hilabarak

New member
זה מעניין, עשית הפרדה בין שלב

הניתוח לשלב ההחלטה, ומכאן נולדה 'בעיית הפחד'. זה נכון ברמה התיאורטית, אבל מהניסיון שלי, ה'פחד' נובע פשוט מאי ביצוע של שלב א (שלב לפני ההחלטה). אני אתן דוגמא לנסות להבהיר - יש לי ידיד מהנדס שקיבל הרבה פרוייקטים בעבודה, חלק מהם היו נדרשים לבוס שלו עצמו וחלק פרוייקטים שהיוו תמיכה במחלקות אחרות. אותו בחור לא עמד בעומס ולא עמד במטלות של הבוס שלו עצמו, כשבתמיכה במחלקות האחרות הוא כן עמד. בשלב מסויים קרא לו הבוס וגער בו על כך. אותו בחור נורא נעלב וסיפר לחברים (כולם אקדמאים ורציניים) ובשלב כלשהוא סיפר גם לי. ואני אתאר דווקא את הדיון ביננו - אני - "ברור שהוא גער בך, לא עמדת במטלות שהוא דרש ממך". הוא - "אבל היו לי הרבה מטלות שעל כולם הוא ידע" אני - "אבל סדר העדיפויות שייך לו כמנהל ולא לך. היית צריך לשאול בצורה ישירה, האם מוסכם עליו לדחות את העבודה שהוא הטיל עלייך כדי לתמוך במחלקות אחרות, או שמא הלדחות את המחלקות האחרות, ולטפל דווקא בשלו. ברגע שאתה החלטת במקומו על סדר העדיפויות, בעצם השארת אותו חסר אונים. אתה מהנדס ולא פקיד, הוא אמור להטיל מטלות, ואתה אמור לסדר איתו בצורה רצינית, מה קודם ומה אחרי. הוא לא יכול להגיד לך כל יום מה לעשות, הוא אמור להאמין שאם אינך יכול לעמוד במטלות אז תבוא ותעשו סדר, ולא סתם תגיד לו אי אפשר". הוא - "אתה היחיד מכולם שאמר לי שזו אשמתי, כולם טענו שהמנהל באמת לא בסדר". אני - "זה מפתיע אותי, כולם באמת טענו שאם אינך עומד במטלות של הבוס כי יש עודף, אז פשוט לך כמהנדס יש סמכות לבחור באילו מטלות תעמוד ובאילו לא ? מהי בעצם הסמכות של המנהל לדעתכם ?" הוא - "האמת היא שבכלל לא ירדנו לעומק, אני סיפרתי שנעלבתי והם אמרו שאני צודק, גם אישתי אמרה ככה. האמת היא שחבר אחד אמר שהוא תמיד קודם נותן מענה לבוס ואחרי זה למחלקות אחרות, אבל הוא טען שהמקרה שלי שונה". אני - "במה בדיוק המקרה שלך שונה ?" הוא - "לא ירדנו לעומק" אני - "שאלוהים יעזור לך, אם אלו האנשים שאתה מתייעץ איתם. הרי עכשיו אתה יושב וכועס ומתוסכל ומרגיש שהמנהל לא פירי כלפייך, וזה מוציא לך את החשק לעבוד". הוא - "נכון, מאז המקרה אין לי חשק להגדיל ראש, אני עושה מה שהבוס אומר לי וזהו". אני - "נו וזה נשמע רציני, נכון שהתייעצת עם הרבה אנשים ואני לא הכי חכם בעולם, אז בחייך אתה בעצמך אומר שהם סתם אמרו לך שאתה צודק בליי בכלל לברר". הוא - "שטויות, יעבור". מה אני רוצה להגיד - 1. אותם אנשים כולם הם מהנדסים וכלכלנים ועורכי דין. אם היית שואל אותם שאלה מקצועית בעבודה, היו מבררים ויורדים לפרטים. כשזה מדובר על החיים שלהם, הם שיטחיים כי פשוט אף אחוד לא משלם להם. זה לא שחברי המהנדס מוזר, או חבריו מוזרים (וזה לא שהם בגדו בו, ככה הם מנתחים גם את עצמם), ככה זה אנשים, כשמדובר ברגשות, אין ירידה לפרטים ואין ניתוח ואין אפיון. זה נכון גם לגביי מריבה עם הבוס וגם לגביי מריבה עם האישה וגם לגביי קשיים רגשיים או קשיים בעבודה. אנשים (ואני מדבר מניסיון רחב מאוד, לא בהקשר הזה) לא רואים את עולם הרגש והזוגיות וההורות והקריירה כמו שהם רואים את העבודה עצמה. קח אקדמאי ממוצע ותשאל אותו על עבודתו - תקבל פרטי פרטים מאוד מדוייקים, על כל פרוייקט וכל עשייה. תשאל אותו מדוע הוא עדיין רווק בגיל 35 או מדוע הוא נישואיו כושלים, או מדוע הילד שלו חסר ביטחון עצמי. והוא יענה לך בתקציר של שורה אחת "יהיה טוב" או "אימא שלי לא התייחסה יפה לאבא שלי" - משמע אין לו מושג ואין לו עניין אמיתי לשנות. 2. אם יש אפיון מסודר ורציני, התוצאה הרגשית שונה במהות ולכן גם הפעולה. אדם שמבין מדוע הנישואים כושלים, יפעל לשנות. אדם שסתם הבין שנישואיו כושלים יכול להישאר 10 שנים בתוכם, כי איננו יודע אם זו אשמתו והאישה הבאה בתור תהיה גרועה יותר. לגביי אותו חבר, אני לא חושב שיש פחד לקבל אשמה, אלא עצלות. יותר נוח לחשוב שאני משעמם מאשר לקחת אחריות. אבל אם היה רצון לקחת אחריות, והיה אפיון מסודר וברור, לא היה פחד לפעול - זו אמירה אמירה של היקש לוגי, אלא ניסיון חיים. אדם שבחן את האופציות ויודע שלקפוץ מקומה 3 ולשבור רגל, זו אופציה עדיפה על פני להישאר ולמות מהשריפה (נניח שיש לו חודש להבין זאת, ולא 3 דקות) יקפוץ. זה שלא קופץ איננו זה שפוחד, אלא זה שאין לו מושג מה קרה. שוב אמירות של ניסיון חיים שלי, ולא של היקש לוגי.
 

