על גילוי ושיתוף...

[שבלוליטה]

../images/Emo39.gifעל גילוי ושיתוף...

על גילוי ושיתוף...
במחזור הראשון של הטיפולים (זה שבו יצרנו את אלה), שיתפתי בנושא את הקרובים אלי - משפחה, חברים... במקום העבודה שלי לא שיתפתי, ואני חושבת שזו היתה טעות. לא הבינו את ההיעדרויות (אמנם לא תכופות אבל היו כאלה), לא הבינו את הדברים ה"נילווים" - לפעמים ירידה במוטיבציה ובמרץ לעשות דברים, מצבי רוח וכד'. אני חושבת שהדבר התנקם בי בסופו של דבר, שכן פוטרתי בזמן חופשת הלידה (סיפור ארוך...). הפעם, החלטתי שאני משתפת - סיפרתי למנהל שלי (שמסתבר שגם הם היו משפחה בטיפולים), סיפרתי לרכזת השיכבה, לרכזת יב' (כדי להסביר היעדרויות שלי משעורים בשנה שהיא שנת בגרות). סיפרתי לחברות (גיליתי בפעם הקודמת, שע"י זה שמשתפים מגלים המון "שותפי סוד" באותו עניין). הפעם החלטתי להיות עם העניין הרבה יותר פתוחה - הפעם אני גם בעלת תפקידים בביה"ס (שלא יצפו ממני לטפס על כיסאות למשל, אחרי הזרעה), גם בעלת מעמד יציב ובעלת הצלחות מוכחות. ואיך אצלכם? האם שיתפתם? את מי? מה היו השיקולים שלכם לשתף או לא לשתף - בעיקר במקום העבודה... איך מקום העבודה מתייחס לנושא, להיעדרויות שלכם?

 

[דא2]

בערך כל מי שמכיר אותי יודע

על גילוי ושיתוף...
במחזור הראשון של הטיפולים (זה שבו יצרנו את אלה), שיתפתי בנושא את הקרובים אלי - משפחה, חברים... במקום העבודה שלי לא שיתפתי, ואני חושבת שזו היתה טעות. לא הבינו את ההיעדרויות (אמנם לא תכופות אבל היו כאלה), לא הבינו את הדברים ה"נילווים" - לפעמים ירידה במוטיבציה ובמרץ לעשות דברים, מצבי רוח וכד'. אני חושבת שהדבר התנקם בי בסופו של דבר, שכן פוטרתי בזמן חופשת הלידה (סיפור ארוך...). הפעם, החלטתי שאני משתפת - סיפרתי למנהל שלי (שמסתבר שגם הם היו משפחה בטיפולים), סיפרתי לרכזת השיכבה, לרכזת יב' (כדי להסביר היעדרויות שלי משעורים בשנה שהיא שנת בגרות). סיפרתי לחברות (גיליתי בפעם הקודמת, שע"י זה שמשתפים מגלים המון "שותפי סוד" באותו עניין). הפעם החלטתי להיות עם העניין הרבה יותר פתוחה - הפעם אני גם בעלת תפקידים בביה"ס (שלא יצפו ממני לטפס על כיסאות למשל, אחרי הזרעה), גם בעלת מעמד יציב ובעלת הצלחות מוכחות. ואיך אצלכם? האם שיתפתם? את מי? מה היו השיקולים שלכם לשתף או לא לשתף - בעיקר במקום העבודה... איך מקום העבודה מתייחס לנושא, להיעדרויות שלכם?

בערך כל מי שמכיר אותי יודע
אני חושבת שעצם העובדה שיש לי "הוכחה" בבית (איתי) מקלה עליי. לא יודעת אם הייתי מתנהגת בצורה דומה אם לא היה לי אותו. אני מצאתי שלשתף את כל העולם ואשתו עוזר לי לפרוק את העצבים שבטיפול.

 

[niris]

שיתוף חלקי

בערך כל מי שמכיר אותי יודע
אני חושבת שעצם העובדה שיש לי "הוכחה" בבית (איתי) מקלה עליי. לא יודעת אם הייתי מתנהגת בצורה דומה אם לא היה לי אותו. אני מצאתי שלשתף את כל העולם ואשתו עוזר לי לפרוק את העצבים שבטיפול.

