[קקטוס לא עוקצני]

../images/Emo35.gif

רוב הזמן יש לי מחשבות בראש, לאו דווקא רעות, גם טובות. כל צעד, כל מבט, כל המתנה לדבר בסיסי, אפילו בסתם שכיבת מנוחה, יש מחשבה. לפעמים אני חושב שזה רק אצלי, שרק לי יש מין מצלמה בתוך הראש שעושה רישומים וסיכומים של כל מהלך, שאצל אחרים זה לא ככה - שהם חושבים, אבל לא כל הזמן, ולא על הדבר הקטן ביותר. תמיד אני מנתח, חופר מעמיק, עד שאני פוצע... איך אפשר להפסיק לחשוב? איך אפשר לעצור את הדימיון? גם סתם מחשבה שהיא לא חיובית ולא שלילית מציקה. כי כמה כבר אפשר לחשוב? אני נורא מפחד לקרוא לזה ''מחשבות טורדניות'' (אני יודע שיש כזו מחלה) אף פעם לא הובחנתי תודה לאל ככזה, ואני מאוד מקווה שאני אכן כך, בלי הבעיה הזו.. זה טבעי בכלל לחשוב על כל דבר? לנתח את עצמך על כל דבר? לפרש מצבים בזמן שהם קורים בלי לחכות שעה לפחות? מישהו פה מיזדהה איתי?

 

[א ש לי]

"מחשבה זה כמו טיפת מים...."

עוד טיפה ועוד טיפה נעשית שלולית הופכת לאגם ואח"כ לאוקיינוס" אתה יכול לטבוע באוקיינוס ואתה יכול לשוט, לצוף, ולהינות" אז לפחות נווט את מחשבותייך לחיוביות ומהנות. קראתי פעם שאנחנו חושבים משהו כמו 6.000 מחשבות ביום והבדיחה שלמחרת אנחנו עדיין חושבים על 90 אחוז מהמחשבות שחשבנו עליהם אתמול. אם כך אתה לא נשמע לי חריג... פעם הרגשתי כמוך, היום שאני למעלה...והמחשבות נעימות יותר מהלא נעימות אז אני לא מוטרדת.

 

[קקטוס לא עוקצני]

תודה

 

[cohenlim44]

../images/Emo45.gif אהבתי

 

[hilabarak]

קודם כל אם זה מקל עלייך אני בדיוק

כמוך. אני לא יודע אם אנחנו מהווים 40 אחוז מהאוכלוסיה או 5 אחוז. אבל העובדה שהמציאו כדורים כנגד 'מחשבות טורדניות' מבהירה לך שלא המצאת. דרך אגב אבא שלי שייך לצד השני של המטרס. הוא מצליח לא לחשוב בכלל לפני פעולות שהוא עושה ואני אתן לך דוגמא. יש להוריי במטבח ארון מעל הכיור שאבא שלי כל פעם נתקע בו עם הראש. אני חושב שזה כבר קורה במשך 10 שנים רצוף לפחות. בשבת האחורנה אימא שלי ראתה את הארון פתוח, ובעוד היא אומרת לי 'ברק תסגור את הארון שאבא שלך לא יתנגש בו' אבא שלי הרים את הראש והתנגש בו. בקיצור - אין מחשבה בזמן פעולה, כי אחרת כבר מזמן השכל היה דורש ממנו להתסכל לכיוון הארון לפני שהוא מתרומם (כמובן שזו דוגמא נקודתית, אבל זה מאפיין של האישיות שלו). לאן אני חותר ? אין משמעות לשאלה האם אתה נמנה על אלו שחושבים יתר על המידה, או על אלו שפועלים ללא מחשבה. יש יתרונות וחשרונות לכל אוכלוסיה (אינני יודע מי הרוב, אבל זה גם לא משנה, יש מספיק משני העולמות). יש משמעות לשאלת החומרה - עד כמה הבעייה חמורה ? אם אצל אבא שלי הבעייה היתה חמורה מאוד, אז מן הסתם הוא היה חולה במאניה דיפרסיה. פעם נמצא ב'היי' בלי לחשוב ולהבין, ופעם ב'דיכאון' בלי לחשוב ולהבין. אבל אצלו הבעייה קלה, לכן הוא נתקע בארון פעם בשבוע בערך ועובד ומתפקד ומגדל ילדים ווכלי. אם אצלי הבעייה היתה חמורה, אז לא הייתי יכול ללמוד או לעשות כל מיני פעולות, והייתי צריך טיפול במה שנקרא 'מחשבות טורדניות'. אצלי הבעייה לא חמורה ולמדתי ואני עובד ויש לי משפחה וילדים וכולי. לסיכום - אם הבעייה חמורה ואינך מסוגל לתפקד, אז תפנה לטיפול פסיכיאטרי. אם סתם יש לך מחשבות יתר, אז תתחיל פשוט להתאמן המון במדיטציה. זה יעזור לך להוריד את העוצמה והכמות של המחשבות וישפר לך את הריכוז במה שאתה עושה, ולא בתוך עולמך הפנימי. לדעתי לעולם לא תהיה 'זה שאיננו חושב', אבל אם במקום שהבעייה תהיה בחומרה של 5 היא תהיה בחומרה של 2, אז תהיה עוד אדם שעובד ולומד וחי ומגדל משפחה (או כל דבר שאתה רוצה), רק שהוא נוטה לחשוב קצת יותר מידי (ולא הרבה יותר מידי).