א ש לי

New member
ואני...

אני כמנהלת שסומכת במידה מסויימת על העובדים שלי, שהם לא מהנדסים או עורכי דין. לוקחת אחריות מלאה על "פשלה" של כל אחד מהם ואני זאת שנותנת את הדין לאלה שמעליי. אני המנהלת אני המנווטת, אני האחראית על הצוות שלי כשמשהו לא נעשה כפי שרציתי, אני תוהה אם העברתי נכון את המידע. אם למנהל היה חשוב לעשות את הפרוייקט קודם לפני המחלקות כל כך פשוט היה לציין זאת, הכעס של המנהל אולי היה על שלא עשה זאת:)
 

hilabarak

New member
יש בדרך כלל הבדל גדול

בין מיומנות הנדרשת מאקדמאי תחת ניהולך ובין מיומנות הנדרשת מאחד שאיננו כזה (במיוחד במקצועות החופשיים אותם ציינתי). הסיבה איננה בגלל שלאחד יש תואר והוא חכם וחשוב ולשני אין תואר. אלא בגלל הקושי להגדיר את הזמן והאיכות של המטלות, ולכן נדרשת מהעובד אחריות גבוהה על הזמן של עצמו. אני סתם אתן דוגמא של אותו מהנדס - הוא מנהל בערך 20 מטלות שונות. אחת מהן היתה עזרה למחלקה אחרת בהכנת מצגת להנהלה. אפשר לעזור הרבה ואפשר מעט. אפשר להגיע עם מצגת ברמה גבוהה ואפשר ברמה יותר נמוכה. בקיצור אפשר להשקיע 20 שעות שבועיות ואפשר 3 שעות שבועיות. בנוסף יש לעובד מטלה לייצר דוח למנהל כשהדוח עצמו יכול להיות באיכות מאוד גבוה עד למילימטר, או דוח שמוותר על ירידה לפרטי פרטים, אך בכל זאת נותן דיוק סביר וחוסך המון שעות עבודה. מנהל של אחד כזה איננו יכול לשבת איתו על כל אחד מ20 הפרוייקטים ולנתח איתו מה בדיוק ואיך, זה ייקח יותר שעות עבודה מאשר העבדה עצמה. לעובד עצמו חייבת להיות יכולת בסיסית להגיע למנהל ולהגיד "שמע בפרוייקט א' אם נרד לפרטי פרטים, זה סוגר לי כמעט את החודש, בפרוייקט ב' אפשר להמשיך כך וכך, בפרוייקט ג' המחלקה השנייה שואבת יותר מידי מזמני ואו שאני נותן להם מענה או שתדבר איתם .......". מנהל של מהנדס לפחות ברמת השכר של אותו מהנדס, לא אמור לשבת כמו עם ילד מפגר ולשאול (לדעתי לפחות) "בפרוייקט א' הכל בסדר ? האם משהו מצריך שינוי ? אולי תוריד קצת את איכות הדוח ? אולי ........ עכשיו בוא נעבור לפרוייקט ב' האם ...? והאם ?....." העובד חייב להיות מסוגל לחשיבה עצמאית, זה לא פרוייקט אחד מול השני, אלא 20 פרוייקטים שמתנהלים במקביל ומתוכם יש 2 דחופים ו2 לא הכי ועוד 5 שהם כבר שנתיים בתהליך ..... בדרך כלל זה שונה מעובדים לא אקדמאים שאצלם העבודה קצת יותר מוגדרת (לא המנהלים, אלא העובדים עצמם). לדוגמא מנהלת החשבונות נניח מכינה עד ה10 לחודש משכורות ואחרי זה מתפנה לטפל בלקוחות. בעוד חברתה מטפלת בספקים חצי חודש ואחרי זה מזינה פקודות יומן נניח. יש הבדל גדול בין הוראות לסוג כזה של עובד מול הוראות לסוג כזה של עובד. אבל בכל מקרה אני דיברתי על אותו מהנדס - אם הוא רוצה לדעת מה קורה, עליו לבחון בצורה רצינית ומעמיקה. אם הוא היה אומר לי "בחנתי לעומק עם חבריי האחרים, וכולם ניתחו שונה ממך מתוך הטעם הזה והזה", לא הייתי מופתע. אבל הם ענו לו סתם ככה. אני תוהה מה היו עונים לו אותם חברים, אם היה שואל לגביי מריבה עם אישתו. ואם אלו התשובות שהיה מקבל, אזי באמת קשה להחליט, כי ההחלטה לא מבוססת על כלום. וכאן אני חוזר לטענתי המקורית : פחד = חוסר הבנת המצב. מרגע שיש ניתוח מעמיק וריאלי לרוב נעלם הפחד ומגיע העשייה (כך לפחות מהניסיון שלי).
 