שיתוף חלקי
בהריון של יעל ובקודמו שיתפתי את המנהלת, הסגנית וכמה מורות שעובדות איתי. בטיפול הנוכחי, שיתפתי מורה שגם עוברת טיפולים ואת המנהלת בלית ברירה. (מנהלת חדשה). שיתפתי אותה כי הייתי חייבת לצאת מוקדם למעקב זקיקים והיא בשיא חוצפתה, שאלה אותי אבל בשביל מה את צריכה טיפולים? נו, באמת? בשביל מה... אולי בשביל שיהיו לי ילדים. חברה אחת שלי יודעת וכמובן ההורים שלי, אמא שלי קידמה את תוצאות בדיקות הדם ואת כל התורים לרופא. ההורים של בעלי לא יודעים כלום על הטיפול הנוכחי. NIRIS

 

[liati7]

אצלי כוווווווווווווווולם ../images/Emo3.gif

על גילוי ושיתוף...
במחזור הראשון של הטיפולים (זה שבו יצרנו את אלה), שיתפתי בנושא את הקרובים אלי - משפחה, חברים... במקום העבודה שלי לא שיתפתי, ואני חושבת שזו היתה טעות. לא הבינו את ההיעדרויות (אמנם לא תכופות אבל היו כאלה), לא הבינו את הדברים ה"נילווים" - לפעמים ירידה במוטיבציה ובמרץ לעשות דברים, מצבי רוח וכד'. אני חושבת שהדבר התנקם בי בסופו של דבר, שכן פוטרתי בזמן חופשת הלידה (סיפור ארוך...). הפעם, החלטתי שאני משתפת - סיפרתי למנהל שלי (שמסתבר שגם הם היו משפחה בטיפולים), סיפרתי לרכזת השיכבה, לרכזת יב' (כדי להסביר היעדרויות שלי משעורים בשנה שהיא שנת בגרות). סיפרתי לחברות (גיליתי בפעם הקודמת, שע"י זה שמשתפים מגלים המון "שותפי סוד" באותו עניין). הפעם החלטתי להיות עם העניין הרבה יותר פתוחה - הפעם אני גם בעלת תפקידים בביה"ס (שלא יצפו ממני לטפס על כיסאות למשל, אחרי הזרעה), גם בעלת מעמד יציב ובעלת הצלחות מוכחות. ואיך אצלכם? האם שיתפתם? את מי? מה היו השיקולים שלכם לשתף או לא לשתף - בעיקר במקום העבודה... איך מקום העבודה מתייחס לנושא, להיעדרויות שלכם?

אצלי כוווווווווווווווולם

כשהתחלנו בטיפולים לילד הראשון סיפרתי בעבודה ולכל מי ששאל........... הייתי מאד נפוחה מההורמונים ולכל אחד היתה הערה על הבטן. החלטתי לספר ולמנוע רכילות ושמועות. בטיפול הנוכחי סיפרתי למי ששאל מה קורה ואני לא מסתירה כלום, למרות שאמא שלי מעדיפה שאף אחד לא ידע (מפחדת מעין הרע). אני חושבת שהשיתוף עזר לי לעבור את הטיפול בצורה קלה יותר , זו היתה מעין קבוצת תמיכה בלי שהן ידעו. היום כשיש לי את הפורום הזה החיים הרבה יותר קלים.

 

[עינב נ]

גם אצלי כולם יודעים

אצלי כוווווווווווווווולם

כשהתחלנו בטיפולים לילד הראשון סיפרתי בעבודה ולכל מי ששאל........... הייתי מאד נפוחה מההורמונים ולכל אחד היתה הערה על הבטן. החלטתי לספר ולמנוע רכילות ושמועות. בטיפול הנוכחי סיפרתי למי ששאל מה קורה ואני לא מסתירה כלום, למרות שאמא שלי מעדיפה שאף אחד לא ידע (מפחדת מעין הרע). אני חושבת שהשיתוף עזר לי לעבור את הטיפול בצורה קלה יותר , זו היתה מעין קבוצת תמיכה בלי שהן ידעו. היום כשיש לי את הפורום הזה החיים הרבה יותר קלים.

גם אצלי כולם יודעים
אני לא חושבת שיש לי במה להתבייש ולא אכפת לי לספר למען האמת זה אפילו עוזר פתאום את שומעת על עוד אנשים ולפעמים באים שלאול שאלות ואפילו עזרנו כבר לכמה זוגות שדי איבדו את הדרך והכל בגלל שהיינו גלויים לגבי הטיפולים.

 

[ענבל 2]

נושא כאוב אצלי

על גילוי ושיתוף...
במחזור הראשון של הטיפולים (זה שבו יצרנו את אלה), שיתפתי בנושא את הקרובים אלי - משפחה, חברים... במקום העבודה שלי לא שיתפתי, ואני חושבת שזו היתה טעות. לא הבינו את ההיעדרויות (אמנם לא תכופות אבל היו כאלה), לא הבינו את הדברים ה"נילווים" - לפעמים ירידה במוטיבציה ובמרץ לעשות דברים, מצבי רוח וכד'. אני חושבת שהדבר התנקם בי בסופו של דבר, שכן פוטרתי בזמן חופשת הלידה (סיפור ארוך...). הפעם, החלטתי שאני משתפת - סיפרתי למנהל שלי (שמסתבר שגם הם היו משפחה בטיפולים), סיפרתי לרכזת השיכבה, לרכזת יב' (כדי להסביר היעדרויות שלי משעורים בשנה שהיא שנת בגרות). סיפרתי לחברות (גיליתי בפעם הקודמת, שע"י זה שמשתפים מגלים המון "שותפי סוד" באותו עניין). הפעם החלטתי להיות עם העניין הרבה יותר פתוחה - הפעם אני גם בעלת תפקידים בביה"ס (שלא יצפו ממני לטפס על כיסאות למשל, אחרי הזרעה), גם בעלת מעמד יציב ובעלת הצלחות מוכחות. ואיך אצלכם? האם שיתפתם? את מי? מה היו השיקולים שלכם לשתף או לא לשתף - בעיקר במקום העבודה... איך מקום העבודה מתייחס לנושא, להיעדרויות שלכם?

