קטע פריקה.
לא יודעת אם להגדיר את זה כשיר או סיפור,זה פשוט קטע. טיפשות של גשם משתרבבות על נעליי ואני מחייכת אליו וגם הוא מחייך, אבל לא אליי. ואני שקועה במערבולת ענקית, מדברת מקשיבה להמוני אנשים ובוהה בו,גם. והוא בוהה,כן גם הוא בוהה אבל לא בי. וכשחוזרים אל הכיסאות האפורים הוא נוחת על החפץ האפור שלידי,כהרגלו ואני שקועה בו,עמוק עמוק חזק חזק וגם הוא שקוע, עמוק עמוק חזק כל כך אבל לא בי. וכשאני מדברת הוא בולע כל מילה שלי וחורט אותה בזיכרונו אך לא רק את דיבורי אלה,גם את האהבה הזאת אלייה. וכשהוא מתפרק לפניי מתרפק על כתפי ומדבר ומדבר אני רק חושבת מה היה קורה אם,הוא... היה איתי. ____________________ אתן יכולות להביע את דעתכן,אבל זו סתם מין פריקה כזו. לא דווקא רק עליו,זה הכל ביחד. זו לא פריקה רצינית,כי אני לא מרגישה בנוח להתפרק באמת פה.
