התאפקתי ובכל זאת כותבת
האמת שעוד אין לי כוחות להשתתפות ממש פעילה ,ובטח לא בדיונים כאלה ,אבל רציתי להאיר משהו מזוית אישית. כשגיליתי שאני בה...ן והב.א עלתה והכפילה (מותר לומר הכפלה?),התחלתי להתלבט עם עצמי.בתור אחת מותיקות הפורום רציתי להישאר ולעודד,אבל היו גם מחשבות של עד כמה ואיפה הגבול. האם לעודד מנקודת מוצא של מי שהצליחה יגרום לשריטה ברגשות של משהי? אפילו אם אני לא מספרת כלום על עצמי,האם עצם הנוכחות שלי באופן שוטף תפריע? (והיו פה כבר ויכוחים גם בנושאים כאלה). לצערי לא הספקתי להנות מהדבר הזה שאסור להזכיר פה ,ועכשיו אני מוצאת את עצמי חסרת כח לעודד או לשמוח בהצלחת אחרים. והצלחה של אחרת טיפה צובטת, מודה,אבל רק מתוך האין שלי ולא בגלל שלה יש.יחי ההבדל הקטן. ואין לי ילדים למרות שהייתי יכולה להספיק לעשות כבר כמה, וכשאני רואה ברחוב את האמהות שחוזרות עם ילדים בגיל גן זה צובט לי לא פחות מלראות תינוקות. עירא כל כך ביטאה בכניסה שלה רצון לעזור,ללא שום רמיזה של באתי לנפנף במשהו.איך הצלחת לעוות ככה את הכוונות שלה? ושוב ממקומי כותיקה,כמה דיונים היו כבר על מותר ואסור.וחזרו וניסו להניח חוקי יסוד,של לא לדווח על מהלך הריון,לא להחביא ילדים שיש אבל לא להזכיר יותר מדי. אבל מפה ועד כל מה שנשפך,והוצאה של אנשים מחוץ לפורום. דרך אגב,אולי תסבירי לי מה המשמעות של המילה תמיכה שתחתה התכנסנו כאן. ופה נגמרו לי האותיות במקלדת. מספיק ודי.