נושא כאוב אצלי
אם זה היה תלוי בי לא הייתי משתפת אף אחד...לדעתי אופן עשיית הילדים זה נושא אינטימי ולאף אחד חוץ ממני ומבן זוגי לא צריכה להיות נגיעה בו. אבל...אנחנו חיים במערכת, בפעם הקודמת שיתפתי רק את המנהלת (שהתברר שגם היא עברה טיפולים) חוץ מזה ידעו המשפחה המאוד קרובה וחברה אחת. הפעם אני ממש מחכה לרגע האחרון שלא תהיה לי ברירה לספר למנהלת (חדשה), ביום שני יש לי בדיקת דם, ואני לא מפרטת את הסיבה לבדיקה

 

[efrat 34]

הזוגי שיתף

נושא כאוב אצלי
אם זה היה תלוי בי לא הייתי משתפת אף אחד...לדעתי אופן עשיית הילדים זה נושא אינטימי ולאף אחד חוץ ממני ומבן זוגי לא צריכה להיות נגיעה בו. אבל...אנחנו חיים במערכת, בפעם הקודמת שיתפתי רק את המנהלת (שהתברר שגם היא עברה טיפולים) חוץ מזה ידעו המשפחה המאוד קרובה וחברה אחת. הפעם אני ממש מחכה לרגע האחרון שלא תהיה לי ברירה לספר למנהלת (חדשה), ביום שני יש לי בדיקת דם, ואני לא מפרטת את הסיבה לבדיקה

הזוגי שיתף
אני לא עובדת אז אין לי בעיה בעצם למרות שאם חושבים על זה כבר דאגתי למחליף על מגרש הכדורגל לרגע שנראה בטא חיובית הזוגי שיתף די בלחץ שלי היות ואנחנו גרים בישוב די בעיתי עם תחבורה ציבורית אני קצת תלויה בו כך שבחודשיים הראשונים הוא נעדר כ 3 ימים כל חודש מחצית הימים או בשלמותם לפני חודשיים הוא ישב עם מי שצריך עדכן וסיכם שהוא מחזיר שעות בימי שישי הוא קיבל פירגון מאלו שיודעים וקצת יותר קל לו זוכרות את האזעקה ביום שלישי? דוגמא הכי טובה

 

[s t a v95]

בעיה גדולה יותר

על גילוי ושיתוף...
במחזור הראשון של הטיפולים (זה שבו יצרנו את אלה), שיתפתי בנושא את הקרובים אלי - משפחה, חברים... במקום העבודה שלי לא שיתפתי, ואני חושבת שזו היתה טעות. לא הבינו את ההיעדרויות (אמנם לא תכופות אבל היו כאלה), לא הבינו את הדברים ה"נילווים" - לפעמים ירידה במוטיבציה ובמרץ לעשות דברים, מצבי רוח וכד'. אני חושבת שהדבר התנקם בי בסופו של דבר, שכן פוטרתי בזמן חופשת הלידה (סיפור ארוך...). הפעם, החלטתי שאני משתפת - סיפרתי למנהל שלי (שמסתבר שגם הם היו משפחה בטיפולים), סיפרתי לרכזת השיכבה, לרכזת יב' (כדי להסביר היעדרויות שלי משעורים בשנה שהיא שנת בגרות). סיפרתי לחברות (גיליתי בפעם הקודמת, שע"י זה שמשתפים מגלים המון "שותפי סוד" באותו עניין). הפעם החלטתי להיות עם העניין הרבה יותר פתוחה - הפעם אני גם בעלת תפקידים בביה"ס (שלא יצפו ממני לטפס על כיסאות למשל, אחרי הזרעה), גם בעלת מעמד יציב ובעלת הצלחות מוכחות. ואיך אצלכם? האם שיתפתם? את מי? מה היו השיקולים שלכם לשתף או לא לשתף - בעיקר במקום העבודה... איך מקום העבודה מתייחס לנושא, להיעדרויות שלכם?

