shoot me mate be a triger
היא הולכת בין הטיפות,רכות כמו הדמעות. עוד גל של ייגון מפציע באופק,היא נשברת לרסיסים. עובר זמן והיא מחברת את החלקים. והנה עוד גל של צער מגיע,היא לא מסוגלת לזוז. היא כואבת,נבגדת ופתאום נהיה לה עצוב. אבל אז היא שמחה כי קרה הדבר,וחיוך, על פניה מתנוסס. אני עצמי רק תוהה מתי אותו חיוך שוב יתנפץ. כי הגלים לא מפסיקים להגיע והיא כל כך שבירה, עוד כמה גלים והיא לא תתגבר היא תסחף אליהם חזרה. תנודה לפה תנודה לשם ,היא נשחקת בתוכה, יעבור עוד כמה זמן(לא הרבה) והיא תקרע כולה. דאמ איתי. למה ה' ייצר דבר שכזה? לא רק שאני לא טובה לאחרים ואפילו מזיקה לחלקם,אני עצמי סובלת. למה זה טוב?