א ש לי

New member
מניחה שאת הצודק

ברמה של מעמדם של מנהלים ואת מי הם מנהלים אוףף אבל גם לי יש מעבר לעובדים, ספקים, ומחלקות שונות שאני אחראית עליהם גם לי היה קל יותר לו היו העובדים אחראים יותר ומונעים ממני לוודא ולעקוב ולנווט יום ארוך באלף מחשבות וכיוונים אבל כפי שציינת, יחי ההבדל הקטן במעמד העובד. (ולא מהתנשאות, גם אני מהעובד הקטן:) "מרגע שיש ניתוח מעמיק וריאלי לרוב נעלם הפחד ומגיע העשייה" ...אכן, לרב כשהתמונה בהירה, ברורה יש אפשרות ללכת קדימה, ללא פחד וליישם, רוב התמונות כמו בחיים דיי מטושטשות, יושבים בחדרי ישיבות שעות, שוברים את הראש ורק מקווים שהגלגל ימשיך כפי שתיכננו. כשהאדם הפרטי שובר את הראש...והתוצאה שלו אישית היא, הוא מפוחד יותר.(לגיטימי לא?)
 
אשלי ../images/Emo218.gif

יש הבדל בין אחריות מיניסטריאלית, שלגביה אין ספק, לבין אחריות בפועל. מדוע את לוקחת את כל האחריות על עצמך? האם לא לכל רמה בהיררכיה יש אחריות מסויימת? נכון שכאשר מעבירים מסר אחריות ההעברה היא על המשדר. אם לזה התכוונת אז אני מסכים.
 

א ש לי

New member
אתה מסכים עם מה שהתכוונתי.

ובכל זאת,גם הבנת מה שלא ניכתב:) אני בהחלט מגזימה עם לקיחת האחריות אבל אתה יודע, לצידן יש תוצאות מחמיאות. אמרו לי: "כשבחרנו בך, קיווינו ,האמנו לשינוי, לא חלמנו על מהפך שכזה" טפיחות על השכם הכמעט יומיות נותנת לי כוח להמשיך כמה קילומטרים עם פול אנרגיות בכל יום אני בהחלט חושבת שזה מטורף. אבל קשה לי לשים ברקס, או פשוט להאט... פעם חייתי כך את חיי עד שמישהי חכמה אמרה לי "את חייבת לאבד שליטה" לקח המון זמן עד שהבנתי אותה אחרי טיעונים של...מ'סתומרת איבוד שליטה? תירוצים ודוגמאות שזה בלתי אפשרי. כשהבנתי אותה ויישמתי,החיים הרבה יותר נוחים וקלים לתת גם לאחרים להיות שותפים, לקחת אחריות ולזרום גם אם זה לא תיכנון שלי. אתה מביא אותי לחשוב, שמהיום אני חייבת לאמץ זאת גם בעבודה:) תודה לך על שהבאת אותי לחשוב. בוקר ניפלא לך ולכולם.
 
