../images/Emo39.gifהגיגים על דף
מבינה כעת את מקור הכתיבה שלי יותר מתמיד – כותבת כשכואב. כותבת כשנורא רוצה לפלוט את העצב מנבכי הוויתי. כותבת כשאין באמת מי ששומע. כותבת כשהממש מעיב על החלום. שעת לילה ואני במיטתי, מדמיינת אותך לצדי. משתוקקת לשלב את רגליי בגופך, כמו שעושה תמיד. תמיד? הלוואי והיה זה תמיד. אך אני זוכה לכה מעט ממך - לוגמת ממיכל האושר העצום הזה ולו טיפות ספורות. נדהמת מהתעצמות האהבה הזאת, ותוהה עד לאן היא מסוגלת להגיע. כמו כל יום שחולף אני רוצה אותך יותר, ובטוחה, ללא צל של ספק, כי אתה חש זאת – במבטיי, בנגיעותי, בנשיקתי ובהתמזגות גופי בגופך. המציאות אחרת, ואני מייחלת ולו לפעם אחת, שהחלום יהיה רע יותר מהמציאות. קשה לדעת ולעכל את היותך כבול באותם כבלים אנושיים חזקים מכל – לאלה אין מפתח! יש בי אופטימיות ומאמינה כי אמצא את הדרך הנכונה שתובילני אל האושר. יודעת שנולדתי להיות מאושרת, וכי סבל אינו חלק ניכר מהווייתיץ צר לי שאינך יכול לחוות את האושר המיוחל הזה. קשה לי כשאינך לידי. קשה לי יותר ההתעלמות הכפויה הזאת. קשה לי להיות שחקנית המשנה. קל לי כששומעת את קולך. קל כשאוחזת בגופך. ויותר מכל – קל לי כל כך לאהוב אותך.
מבינה כעת את מקור הכתיבה שלי יותר מתמיד – כותבת כשכואב. כותבת כשנורא רוצה לפלוט את העצב מנבכי הוויתי. כותבת כשאין באמת מי ששומע. כותבת כשהממש מעיב על החלום. שעת לילה ואני במיטתי, מדמיינת אותך לצדי. משתוקקת לשלב את רגליי בגופך, כמו שעושה תמיד. תמיד? הלוואי והיה זה תמיד. אך אני זוכה לכה מעט ממך - לוגמת ממיכל האושר העצום הזה ולו טיפות ספורות. נדהמת מהתעצמות האהבה הזאת, ותוהה עד לאן היא מסוגלת להגיע. כמו כל יום שחולף אני רוצה אותך יותר, ובטוחה, ללא צל של ספק, כי אתה חש זאת – במבטיי, בנגיעותי, בנשיקתי ובהתמזגות גופי בגופך. המציאות אחרת, ואני מייחלת ולו לפעם אחת, שהחלום יהיה רע יותר מהמציאות. קשה לדעת ולעכל את היותך כבול באותם כבלים אנושיים חזקים מכל – לאלה אין מפתח! יש בי אופטימיות ומאמינה כי אמצא את הדרך הנכונה שתובילני אל האושר. יודעת שנולדתי להיות מאושרת, וכי סבל אינו חלק ניכר מהווייתיץ צר לי שאינך יכול לחוות את האושר המיוחל הזה. קשה לי כשאינך לידי. קשה לי יותר ההתעלמות הכפויה הזאת. קשה לי להיות שחקנית המשנה. קל לי כששומעת את קולך. קל כשאוחזת בגופך. ויותר מכל – קל לי כל כך לאהוב אותך.