 

[קקטוס לא עוקצני]

תודה ברק

השכלתי מאוד כמו תמיד מההודעות שלך

 

[א ש לי]

אני חושבת שאבא שלך ברק...

אין דבר כזה "אדם לא חושב" אני חושבת שאבא שלך ניתקל בארון מחוסר ריכוז כי הוא חושב על דבר אחר באותו הרגע

 

[hilabarak]

אני מקבל, זה עניין של הגדרה

אצלי ואצל קקטוס, אותה מחשבה נמשכת לאורך זמן רב. אנחנו מבלים בה הרבה זמן. אצל אבא שלי כל מחשבה חולפת ל2 שניות. לכן אם אנחנו נתקל 3 פעמים בארון, אנחנו ננתח ונבין וייחרט לנו בזיכרון מה ואיך לעשות. אצל אבא שלי ההתקלות בארון יוצרת מחשבה לשנייה אחת עד שהמחשבה השנייה מגיע. ואז אין אף פעם לימוד, אפשר להתקל שוב ושוב ושוב. אפשר בעצם לחלק את האנשים ל 2 (בגסות) : אלו שחיים את הרגע, ובשביל זה מסוגלים להיתקל באותה תקלה שוב ושוב כי מבחינתם היא קרתה כרגע (ולא כבר 20 פעם). אלו שחיים 'מחשבות ארוכות' והם מצד אחד פותרים בעיות דרך המחשבה, מצד שני חיים במחשבה במקום לחיות. כמובן שהמצב הרצוי הוא להגיע למקום הכי מאוזן האפשרי. אדם כמוני יכול לנסות כמה שיותר לחיות את הרגע, בעוד שמוחי תמיד ייטה לחיות במחשבה. ולכן אני מקפיד על מדיטציה, ועיסוקים כמו משחקי מחשב וספרים שגורמים לי להיטמע בעיסוק בלי לחשוב. אנשים מהצד השני שצריכים ללמוד גם לחשוב מידי פעם ולא רק לחיות את השנייה הנוכחית. בעצם לא להיות רק הנמלה החרוצה או רק החרגול העצל. ללמד את החרגול קצת להיות גם נמלה. וללמד את הנמלה גם לשחק. ברור שנמלה בגדול תשאר נמלה, וחרגול בגדול יששאר חרגול. רק האיזון יועיל לשניהם.

 

[א ש לי]

כנראה כפי שהגדרת, איזון.

את מחשבותיי אני מאמצת בכובד ראש אבל לא נותנת להן כל כך הרבה מקום בכדי להפריע לי להמשיך הלאה, או ....למחשבה הבאה הנחוצה.

 

[hilabarak]

אני מסכים רק שזה לא כל כך קל

ליישום. אדם שמטבעו מחשבותיו חולפות במהירות, לא מצליח בכזאת קלות לאמץ 'כובד ראש'. ואדם שמטבעו יש למחשבותיו הרבה מקום, לא בקלות כל כך 'עובר למחשבה הבאה הנחוצה'. מתוך הצגת הדברים שלך, אני יכול לשער שטבעך הבסיסי הוא 'מחשבות חולפות במהירות' ?

