יוּני כמו החודש
New member
מכתב לסבתא..../images/Emo24.gif
"הזיקנה קופצת בראש" כך קראתי לציורך ההוא, זוכרת
מצויירות בו דמויות כאשר התחתונה שבהן צעירה וזקופה, זו שמעליה מעט כפופה יותר, זו שמעל לזו הכפופה כפופה אף יותר והעליונה כבר ממש שפופה.. היום כשבליתי איתך ועם סבא פתאום היה לי פלאשבק לשיחה עם חברה על היזדקנות הסבים שלנו וכל התופעות המתלוות. אני זוכרת שכדיברנו אז, לפני חודש, היא סיפרה ואני הקשבתי וניסיתי להיזדהות עם התיסכול והכאב שהיא הביעה כלפי סביה המזדקנים והולכים, ולא הצלחתי. זה אמור להיות טוב, לא
כך גם אני חשבתי... אבל היום כשאני חושבת על אותה שיחה נדמה כי אולי עם כבר אז הייתי מזדהה אז אולי הייתי שואבת ואוגרת בתוכי כוחות להתמודדות עם מחזה הזיקנה ואולי כך היה לי יותר קל לקבל את השינוי שחל בכם, סבא וסבתא יקרים שלי, אבל לא עשיתי זאת ולכן קשה לי. קשה לי לשמוע אותך סבתא מספרת לי, לאחר הקדמה שכביכול אמורה לרכך את הבאות בכך שתאמרי לי באירוניה מטורפת ש:"אולי זה לא דבר שמספרים לנכדה", שבדיוק אתמול בערב אמרת לסבא ש"נגמרו לך הבטריות"... וואוו כמה שזה צבט לי בלב... ומה אני אמורה לומר ברגע שכזה
שלא, מה פתאום נגמרו לך הבטריות
שככה לא מדברים
מה
אז עניתי ש:"תחייכי אל העולם ותראי שהוא יחייך אליך.." ואת הסתכלת עליי ואמרת "אני כבר עייפה..." עייפה
את
שהולכת קילומטרים ביום
שעובדת ומבשלת ומטפלת טיפול מסור ואוהב בבעלך
אז הגב קצת כואב.. טוב, קצת הרבה כואב.. ונראה שכאב כזה לא יעבור לעולם. אבל סבתא, לא באמת ניסית לטפל בו. אז קנית חגורה תומכת, אז מה
את אומרת שהיא עוזרת לך אבל זה לא מספיק, אז למה את לא מטפלת בעצמך
למה את מתייאשת בכזאת קלות
את עוד צעירה
ראשך צלול וכל יקיריך סביבך אוהבים ומחבקים- תמיד
אז למה את מוותרת על כל זה
כי קשה
כי עם השנים כל דבר דורש קצת יותר מאמץ
אבל תגידי לי שהמאמץ הזה לא שווה את מה שאת מקבלת בזכותו
וסבתא, כשאנחנו רואים שקשה לך אנחנו מצאים עזרה, כל דבר שאנחנו יכולים לעשות בשביל עצמינו גם אם זה אצלך בבית אנחנו עושים כדי לא להכביד עליך בעוד משימה, ולוּ הקטנה ביותר, למה ברגעים כאלה אנחנו מקבלים תגובות כמו:"אני אוהבת לעשות את זה בדרך שלי" או "לי יש את הסדר שלי"
אולי אם תתני לנו לעזור ותפתחי מעט יותר לדרכים אחרות של עבודה בכל התחומים ואם זה מפריע לך לראות שאני שוטפת כלים בשיטה אחרת משלך אז פשוט לכי לסלון ותשבי לנוח- מנוחה אף פעם לא הזיקה לאף אחד
ואולי אם תתני לנו נוכל עזור לך להאריך את חייך שבהשוואה לחיי מבוגרים רבים שאני מכירה הם טובים ואפילו טובים מאוד
סבתא'וש, את חשובה לי יותר מכל אדם בעולם. ואני רוצה איתך איתי כמה שיותר זמן. אני רוצה שתרקדי בחתונה שלי. אני רוצה שתהיה שם כאקבל את הדיפלומה שלי ואת תעודת הM.V.D. (תעודת וטרינר מוסמך). אני רוצה אותך תמיד
זה שובר אותי לראות שקשה לך ושאת כבר חושבת על סוף הדרך שכולך רק בת 70
ועוד יותר כואב לי לדעת שאנחנו יכולים ורוצים לעזור ואת בונה סביבך חומה גבוהה וממענת לתת לנו להשיט לך יד. לצערי, אני יודעת מתוך הכרותי איתך (הלוא אני נכדתך יחידתך ולכן אנחנו קרובות כל כך) ומתוך נסיונות לטפטף ככה לאט לאט כל פעם משפט שניים לגבי אופטימיות והרצון שלנו לעזור, שגם אם אתן לך את המכתב הזה זה יגע בך במקום מסויים אבל את לא תעשי את הדברים מתוך תובנה אמיתית שזה הדבר הנכון לעשות אלא, מתוך רצון שלך "לרצות אותי". לא! אני רוצה שאחרי כל כך הרבה שנות נסיון חיים תביני שזו היא הדרך הנכונה להאריך את שנות חייך ולהפוך אותן לטובות ומאושרות יותר. סבתא, אני אוהבת אותך
שמחה איתך, צוחקת איתך, כואבת איתך ואוהבת שיש לי עם מי לעשות דברים שכאלה.. אז תעניקי לי את העונג להמשיך איתך לאורך כל הדרך הארוכה
אוהבת, נכדתך..
"הזיקנה קופצת בראש" כך קראתי לציורך ההוא, זוכרת