בעיה גדולה יותר
הבעיה אצלי אחרת וגדולה יותר:אני עובדת במרפאה ולכן כולם מכירים אותי כולל הרופא שמטפל בי ,כל הבדיקות והמעקב מתבצע במרפאה או צוות שהם קולגות שלי לעבודה ,אין ספק שיש בזה יתרון כשמכירים אותך -אך גם חיסרונות ..., אך אי אפשר להסתיר את כל התהליך ,יש כאלה שאני משתפת אותם אך כאלה שלא בא לי שידעו...לקראת ההזרעה אני אצטרך לספר גם למנהלת המרפאה -להצדיק העדרויות.אני עדיין חושבת שלא שצריך לספר לכולם( לא כולם מבינים את מה שעובר עלייך). אמא של

ושל

 

[לימקי]

אכן בעיה גדולה

בעיה גדולה יותר
הבעיה אצלי אחרת וגדולה יותר:אני עובדת במרפאה ולכן כולם מכירים אותי כולל הרופא שמטפל בי ,כל הבדיקות והמעקב מתבצע במרפאה או צוות שהם קולגות שלי לעבודה ,אין ספק שיש בזה יתרון כשמכירים אותך -אך גם חיסרונות ..., אך אי אפשר להסתיר את כל התהליך ,יש כאלה שאני משתפת אותם אך כאלה שלא בא לי שידעו...לקראת ההזרעה אני אצטרך לספר גם למנהלת המרפאה -להצדיק העדרויות.אני עדיין חושבת שלא שצריך לספר לכולם( לא כולם מבינים את מה שעובר עלייך). אמא של

ושל

אכן בעיה גדולה
גם אני עובדת במרכז רפואי ועוד בקירבה צמודה לIVF חדר לידה יולדות וילודים. לא היתה לי בעיה לשתף את כולם כי לא עשיתי שום דבר רע או שפוגע באחרים אני זו שצריכה להתמודד עם המצב של הבאת ילד שלא בדרך טבעית. בשל הקירבה לכל היחידות והמעבדות יכולתי לחסוך חלק מהעדרויות ע"י ביצוע הדברים בתוך המרכז בזמן ההפסקה שלי. את ההפריות ביצעתי ע"י רופא פרטי בבית חולים אלישע ולא במרכז בו אני עובדת כדי לא להתקל באינאימויות של לפני ואחרי פעולה. הבעיה היתה כשאחרי הפעולה קיבליתי מחלה עד לתוצאת בטא וכשבטא היתה חיובית עד שראינו שק הריון כשאת עובדת במקום שמכירים אותך ומכירים את הליך הטיפולים קשה להסביר מדוע קיבלת כל כך הרבה ימי מחלה ולכי תסבירי שהשיקול הוא העבודה המאומצת וההיסטוריה המילדותית שלך

 

[anguly]

אני ביקשתי שיחה אישית עם הסמנכ"ל

על גילוי ושיתוף...
במחזור הראשון של הטיפולים (זה שבו יצרנו את אלה), שיתפתי בנושא את הקרובים אלי - משפחה, חברים... במקום העבודה שלי לא שיתפתי, ואני חושבת שזו היתה טעות. לא הבינו את ההיעדרויות (אמנם לא תכופות אבל היו כאלה), לא הבינו את הדברים ה"נילווים" - לפעמים ירידה במוטיבציה ובמרץ לעשות דברים, מצבי רוח וכד'. אני חושבת שהדבר התנקם בי בסופו של דבר, שכן פוטרתי בזמן חופשת הלידה (סיפור ארוך...). הפעם, החלטתי שאני משתפת - סיפרתי למנהל שלי (שמסתבר שגם הם היו משפחה בטיפולים), סיפרתי לרכזת השיכבה, לרכזת יב' (כדי להסביר היעדרויות שלי משעורים בשנה שהיא שנת בגרות). סיפרתי לחברות (גיליתי בפעם הקודמת, שע"י זה שמשתפים מגלים המון "שותפי סוד" באותו עניין). הפעם החלטתי להיות עם העניין הרבה יותר פתוחה - הפעם אני גם בעלת תפקידים בביה"ס (שלא יצפו ממני לטפס על כיסאות למשל, אחרי הזרעה), גם בעלת מעמד יציב ובעלת הצלחות מוכחות. ואיך אצלכם? האם שיתפתם? את מי? מה היו השיקולים שלכם לשתף או לא לשתף - בעיקר במקום העבודה... איך מקום העבודה מתייחס לנושא, להיעדרויות שלכם?

אני ביקשתי שיחה אישית עם הסמנכ"ל
והודעתי פורמלית שאני מתחילה בטיפולים - אני עובדת במוסד ציבורי - כך שזה מה שהכי מתאים לי. מעבר לזה - הבוסית האישית שלי יודעת לאורך כל הדרך - ברמה של היעדרויות - אני לא נכנסת איתה לפרטים - למרות שלהסתיר בכי של שלילי קצת קשה כשיושבים עם מישהו באותו חדר. מבחינת היעדרויות יש הבנה ברמה העקרונית - זה כמובן לא מפריע להפריע לי כשאני בבית חולים עם כל מיני שאלות "דחופות" (כמו באיזה ספרייה שמרת את מסמך X - למרות שכולם נשמרים באותו מקום - עם גישה לכולם - אבל יותר קל להתקשר ולשאול מאשר לחפש...). וגם לנסות להתעקש על ישיבות בלתי אפשריות - אבל בדרך כלל ברגע שאני מסבירה את הסיבה להיעדרות - יש הבנה מלאה. מעבר לזה - רוב האנשים שמכירים אותי - יודעים.