 

[א ש לי]

קל, קשה, אתה בוחר לא?

הרי הכול מתחיל מהראש, מההחלטה, מהפנמה והשמה של הדברים. ממקום של זריזות האדם שבי, מניחה שמחשבות אף הן תמיד חלפו במהירות לא השקעתי זמן בהן, כי האמנתי בללכת עם התחושה, עם הבטן, עם הרגש לכן לא חשבתי שהן נחוצות במיוחד, חשבתי המון כן, כי זה טבע האדם גם חשבתי אגב שאני חושבת יותר מאדם אחר. היום, כאדם בוגר יותר, אחרי ניתוחים של מצבים ותחושתם הסופית וההגעה למקום שהגעתי עד היום בעזרתן, אני עדיין בעד ללכת עם הבטן, הלב, רק ש... זמן, גיל,לימדו אותי סבלנות ונחת, לכן חושבת שיש איזון, יש זמן למחשבה עמוקה מורכבת אבל יש גם ללכת הלאה, כפי שאמרתי לדבר הבא, לכן לא נותנת למחשבה טורדנית הרבה מקום ניתחתי, הפנמתי....NEXT מה עושים עם זה, לכאן או לכאן, עם מחשבות חיוביות נעימות אין לנו בעיה לא?

 

[קקטוס לא עוקצני]

אין לך בכלל פחד?

משהו שמונע ממך את כל ה''בללכת עם התחושה, עם הבטן, עם הרגש'' ?

 

[א ש לי]

מי לא פוחד?

אני מאמינה שכל ניצחונותיי היו בעקבות ללכת עם הרגש גם כשכשלתי לפחות ידעתי! שהייתי נאמנה לרגשותיי כי שיכלית? חשוב לי איך אני מרגישה! סתם דוגמא: אהבה או כסף ברק? ונחזור לפחדים, אתה מכיר את הציטוט " מעבר לפחד, ישנו החופש"? כמה שזה נכון, אני מארחת את הפחד שאתה מולו, זה פחות מפחיד, ואז כבר קל לעבור לצידו השני. פחדים הם דברים שאנחנו יוצרים, במחשבות שלנו.....לא בהכרח קיימים באמת כשאני רוצה משהו, אני מתרכזת במטרה לא מסתכלת לצדדים, שם נימצאות כל השאלות שלרב אין להן תשובות, והחוסר וודאות הזה, חוסר אונים מתסכל ומפחיד לכן עשיתי דברים גדולים בחיי, ששאלו מאיפה האומץ? אני יודעת, שהתשובה היא המטרה שלי, הרצונות שלי הנאמנות לרגשותיי, "שוות" לי את הניסיון, "שוות" לי את הכשלון שגם אז, אני רואה בזה ניצחון. ולרב מנצחת בגדול, רק בגלל שהתעמתי עם הפחד. "מה היית עושה לולא פחדת"?.....

 

[hilabarak]

האמת היא שאני הפסקתי להאמין לחלוטין

בכל הסיסמאות הרוחניות בסגנון "מעבר לפחד ישנו החופש ?". אני חושב שלפחד יש תפקיד מאוד מרכזי בחיים שלנו, סתם לדוגמא - מהו התקף פסיכוטי ? אדם שנותן לרגשות שלו לשלוט לחלוטין ויכול לנהוג ב100 קמ"ש בעיר כשהילדים שלו במושב האחורי. אני לא רואה בעייה עם הפחד, אלא דווקא במלחמה בו. אני לא רואה משמעות לשאלה "מה הייתי עושה לולא פחדתי ?" כי אולי הייתי נוסע לטרק מאוד מסוכן בהימלאיה, אבל גם אולי שתי הבנות שלי היו נשארות יתומות בגלל זה. אני חושב שאת החיים צריך לנהל, בהתאם לרצונות וצרכים ולמציאות. אם אדם הוא רווק בגיל 40, והדבר הכי גדול שהוא עשה בחייו, זה ללכת ללמוד הנהלת חשבונות, אז אכן הגיע הזמן שיתמודד עם פחדיו, ואולי אפילו ייסע לחצי שנה טיול מרתק. אם לאדם יש ילדים וקריירה טובה וזוגיות בריאה, והוא עוד לא היה בחו"ל, אז כדאי שישתדל לסוע לאירופה. אם לאדם יש ילדים וקריירה שהוא מתוסכל ממנה, וזוגיות מחורבנת, אז כדאי שיתחיל לעבוד על הזוגיות והקריירה. וכולי וכולי. אבל להגיד לכולם "תרדו מהפחדים", זה בעצם להחליט שכולם מפוחדים ונדרשת להם חוסר אחריות. ויש כאלו שדווקא ליהפך (כמו אותם אנשים שבהתקף פסיכוטי, או שמהמרים כפייתים...) שדווקא זקוקים לקצת פחד שיקרקע אותם. והדרך היחידה לדעת, היא לא לומר "הפחד הוא בעייה" (באמירה כזאת או אחרת). אלא לבחון מי עומד מולך, מה המציאות שלו, מהם הישגיו, מהם הבעיות שלו, מהם הפתרונות שלו וכולי.

