצת הפנטזיות ה'לגיטימיות', סוגרת למעשה את הדלתת בפני דיון ובדיקה אמיתית של הטאבו, זו לפחות דעתי. יום רווי פנטזיות (גם ממומשות) לכולנו.

 

[bugbuster]

סליחה? הלוואי שתתפרץ יותר.

את הכתיבה שלך בטאגלאיינאס, גםלך זה עושה טוב כבר ציינתי בכתיבתו של שולט מזן נדיר, סיפור על ביישנית שלעולם אוהב , בו נתתי קישור ל- גם לך זה עושה טוב . סיפורים מדהימים. לצורך הדיון אני מביא את הקישור להודעה הראשונה שלי בפורום הזה. הודעה בכותרת מי אוהב את אימא לפני כמעט שנתיים. היתר הסטוריה ארוכה ארוכה מאז.

 

[bugbuster]

מוסיך קישוק לזה של מיס קוקי

סיפורה המדהיןם של מיס קוקי בואי אמא (מופיע במאמרים, קטגטורית נועז.) אולי הכותבת הראדונה בפורום בנושא עריות. ואם משהו כמו אסופה לשירשור מדהים ההולך ונירקם, הרי הקישורלכתיבתו של שולט מזן נדיר לא הופעל בסיפורו ביישנית , כאן, עדיין בעמוד הפורום, והרי הוא מתוקן.

 

[ימה שקטה]

סליחה על חוסר קורקטיות,

אני הבעתי את דעתי לגבי ייסוריה של דידי בלבד. לא לשאר הליברלים כאן, שגם הם הביעו וודאי רשאים להביע דעתם שלהם. ולמרות העקיצה המתבקשת, לא מעניין אותי לעניין זה אם אתה מזדיין עם אחותך, אמך או סבתך.

 

[fun maker]

ימה שקטה חודרת עמוק.

אני לא נוטר, סלחתי. דרך אגב, להזדיין אני אוהב, עד מאוד, אבל נקרופיליה זה לא הצד החזק שלי. אין לי : - סבתא - אמא - אחות (אני מקווה שלא תדרשי הוכחה). יום גועש שיהיה לך (וזה מטוב לב אני מאחל לך).

 

[דידי המושלמת]

../images/Emo7.gifבבקשה . בלי מריבות

גם ככה המצפון שלי מייסר אותי. אל תוסיפו לי עוד ייסורים. "באמת מנחם" אותי הניתוח הפסיכולוגי שלא לאחותי אני נמשכת. אלה לבנות מיני. ככה, פתאום, באמצע החיים, לגלות שכל חיי היו שקר אחד גדול. שאני שיקרתי לעצמי, שלא הייתי כנה עם עצמי, שאני פוחדת מהאמת ומפחידה את עצמי בעריות עם אחותי. ממש נחמה. סילחו לי בנות מיני. לא נמשכת לאף אחת מכן. אלה לאחותי בלבד. וגם זה יותר מידי בשבילי. ועוד סליחה עם כתבתי משהו פוגע או מעט בנוקשות. הכאב מדבר מתוכי. אני יודעת שניסיתם לעזור. מתנצלת.