../images/Emo65.gif היום יום הולדת ל...
הוא כבר לא משתתף בפורום אבל בעבר היה משתתף פעיל מאוד. בעצם הוא היה אחד ממקימי הפורום והוא נתן לו חיים ש... בזכותם הפורום הגיע היום לאן שהגיע. הרשו נא לי לברך מכל ה
גם בשם אופיר, שירש ממנו את ניהול הפורום, את סבבב היקר (מישהו זוכר אותו?)!
לך סבבב ליום הולדתך
ותודה
על כל מה שנתת. אומנם אינך משתתף בפורום, כי יש לך פורום משפחתי עם סבבבון קטן, שלבטח כבר הספיק לגדול ולדבר, אבל בעיני רוחי אני רואה אותך כאן תמיד. שיהיו לך חיים ארוכים וטובים תמיד, ושיימלאו כל משאלות לבך לטובה.
בשבוע שעבר נבצר ממני להמשיך בתיאור האירועים לאחר התאונה. לאלה, שלא קראו את הפרקים הקודמים אגלה, כי ביום 19 באוגוסט 2010 נפצעתי קלות בתאונה בעוברי במעבר חצייה. לכאורה הייתי אמור להחלים מהפציעה אולם רצה הגורל והקב"ה חשב אחרת. זיהום, שתקף את הפרק המושתל מספר פעמים, גרם לצורך בשישה ניתוחים נוספים (!), שהצריכו את אשפוזי למשך כמעט שנה לסירוגין. כיום ב"ה אני הולך ומשתקם את תיאור הפרקים הקודמים אפשר לראות בקובץ המצורף. ערב הניתוח הנוסף (השלב השני) בהגיעי לאשפוז פגשתי את הרופא המנתח בדרכו לביתו. כבר אז ניבא כמיטב המסורת הרפואית, שבאורטופדיה אי אפשר לדעת דבר עד לרגע האחרון. תוצאות הבדיקות שקיעת דם ו- CRP היו מצוינות, תוצאת בדיקת הניקור הנוספת אף היא לא העלתה דבר וכבר הגעתי לניתוח בלב שלם ובתקווה, שהנה חלפה לה התקופה הקשה. "רבות מחשבות בלב איש..." וממש ברגע האחרון בעת הניתוח התגלה נוזל עכור במפרק המושתל. עקב כך שוב הושתל מפרק זמני. הנוזל נשלח למעבדה לבדיקת תרבית והנה... אותו חיידק שוב מתחיל לצמוח ולהתרבות. במצב זה הוחלט "לעלות מדרגה" ולהתחיל בטיפול ב"לינזוליד" (תרופה חדשה יחסית, שפועלת במקום, שבו נכשלו כל הטיפולים בסוגי האנטיביוטיקה האחרים, ועלותה יקרה מאוד: כ- 50 שקל לכמוסה). בלי הנחות ובלי "אנחות" נתבקשתי ליטול תרופה זאת בצורה אוראלית במשך 6 שבועות וביחד עם "דוקסילין" סוף סוף זה עבד. זה עבד גם על מערכת העיכול שלי וגרם ל"שמחה וששון" תוך שיבוש מערכות האוכל והשינה אבל התרופה השיגה את מטרתה. בזאת לא תמו התלאות. כשבוע לאחר הניתוח פוגש אותי מנהל המחלקה ובפיו "בשורה": יש להוציא את המפרק הזמני כליל ולהשאיר את האיזור חלול. משמעות הדבר: ניתוח נוסף ולאחריו מגבלות פיזיות קשות הרבה יותר מהקיימות. התייעצתי עם חברים יודעי דבר והחלטתי: לא! הסיכון בניתוח ובהרדמה איננו פחות מהסיכון, שמא למרות הטיפול האנטיביוטי המאסיבי החיידק ימשיך לתקוף את השתל. חוץ מזה חזקה על הרופאים המנתחים, שכל דבר, שאפשר לחתוך, חותכים. ידם קלה מאוד "על הסכין". כך שוחררתי לביתי עם השתל הזמני הנוסף והמתנתי בתור לניתוח הבא כעבור למעלה מחודשיים. תקופת הטיפול בתרופה נכנסה אל תוך חג הפסח. אינני יודע, אם הצלחתי לאכול מצות כשיעור הנדרש על פי ההלכה אך מרורים אכלתי הרבה מאוד. הרבה מעבר לשיעור והרבה לפני חג הפסח. למותר לציין, שבמשך כל ימי החג הייתי ב"מעצר בית". בעצם גם אלמלא המגבלה הפיזית אך בקושי יכולתי לצאת לתפילה. התרופה גרמה גם לריבוי יציאות (במחילה) ולצורך כך נזקקתי לשירותים מיוחדים, שהותקנו עבורי בביתי בהתאם למגבלות הרפואיות. תוצאות הבדיקות היו טובות וכבר חשבתי, שבזאת יתמו כל תלאותיי אבל... הקב"ה חשב אחרת. למעשה הניתוח עבר הפעם בהצלחה רבה. הושתל מפרק חדש קבוע וכבר צריך הייתי להתחיל בתהליך שיקום. רק דא עקא: שבועיים לאחריו הפצע לא הפסיק לדמם וקיים היה חשש, שמא יהווה זה מקור לזיהום. לא היה מנוס מניתוח נוסף, שבו שטפו את כלי הדם הפגועים והוסיפו חומרים מקרישים. ניתוח זה היה קל יחסית לעומת קודמו. הניתוח שלפניו, שהסתיים בהצלחה היה הקשה מכולם הן מבחינת הצוות והן מבחינתי. שש שעות תמימות (!) הוא ארך ובמהלכו קיבלתי שתי מנות דם ועוד שש מנות דם קיבלתי בחדר ההתאוששות ובמחלקה. השהייה בחדר ההתאוששות נמשכה לא פחות מ- 22 שעות. הן במהלך הניתוח והן בהתאוששות הייתי רדום מכמויות האפידורל שהוזרקו לגופי וכך לא הרגשתי בכאבים מיוחדים אבל הגוף, שאיבד כל כך הרבה דם, היה תשוש ואלמלא רחמיו ורוב חסדיו של הקב"ה, מי יודע, אם הייתי כותב עכשיו דברים אלו.