 

[א ש לי]

שאלת אותי על פחדיי

ועניתי לך "את חיי". לא דיברתי בשם אנשים שמהמרים על חייהם ושל אחרים כי הם לא פוחדים ואז נצודד יחד בפחד. דיברתי על חיי! על חיים, על לחיות, על להעיז, על להגיע אל מעבר למה שאתה מסוגל ויכול דיברתי על כל עולמי שמלא בפחדים כמו האחרים, אבל עושה משהו בנידון במקום לעמוד מולו ולרעוד, התגובה שלך נשמעת מזלזלת באדם שלו רק ידעת את חיוו לא הייתי מרשה לעצמך להגיב בכזו ציניות. המשך יום נעים לך.

 

[hilabarak]

אני מצטער אם הרגשת זלזול

בחייך האישיים. אם תקראי שוב את מה שכתבתי, הבעתי אך ורק התנגדות לאמירות הגורפות נגד הפחד ובעד הרגש. אני מאמין גדול שיש מקום גם לשכל וגם לרגש וגם לפחד וגם לאינטואיציה וכולי, ולאף אחד אין 'מונופול' מעל חבריו. לא השכל צריך להיות עליון, ולא הרגש עליון. ודרך אגב, קקטוס שאל על הפחדים, אני לא שאלתי עליהם, ולכן גם לא התערבתי בשיחה, עד שלא הבעת עמדה כל כך נחרצת נגד הפחד ובעד הרגש, מה שלדעתי עלול להטעות אנשים שלא בהכרח זקוקים למלחמה בשכל ובפחד, אלא דווקא לתוספת שכל ופחד. ושוב אין כאן ביקורת עלייך כאדם (אכן אינני יודע כלום עלייך), אלא התנגדות לדיעה שהבעת, כשלדעתי בפורום זה מאוד לגטימי.

 

[א ש לי]

ואם אתה מסביר עצמך

כי איכפת לך, זה כבר משמח אותי תודה לך. אחזור להגיב.

 

[מנהיג הלהקה]

ברק, פיספסת את הכוונה ../images/Emo218.gif

לעניות דעתי לא מדובר כאן על פחד מפני משהו שהסיכוי שלו לפגוע בך פיסית גבוה, כמו בדוגמת הטרק. (בינינו, אתה באמת מפחד מטרק בהימלאיה?

) רוב רובם של הפחדים שלנו הם אשליות, במובן שרציונלית אנו מבינים שאין סיכון לפגיעה פיסית ועדיין אנו משותקים. "מעבר לפחד יש חופש" - הכוונה לכך שאם אתה לא נותן לפחד לנהל את מעשייך אלא ההיפך אתה חופשי לעשות ככל שתרצה, בלי תלות בנסיבות. שוב, אין הכוונה לקפוץ מהגג כי רציונלית אני איהרג וזה לא סוג הפחד שארצה להתגבר עליו.