 

[אלמוג שלי]

אנגולי, מאחלת לך שתוך כמה חודשים

אני ביקשתי שיחה אישית עם הסמנכ"ל
והודעתי פורמלית שאני מתחילה בטיפולים - אני עובדת במוסד ציבורי - כך שזה מה שהכי מתאים לי. מעבר לזה - הבוסית האישית שלי יודעת לאורך כל הדרך - ברמה של היעדרויות - אני לא נכנסת איתה לפרטים - למרות שלהסתיר בכי של שלילי קצת קשה כשיושבים עם מישהו באותו חדר. מבחינת היעדרויות יש הבנה ברמה העקרונית - זה כמובן לא מפריע להפריע לי כשאני בבית חולים עם כל מיני שאלות "דחופות" (כמו באיזה ספרייה שמרת את מסמך X - למרות שכולם נשמרים באותו מקום - עם גישה לכולם - אבל יותר קל להתקשר ולשאול מאשר לחפש...). וגם לנסות להתעקש על ישיבות בלתי אפשריות - אבל בדרך כלל ברגע שאני מסבירה את הסיבה להיעדרות - יש הבנה מלאה. מעבר לזה - רוב האנשים שמכירים אותי - יודעים.

אנגולי, מאחלת לך שתוך כמה חודשים
יטרידו אותך באמצע הצירים עם שאלות...

 

[חנה של ליאור]

אני מספרת לכל העולם

על גילוי ושיתוף...
במחזור הראשון של הטיפולים (זה שבו יצרנו את אלה), שיתפתי בנושא את הקרובים אלי - משפחה, חברים... במקום העבודה שלי לא שיתפתי, ואני חושבת שזו היתה טעות. לא הבינו את ההיעדרויות (אמנם לא תכופות אבל היו כאלה), לא הבינו את הדברים ה"נילווים" - לפעמים ירידה במוטיבציה ובמרץ לעשות דברים, מצבי רוח וכד'. אני חושבת שהדבר התנקם בי בסופו של דבר, שכן פוטרתי בזמן חופשת הלידה (סיפור ארוך...). הפעם, החלטתי שאני משתפת - סיפרתי למנהל שלי (שמסתבר שגם הם היו משפחה בטיפולים), סיפרתי לרכזת השיכבה, לרכזת יב' (כדי להסביר היעדרויות שלי משעורים בשנה שהיא שנת בגרות). סיפרתי לחברות (גיליתי בפעם הקודמת, שע"י זה שמשתפים מגלים המון "שותפי סוד" באותו עניין). הפעם החלטתי להיות עם העניין הרבה יותר פתוחה - הפעם אני גם בעלת תפקידים בביה"ס (שלא יצפו ממני לטפס על כיסאות למשל, אחרי הזרעה), גם בעלת מעמד יציב ובעלת הצלחות מוכחות. ואיך אצלכם? האם שיתפתם? את מי? מה היו השיקולים שלכם לשתף או לא לשתף - בעיקר במקום העבודה... איך מקום העבודה מתייחס לנושא, להיעדרויות שלכם?

אני מספרת לכל העולם
חברים, משפחה, חברים לעבודה וממונים. כולם יודעים מתי מתחיל טיפול וכולם יודעים מתי הוא נכשל. היתרונות רבים. אני אוהבת לשתף וטוב לי כשמבינים מה עובר עלי ביום קשה ואני לא צריכה להמציא סיפורים כדי להתחמק משאלות. החיסרון הגדול - קשה לי עם הציפיה הדרוכה של כולם לקראת הבטא. זה מכניס אותי יותר ללחץ. בזמן האחרון הפסקתי לעדכן (גם בפורום) לגבי תאריכים של שאיבה והחזרה כדי שלא ידעו מתי בדיוק זה קורה ולא אצטרך להתמודד עם מבטי ה"נו...?" האלה.

 

[א נ י ה ו א ו ה י א]

אנחנו לא מספרים כדי להמנע משאלת ה-

אני מספרת לכל העולם
חברים, משפחה, חברים לעבודה וממונים. כולם יודעים מתי מתחיל טיפול וכולם יודעים מתי הוא נכשל. היתרונות רבים. אני אוהבת לשתף וטוב לי כשמבינים מה עובר עלי ביום קשה ואני לא צריכה להמציא סיפורים כדי להתחמק משאלות. החיסרון הגדול - קשה לי עם הציפיה הדרוכה של כולם לקראת הבטא. זה מכניס אותי יותר ללחץ. בזמן האחרון הפסקתי לעדכן (גם בפורום) לגבי תאריכים של שאיבה והחזרה כדי שלא ידעו מתי בדיוק זה קורה ולא אצטרך להתמודד עם מבטי ה"נו...?" האלה.

