אין ייאוש בעולם
New member
../images/Emo39.gif "חינה" ../images/Emo39.gif
אני הרי לא יכולה ללכת לישון מבלי לשתף אתכם...
מי לא ראה חינה מימיו? אין לי ספק שרוב האנשים כאן זכו לראות חינה, אבל האם מישהו כאן ראה שתי חגיגות חינה באותו הערב? ועוד חינה תימנית יחד עם חינה מרוקאית? אז שמעו... בן של קולגה לעבודה עומד להתחתן בעזרת השם בחודש הקרוב. האמא תימנייה, האבא מרוקאי. וזוגתו לעתיד שתחיה גם היא.. האב תימני, האמא מרוקאית. החליט הזוג המאושר שלא לקפח את שני הצדדים ולעשות שתי חינות באותו הערב. אבל מה, זה לא כל כך פשוט, כי מי שמכיר את שתי העדות, יודע ששתיהן מאופיינות במרץ ושמחה בלתי נלאית. אז כך היה... הטילו הגרלה והחליטו שהחינה התימנית תתחיל ראשונה. שעה המתנה לכלה...
הרי זו צריכה להתלבש, ואלה לא ממש בגדים, אלא יותר שריון מגינים, אבל שריון מקסים לכל הדעות. מחכים ומחכים... מגיעה הכלה היפה ב"זאפה" אל האולם וכל הנשים התימניות עם הסלסלות והנרות על הראשים מרקדות, והזמרת שרה לפני הכלה. בינתיים הצד המרוקאי באולם מלחש... "חכו, עוד מעט אנחנו, ואז תראו מה זו חינה.." אבל כדי לא לבאס, מצטרף הצד המרוקאי אל קהל התימנים הרוקד, ומראה שגם הוא יכול בצעדים הפזיזים הקופצניים והחינניים האלה שלהם...
והתימנים כמובן שמחים לקחת אפוטרופוסות על "המדדים" למיניהם, וללמד כמה צעדי דגדדם... דגדדום... דגדדם דגדדום...
וחוזר חלילא! והאולם מלא בזמרה תימנית מדהימה! וכמובן גם אני מצטרפת אל הרוקדים, כי חסר לי שלא, אני הרי בצד של האמא התימנייה מצד החתן. לאחר כשלושת רבעי שעה, ושלא תחשבו שהתימנים התעייפו, רק הלכו לאכול משהו קטן לפני הקטע הבא. אלא שאני חשבתי שמיד תבוא החינה המרוקאית, כי השעה היתה כבר עשר. אבל מי יכול על התימנים? אחרי האוכל, בשעה עשר וחצי, הגיע הקטע השני של התימנים... והפעם בתלבושת שונה מדהימה, פשוט מדהימה. ושוב... דגדדום דגדדם ודגדדום דגדדם...
ואני שוב חייבת להצטרך, כי הרי אני מצד האמא התימנייה מצד החתן. השעה אחת עשרה... והמרוקאים באולם כבר "עצבניים"
התישו אותם התימנים, וכיצד ישאר להם כוח לעשות קולולולולו...? והפעם אני מתיישבת נושמת לרווחה, כי אני כבר יודעת שעכשיו אוכל לצפות ורק להנות, אבל מה? מה פתאום?? מגיע קטע שלישי של התימנים! והפעם... מחזה מרהיב!!! כעשרים תימנים ותימניות, ילדים וילדות, קלי וקלות רגליים בתלבושות תימניות, קולחים וקולחות אל האולם בצעדי ריקוד קלילים וקופצניים... ושוב... דגדדם.. דגדדום.. דגדדם דגדדם...
ואני...
אני שוב חייבת להצטרף, כי אני הרי מצד האימא התימנייה מצד החתן. והתימנים? כאילו רק עכשיו התחילו לרקוד... דגדדם דגדדום... דגדדום דגדדם!
שאספר לכם על המרוקאים?
בשלב הזה כבר לא רקדו, רק הביטו בשעונים עייפים וחסרי סבלנות. בשעה רבע לשתים עשרה בלילה "הסכימו" התימנים לתת למרוקאים סוף סוף לבוא לידי ביטוי, ואלה, כאילו שמרו את כוחותיהם לפיניש... נתנו הופעה, אבל מה זה הופעה! ממש כאילו לפצות את עצמם על כל הקולוללולו שנמנעו מלעשות עד כה. והתימנים? מה עשו? בלי פחד ומורא, פשוט נכנסו למעגלי הרוקדים המרוקאים, ובעוד אלה מנענעים ומנענעות למנגינת ה"דורבייה..." רקדו התימנים דגדדם דגדדום דגדדם דגדדום...
ואני... בשלב הזה כבר ברחתי החוצה...
מה אומר לכם... יש לנו עם מדהים! לילה טוב
אני הרי לא יכולה ללכת לישון מבלי לשתף אתכם...
