אחד האלוהים הוא ההכל כי בו ההכל.
האלוהים הוא האנרגיה בה כולם האנרגיות לסוגיהן הוא האחד הסה"כ בו כולם נמצאים כולם ללא יוצא מהכלל הם האחד האחד האלוהים המושלם! . הוא ההכול בו ההכל כולל כל התכונת ביניהן תכונת ה"לא יכול" לו ותכונת הלא-יכול לא בו ולא היה מושלם כל הדברים שבו הם המשלימים אותו, לו וחסר-בו משהו וגם המזערי-ביותר, חלילה לכולנו חיינו לא היו חיים אלא ייסורים-נוראים בנשמותינו במהותנו, וכך מתמיד חלילה ולאינסוף התמיד חלילה-וחס היינו מתייסרים בנורא שבנורא שבכל המציאויות הכי הנוראות שהגורל-העיוור מוקדם או מאוחר בסופו של דבר היה בעיוורונו מוביל אותנו לתופת הנוראות נוראות שבגללו הגורל-העיוור היינו מתייסרים בהן וללא שבריר של זמן של הפוגה וללא שום מושיע כי הגורל-העיוור חסר-אלוהים גולם ללא רגש הוא!!! כן, גולם עיוור-רגשות ללא שום-רגש ומצפון כלפינו ולא כלפי זעקותינו כי גורל-עיוור הוא, גורל בלי רגש-הרחמים הגדולים כלפינו הנשמות-המתייסרות בתופת בנוראות גורל-עיוור זה גורל ללא החסד והרחמים הגדולים הכה חיוניים למהותנו ללא רגש החסד-והרחמים הגורל-העיוור משול לחומר-נפץ ללא יד מכוונת בלי רגש ועיוור הוא כמו התפוצצותו שלו חומר-הנפץ הגורלי העיוור הזה שמימדיו הם כמימדיו שלו הגורל העיוור עצמו. נס גדול לנו שלא הוא האלוהים!!! רק המושלם ולא החסר, רק ההכל ושהכל-בו האלוהים, רק הוא אותנו כל הנשמה יכול להושיע ולברוא למעננו עולם-של חיים במקומו של עולם-המתים ממנו אותנו ביד חזקה ובזרוע נטוייה הושיע. - מהחומר של עולם-החיים שברא, מהאדמה המחייה – את הגוף את אדם אלוהים ברא, ויפח באפיו את הנשמה נשמת חיים. (ספר בראשית פרק ב פסוק ז) << וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה: >> ולמענה ורק למענה כל-הנשמה את האדם אלוהים ברא ובכדי שנשמתו של האדם תנשום החיים בו, תחייה אותו ולא תזכור להרבה שנים את שאז עברה דרך חומת-השכחה במוח-האדם אלוהים יצר גם אותה למענה הנשמה באדם את חומת-השכחה עבורה עבור האדם בנה ובכדי שהאדם בעולם ינהג כמנהגו השתיל בו את חומת-השכחה ולמענה, למענה הנשמה את החיים ברא. * ~ * ~ * ל נ צ ח * ~ * ~ *