אנחנו לא מספרים כדי להמנע משאלת ה-
נוווווווווו

 

[אלמוג שלי]

לא משתפת את מקום העבודה בכלום

על גילוי ושיתוף...
במחזור הראשון של הטיפולים (זה שבו יצרנו את אלה), שיתפתי בנושא את הקרובים אלי - משפחה, חברים... במקום העבודה שלי לא שיתפתי, ואני חושבת שזו היתה טעות. לא הבינו את ההיעדרויות (אמנם לא תכופות אבל היו כאלה), לא הבינו את הדברים ה"נילווים" - לפעמים ירידה במוטיבציה ובמרץ לעשות דברים, מצבי רוח וכד'. אני חושבת שהדבר התנקם בי בסופו של דבר, שכן פוטרתי בזמן חופשת הלידה (סיפור ארוך...). הפעם, החלטתי שאני משתפת - סיפרתי למנהל שלי (שמסתבר שגם הם היו משפחה בטיפולים), סיפרתי לרכזת השיכבה, לרכזת יב' (כדי להסביר היעדרויות שלי משעורים בשנה שהיא שנת בגרות). סיפרתי לחברות (גיליתי בפעם הקודמת, שע"י זה שמשתפים מגלים המון "שותפי סוד" באותו עניין). הפעם החלטתי להיות עם העניין הרבה יותר פתוחה - הפעם אני גם בעלת תפקידים בביה"ס (שלא יצפו ממני לטפס על כיסאות למשל, אחרי הזרעה), גם בעלת מעמד יציב ובעלת הצלחות מוכחות. ואיך אצלכם? האם שיתפתם? את מי? מה היו השיקולים שלכם לשתף או לא לשתף - בעיקר במקום העבודה... איך מקום העבודה מתייחס לנושא, להיעדרויות שלכם?

לא משתפת את מקום העבודה בכלום
לא בא לי להיות מושא לרכילות וגם ככה הבוס שלי מקבל כאן הריונות כגזירה ואמהות זו בכלל מילה גסה שקורת רק אצלו... גם בטיפולים הקודמים אף אחד לא ידע. איכשהו תימרנתי. ביום של ההזרעה שהצליחה רצתי מאיכילוב למצגת שהייתי צריכה להעביר. עליתי 4 קומות ברגל. כך גם היה ביום הבטא.

 

[אלמוג שלי]

וחברים לא יודעים כלום

לא משתפת את מקום העבודה בכלום
לא בא לי להיות מושא לרכילות וגם ככה הבוס שלי מקבל כאן הריונות כגזירה ואמהות זו בכלל מילה גסה שקורת רק אצלו... גם בטיפולים הקודמים אף אחד לא ידע. איכשהו תימרנתי. ביום של ההזרעה שהצליחה רצתי מאיכילוב למצגת שהייתי צריכה להעביר. עליתי 4 קומות ברגל. כך גם היה ביום הבטא.

וחברים לא יודעים כלום
חוץ מחברה אחת טובה השאר רק עוקצים עם שאלות ה"נו " בלי קשר לטיפולים. ההורים שלי יודעים. ההורים שלו יודעים אבל עם פחות פירוט. ככה מתאים לי

 

[רויתאל]

אני לא סיפרתי בעבודה

וחברים לא יודעים כלום
חוץ מחברה אחת טובה השאר רק עוקצים עם שאלות ה"נו " בלי קשר לטיפולים. ההורים שלי יודעים. ההורים שלו יודעים אבל עם פחות פירוט. ככה מתאים לי

אני לא סיפרתי בעבודה
והצלחתי לעבור את ההפרייה הראשונה שנכשלה ללא העדרויות, רק עם מעט איחורים בבוקר. אבל שלשום כשאמרתי לסגנית המנהלת שביום ראשון אני אאחר אז היא שאלה אם יש משהו שאני לא מספרת, ואמרתי לה שזה לא זה. אני מעדיפה לא לספר למרות שבחדר המורים יש עוד מורות שעברו טיפולים.

