חחחח
גם סבתא שלי איזה וונדר-וומן ממש! היא בת 78 והיא אחת שאצלה לקום ב-6 זה כבר בזבוז של שעות שבהן היא יכלה להנות... לפני כמה שנים סבא שלי שבר את הרגל (והוא היה ממש זקן, ככה שזה משהו משמעותי... ) והיה בשיקום כמה חודשים, והיא פתאום גילתה שיש לה סרטן ועדיין התעקשה לא לקחת עוזרת בבית אלא לעשות הכל הכל בעצמה... היא התגברה על הסרטן ממש בלי בעיות וגם רוב הכימוטרפיה בכלל הרגישה בסדר גמור וזה לא השפיע עליה בגרוש. ולמשל לפני שבוע ככה היא חטפה שפעת, ואמא שלי הביאה לה דקסמול קולד מהבית, והביאה לה 4 כדורים ללילה, והדבר הראשון שסבתא שלי שאלה היה "את באמת חושבת שאני אהיה חולה 4 ימים שלמים?!" לגבי הדיסקים זה שווה לאללה! לי יש 6- ומשהו, והייתי קונה עוד המון, רק חבל שאת כל הדיסקים הישנים יש לנו כבר בבית (יש לנו מגירה עם כל הדיסקים של הביטלס לדוגמה, מסודרים לפי סדר הוצאתם). אצלנו האוסף הממש רציני הוא של סרטים! יום אחד אבא שלי החליט על פרוייקט, והכניס לפאלם את כל הפרטים של הסרטים שיש לנו בבית, והתקרבנו לאלף סרטים!!!! ומאז עוד קנינו המון... חחח קראת לאיגואנה שלך צ'יקן?? זה בערך כמו לקרוא לכלב המבורגר! אם זה מעודד אותך, בדיוק היום מישהי מהכיתה שלי חוגגת 18 והיא עדיין לומדת נהיגה. וכן, היא התחילה איזה 4-5 חודשים לפני יום-הולדת 17. ולגבי המשקל זה באמת מוזר לגמרי! אצלי הייתי תינוקת שמנה, ואז ילדה רזה לאללה (לא קלטתי את זה עד שראיתי תמונות שלי לא מזמן), ואני עוד זוכרת איך בכיתה ט' שקלו ומדדו אותי ואמרה שגבהתי 7 ס"מ ועליתי 400 גרם!!!! אבל מאז כיתה ט', בעזרת 2 הקפיטריות בתיכון וגדילת התאבון שלי, אני במשקל נורמלי עכשיו. אבל גיליתי בתקופה האחרונה שכנראה אני לא אוכל להיות שמנה גם אם אני ממש ארצה, בגלל שאם אני אוכלת משה ממש משמין, ופשוט עוברת איזה רף מסוים של אוכל, אני מרגישה נורא וזה מסתיים בהקאה (לא רצונית).