הבהרת היטב ../images/Emo218.gif

אני מסכים עם הכל, פרט לדבר אחד: גם כשאדם עשה ניתוח ואיפיון מסודר ורציונלי והבין את שורש הבעיה ואפילו מצא פתרון אפשרי - עדיין יש הרבה מקרים שבהם אדם נמנע מליישם בגלל הפחד. אני מרגיש שאתה מנסה לגרום לאנשים לחסל את הפחד (הרגשי במהותו) על ידי מסקנה רציונלית במהותה. וזה מנסיוני לא תמיד עובד.
 

hilabarak

New member
אתה מדבר מניסיון או מלוגיקה ?

אני לא שואל מזלזול. אם אתה מדבר מהתנסות, אז אשמח לשמוע על מקרים בו ראית במו עינייך אפיון מסודר ורציני לבעייה, שאחריו נותר הפחד. ואני מוכן לחקור יחד איתך, אולי נגלה כפי שאני מראש מאמין שלא היה אפיון מסודר, אולי נגלה שאני טועה ואכן תשכנע אותי שאתה מכיר לעומק מקרים בהם יש אפיון מסודר ורציני והפחד נשאר. בכל מקרה בוא נגדיר שמרגע האפיון המסודר, לרגש לוקח לפחות מספר חודשים להגיב. אבל במקרים שאנחנו מדברים עליהם, לזמן אין כזאת משמעות, אם אדם מבין שעליו להתגרש, זה לא כל כך משנה אם הוא פועל אחרי חודש או אחרי חצי שנה, אנחנו דנים במקרים בהם יש החלטה ו5 שנים אחרי עדיין נשארים במקום. אם אתה דן מתוך לוגיקה, ולא ראית אף מקרה אז קשה לי להתווכח. כי בלוגיקה אפשר למכור הכל. אפשר להגיד שאדם שאוהב דג ואוהב גלידה, יאהב דג מרוח על גלידה. רק ההתנסות תוכיח שזו טעות, אין דרך להתוכח עם לוגיקה ללא התנסות. ההתנסות הרבה שלי כולל עם מקרים קיצוניים של בעיות בריאות קשות ובעיות נפש קשות כגון דיכאונות ופסיכוזות (אל תשאל איך הגעתי דוווקא אלו הגיעו אליי - או שדווקא טבעי שהמיואשים ביותר פונים לכל אחד), מראה בבירור שאפיון מסודר עומד איתן לאורך זמן מול הפחדים הנוראיים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אני גם רואה שאלו שנעולים בדעתם ואינם מוכנים לדון, נשארים תקועים עם דברים הרבה יותר פשוטים ממקרים שאני ראיתי שנפתרו. על ההתנסות שלי כאדם ויועץ, אני מוסיף ניסיון של שני חברים שאני מתייעץ איתם קבוע, שלאחר 5 שנים ארוכות של חקר הגיעו לאותה מסקנה (בהתחלה סתם ייעצנו, רק לאחר מספר שנים הבנו שבעצם הייעוץ שאנחנו נותנים הוא אפיון מסודר שנותן מבט ריאלי). אז אולי המסקנה לא נכונה ב1,000 אחוז או ב100 אחוז, אבל זו לוגיקה תלושה מהמציאות. מההתנסות שלי זו מסקנה יציבה וחזקה, עד שלא אשמע בצורה רצינית ומסודרת על התנסות אחרת.
 

hilabarak

New member
תיקון טעות - כתבתי

"אולי המסקנה לא נכונה ב1,000 אחוז או ב100 אחוז, אבל זו לוגיקה תלושה מהמציאות" והתכוונתי כמובן לומר "אולי המסקנה לא נכונה ב1,000 אחוז או ב100 אחוז, אבל זו |איננה| לוגיקה תלושה מהמציאות" (בעיני כמובן).
 

Darek engel

New member
בוקר נפלא

אתה לא צריך להתרגש כל כך אני מזדהה איתך בנושא הזה . זהו ריכוז עצמי גבוה . יש כן אפשרות לטפל בזה אני למשל . אז קודם כל אני משתדל לא להכנס בכלל למקום הזה וזה דרך עשייה של דברים . אתה יכול לקרוא ספרים להאזין למוזיקה לעשות ספורט . הכוונה שלי תנסה למצוא סוגים של פעילויות שיעזרו לך לא להיות ממוקד כל כך בזה . שיהיה לכולנו סוף שבוע מיוחד עם המון אהבה .
 
למעלה