 

[hilabarak]

אני לא בטוח שפספסתי את הכוונה

בוא ניקח דוגמא של אדם שיש לו קריירה ממש נהדרת עם שכר גבוה ויחסית מימוש עצמי מאוד סביר, ובגיל 40 הוא מרגיש שזה לא מספיק לו, שהוא רוצה למצות עצמו. ונניח שהוא טוען "הגיע הזמן לעזוב, ולמצוא משהו אחר". אם יגיע אלי, אני אגיד לו (נניח שנקרא לי לרגע - קול השכל נטו) "הכרתי הרבה אנשים שעשו את המהלך הזה. רובם נפלו בגדול ויחסית הצטערו (סטטיסטיקה אישית שלי לא אמת מוחלטת עולמית). מצבך נשמע די סביר בסך הכל, בוא ניקח פסק זמן של שנה, וננסה בזמן הזה לראות איך בקריירה עצמה שלך אתה מצליח לשנות כיוון. נניח מעמדת ניהול לעמדת יועץ (אולי בחברה אחרת) ואולי מעמדת יועץ לעמדת ניהול וכולי. בתוך התהליך גם ננסה לטפל בבעיות אחרות שקשורות בהורות ובזוגיות, כשאולי טיפול במכלול יראה לך שהבעייה בכלל לא היתה בעבודה כמו בזוגיות או בהורות או בעולמך הרגשי, ודווקא העבודה נותנת לך יציבות". אם יגיע אל אבא שלי נניח שיענה לו (נקרא לו לרגע קול הרגש והאינטואיציה) "שמע אני בגיל 40 עזבתי מקום עבודה עם שכר ותנאים ווותק כשהיו לי 4 ילדים. מצד אחד היה בזה הרבה כאב ראש וזה היה מיותר גם כלכלית, והרבה מאוד שנים הצטערתי שעשיתי זאת. מצד שני היום בגיל 74 העובדה שאני עדיין עובד (בגלל שאני עצמאי) היא דבר חיובי בעיני שכן זה שומר אותי צעיר. לדעתי לך על זה". לדעתי הדרך הנכונה היא לשמוע עוד ועוד ועוד אנשים, אחד ידבר אל השכל, אחד אל האינטואיציה, אחד אל הרגש.... ולהחליט לאן ללכת. שים לב שאין כאן פגיעה פיסית. אין כאן פחד לא רציונלי או כן רציונלי. יש כאן שאלה מאוד פשוטה "האם מהלך העזיבה היום שאני כל כך מתלהב ממנו, ישרת אותי גם עוד 4 שנים מהיום ? האם אני בכלל יהנה להיות עצמאי או שמא זה סתם חלום שקורץ, ואפילו אם אצליח כלכלית לא אהנה". את אותה דיון אני אנהל עם בני זוג שהחליטו להתגרש - האם יש כאן בריחה או החלטה חכמה ? (אין תשובה כוללת, כל מקרה לגופו). את אותו דיון אנהל עם זוג שהחליט שהגיע הזמן להירשם לחילופי זוגות. האם יש תסכול רגשי שיש רצון לפתור דרך חילופי זוגות, או שמא זה אורך חיים המתאים לאותו זוג וכולי. בגרע שתדבר תמיד נגד הפחד, אז תמיד כדאי להתגרש, ותמיד כדאי להירשם לחילופי זוגות, ותמיד כדאי לעזוב עבודה(אפילו אם התסכול הוא בתוכך ולא קשור במקום עצמו....). ברגע שמקשיבים גם לשכל וגם לפחד וגם לרגש וגם לאינטואיציה.... מקבלים תמונה 'ניהולית' לפיה אאפשר להחליט החלטה שתשרת אותך יותר טוב.

 

[מנהיג הלהקה]

לא שולל ../images/Emo218.gif

את מה שאמרת.אנו רק מדברים על שלבים שונים. אתה מדבר על השלב שלפני ההחלטה. מסכים איתך לגמרי שלפני שמחליטים צריך לאסוף כמה שיותר מידע מכמה שיותר אנשים. לא בהכרח צריך להחליט בפזיזות. אבל אני מדבר על השלב לאחר שההחלטה התקבלה (על סמך כל מיני קלטים). ובשלב הזה קורה שהפחד אינו נותן לי לעשות את מה שהחלטתי שאני רוצה. לדוגמה, נניח שיחסיי עם אישתי על הפנים. לאחר בדיקה כפי שיעצת אספתי נתונים, פניתי ליועצים וכו' וכו'. בסוף הבנתי שהדבר הטוב לעשות הוא להתגרש. אם הפחד מלהשאר לבד למשל שולט בי ואינו מתיר לי לעשות את הצעד - אז נכון, אני נגד פחד שכזה. אני חושב שחייבים להתגבר עליו. אחרת יוצא שהשליטה לחיים שלי עוברת ממני אליו.