 

[דובה קטנה]

אצלי זה מתחלק לשני חלקים:

על גילוי ושיתוף...
במחזור הראשון של הטיפולים (זה שבו יצרנו את אלה), שיתפתי בנושא את הקרובים אלי - משפחה, חברים... במקום העבודה שלי לא שיתפתי, ואני חושבת שזו היתה טעות. לא הבינו את ההיעדרויות (אמנם לא תכופות אבל היו כאלה), לא הבינו את הדברים ה"נילווים" - לפעמים ירידה במוטיבציה ובמרץ לעשות דברים, מצבי רוח וכד'. אני חושבת שהדבר התנקם בי בסופו של דבר, שכן פוטרתי בזמן חופשת הלידה (סיפור ארוך...). הפעם, החלטתי שאני משתפת - סיפרתי למנהל שלי (שמסתבר שגם הם היו משפחה בטיפולים), סיפרתי לרכזת השיכבה, לרכזת יב' (כדי להסביר היעדרויות שלי משעורים בשנה שהיא שנת בגרות). סיפרתי לחברות (גיליתי בפעם הקודמת, שע"י זה שמשתפים מגלים המון "שותפי סוד" באותו עניין). הפעם החלטתי להיות עם העניין הרבה יותר פתוחה - הפעם אני גם בעלת תפקידים בביה"ס (שלא יצפו ממני לטפס על כיסאות למשל, אחרי הזרעה), גם בעלת מעמד יציב ובעלת הצלחות מוכחות. ואיך אצלכם? האם שיתפתם? את מי? מה היו השיקולים שלכם לשתף או לא לשתף - בעיקר במקום העבודה... איך מקום העבודה מתייחס לנושא, להיעדרויות שלכם?

אצלי זה מתחלק לשני חלקים:
לפני ואחרי. בטיפולים שעשיתי לפני הלידה, שיתפתי את הקולגות שלי עד הסוף, בהכל. זה עלה לי במשרתי. כשחזרתי לטיפולים החלטתי שאני לא מספרת לאף אחד שום דבר, במיוחד לא בעבודה. התחלתי לעבוד במקום חדש ולא רציתי שיידעו כלום. עברו מאז כמה שנים. בשנה האחרונה הבנתי שההסתרה הזו וההדחקה שבאה איתה (כי אם את לא מספרת אז גם לא קיימת "הזכות" להישבר אחרי טיפול לא מוצלח), רק פוגעות בי. לכן, החלטתי לשתף יותר, בעיקר במקום העבודה. לאחרונה שיתפתי את הבוס שלי בהיסטרוסקופיה שעברתי. זו הייתה ההיסטרוסקופיה הרביעית שעברתי בשנים שאנחנו עובדים ביחד - והראשונה ששיתפתי אותו. אני שמחה על ההחלטה להיות פתוחה יותר. זה מאפשר לי לזרום ולא להסתיר כל הזמן.

 

[דאראמסאלה]

למודת נסיון...

אצלי זה מתחלק לשני חלקים:
לפני ואחרי. בטיפולים שעשיתי לפני הלידה, שיתפתי את הקולגות שלי עד הסוף, בהכל. זה עלה לי במשרתי. כשחזרתי לטיפולים החלטתי שאני לא מספרת לאף אחד שום דבר, במיוחד לא בעבודה. התחלתי לעבוד במקום חדש ולא רציתי שיידעו כלום. עברו מאז כמה שנים. בשנה האחרונה הבנתי שההסתרה הזו וההדחקה שבאה איתה (כי אם את לא מספרת אז גם לא קיימת "הזכות" להישבר אחרי טיפול לא מוצלח), רק פוגעות בי. לכן, החלטתי לשתף יותר, בעיקר במקום העבודה. לאחרונה שיתפתי את הבוס שלי בהיסטרוסקופיה שעברתי. זו הייתה ההיסטרוסקופיה הרביעית שעברתי בשנים שאנחנו עובדים ביחד - והראשונה ששיתפתי אותו. אני שמחה על ההחלטה להיות פתוחה יותר. זה מאפשר לי לזרום ולא להסתיר כל הזמן.

למודת נסיון...
חברים יודעים. גם חברים לא מאד קרובים. חוסך שאלות מביכות וחטטניות. הורים לא יודעים (מן הסתם זה קשור לטיב יחסיי עמם). אחרי דיונים שהיו פה סיפרתי גם לילד. (באופן כללי ביותר)לגבי מקום עבודה: במקום העבודה הקודם החברות ידעו, אחד הבוסים ידע, ומישהי בכירה ממני ידעה- מה שלא הפריע לה להיות ביצ'ית מטורפת ולשים ז כשהייתי על סף התעלפות ולטעון אח"כ שאני מניפולטיבית ואין לי סיקים אחרי החזרה (והיפר). לקראת עבודה במקום אחר סיפרתי- וזו הייתה טעות. כי אני לא עובדת שם. או שאולי לא טעות- כי היא א. לימדה אותי לקח חשוב. ב. כנראה שלא הייתי צריכה לעבוד שם ממילא... כעת אני לא יודעת מה יהיה במקום העבודה הבא- כרגע אני עובדת מעט ובאופן פרטי בלבד, והאמת- חרף החסרונות שבדבר= סבבה לי! אז אולי הלקח הכי חשוב (וכואב) היה לא לסמוך על אף אחד ולעמוד אך ורק על הרגלים שלי?

 

[עופרהו]

אנו שיתפנו את כל הקרובים באמת,

על גילוי ושיתוף...
במחזור הראשון של הטיפולים (זה שבו יצרנו את אלה), שיתפתי בנושא את הקרובים אלי - משפחה, חברים... במקום העבודה שלי לא שיתפתי, ואני חושבת שזו היתה טעות. לא הבינו את ההיעדרויות (אמנם לא תכופות אבל היו כאלה), לא הבינו את הדברים ה"נילווים" - לפעמים ירידה במוטיבציה ובמרץ לעשות דברים, מצבי רוח וכד'. אני חושבת שהדבר התנקם בי בסופו של דבר, שכן פוטרתי בזמן חופשת הלידה (סיפור ארוך...). הפעם, החלטתי שאני משתפת - סיפרתי למנהל שלי (שמסתבר שגם הם היו משפחה בטיפולים), סיפרתי לרכזת השיכבה, לרכזת יב' (כדי להסביר היעדרויות שלי משעורים בשנה שהיא שנת בגרות). סיפרתי לחברות (גיליתי בפעם הקודמת, שע"י זה שמשתפים מגלים המון "שותפי סוד" באותו עניין). הפעם החלטתי להיות עם העניין הרבה יותר פתוחה - הפעם אני גם בעלת תפקידים בביה"ס (שלא יצפו ממני לטפס על כיסאות למשל, אחרי הזרעה), גם בעלת מעמד יציב ובעלת הצלחות מוכחות. ואיך אצלכם? האם שיתפתם? את מי? מה היו השיקולים שלכם לשתף או לא לשתף - בעיקר במקום העבודה... איך מקום העבודה מתייחס לנושא, להיעדרויות שלכם?

אנו שיתפנו את כל הקרובים באמת,
הורים, אחים, גיסים, גיסות, מנהלים בעבודה, 3 זוגות חברים טובים, וכמובן ביתנו, אם תשאלי אותי זה קצת טעות, אני כותבת טעות ואני מתכוונת ליום שאנו מקבלים השלילי, במקום להתרכז בעצבות שלנו, אנו צריכים לענות לטלפונים, לשמוע את משפטי המפתח: "לא נורא", "בפעם הבאה", "אל תתייאשו", "תדליקי נרות" וכו', בימים של אחרי השלילי - לא בא לי לדבר עם אף אחד פשוט להמשיך הלאה, והכי הכי הכי הכי קשה בעולם, זה לבוא לביתנו ולהגיד לה שגם הפעם זה לא הצליח.......... תחשבו על זה.

 

[סאני המצליחה]

מניסיוני המר עדיף לא לספר

על גילוי ושיתוף...
במחזור הראשון של הטיפולים (זה שבו יצרנו את אלה), שיתפתי בנושא את הקרובים אלי - משפחה, חברים... במקום העבודה שלי לא שיתפתי, ואני חושבת שזו היתה טעות. לא הבינו את ההיעדרויות (אמנם לא תכופות אבל היו כאלה), לא הבינו את הדברים ה"נילווים" - לפעמים ירידה במוטיבציה ובמרץ לעשות דברים, מצבי רוח וכד'. אני חושבת שהדבר התנקם בי בסופו של דבר, שכן פוטרתי בזמן חופשת הלידה (סיפור ארוך...). הפעם, החלטתי שאני משתפת - סיפרתי למנהל שלי (שמסתבר שגם הם היו משפחה בטיפולים), סיפרתי לרכזת השיכבה, לרכזת יב' (כדי להסביר היעדרויות שלי משעורים בשנה שהיא שנת בגרות). סיפרתי לחברות (גיליתי בפעם הקודמת, שע"י זה שמשתפים מגלים המון "שותפי סוד" באותו עניין). הפעם החלטתי להיות עם העניין הרבה יותר פתוחה - הפעם אני גם בעלת תפקידים בביה"ס (שלא יצפו ממני לטפס על כיסאות למשל, אחרי הזרעה), גם בעלת מעמד יציב ובעלת הצלחות מוכחות. ואיך אצלכם? האם שיתפתם? את מי? מה היו השיקולים שלכם לשתף או לא לשתף - בעיקר במקום העבודה... איך מקום העבודה מתייחס לנושא, להיעדרויות שלכם?

מניסיוני המר עדיף לא לספר
בעיקרון כל החברים שלנו יודעים שליהי היא ילדת מבחנה ושאנחנו בטיפולים לילד נוסף. זה אולי קצת מקל עלי מבחינת הסברים למה אנחנו לא מגיעים לכל מיני מפגשים והסברים על גילויי קינאה שלי, אבל לא נעים לי לפעמים מאנשים "נורמלים" שעושים סקס וניכנסים להריון וממש לא מבינים על מה כל המהומה. בכל מקומות העבודה שהייתי גילו אמפטיה להיעדרויות שלי ולהיותי בטיפולים אבל בהזדמנות הראשונה "הטיסו לי את התחת" החוצה מהחברה. לדעתי, אם אפשר לא לספר אז לא.