../images/Emo58.gif
זה היה דיי ברור שהארי ינצח, ועם היא הייתה מחליטה להרוג אותו, אז כל המוני המעריצים היו פשוט משתגעיםD: דווקא אהבתי את זה שהארי היה חייב למות כדי לנצח את וולדי. הוא הרי לא ידע שהוא לא באמת ימות, אז ההקרבה שלו הייתה כנה ואמיתית. אני חייבת לומר, אני הייתי קצת בהלם כשקראתי על הזכרון של סנייפ (הקטע האחרון שלו). ולפי מה שהבנתי, הארי נשאר בחיים כי כשוולדמורט תקף אותו, הוא תקף את החלק של הנשמה שלו (אני גם לא ממש סגורה על זה, יש כמה מקומות מעט מעורפלים בהבנה של כל הדבר הזה). זה נשמע לי קצת כמו "הוצאת דיבוק" P: אני חושבת שה"סוף השמור" הזה, הכוונה לסוף העלילה של הספר, לא לפרק של "מה הם עושים בעתיד". נראה לי שאת הפרק הבאמת אחרון היא הוסיפה כשכתבה את הספר. הקטע עם השם של הבן שלו קצת הזוי...אבל שהוא מתחתן עם ג'יני, ורון עם הרמיוני, זה איזשהו "האפי אנד" שהיה חייב להיות שם, לא? ז"א, היה מעט עלוב אם כל אחד מהם היה נשאר רווק, לא? D: דווקא עניין האוהלים, והעובדה שהעלילה מתקדמת לאט, זה היה מאוד הגיוני ובנוי בצורה מאוד טובה. מאוד הגיוני שלחבורת טינייג'רים יקח זמן להגות תוכנית טובה, ויהיה להם מאוד קשה להסתדר לבד בעולם. לגמרי לבד, ללא סיוע של הורים או חברים. כמובן שהרמיוני כ"כ שולטת בספר הזה, היא כ"כ חכמה וחושבת על כל צעד, מתכננתהכול. אבל זה היה יפה מצד רולינג לתת לה ולרון יותר קרדיט בספר הזה. סך הכול, היא הופכת את הארי להרבה יותר אנושי פה, ולסוג ה"גיבור" שמאוד תלוי בעזרת החברים שלו. וגם מאוד יפה שרון והרמיוני מוכיחים כל פעם מחדש את החברות הטובה בינהם ונאמנותם להארי (אחרי כל הפעמים שהוא מתעקש להמשיך להלחם לבד). אני מתארת לעצמי שיש פה פאן מאוד חינוכי, בהעברת המסר על חברות טובה ועזרה הדדית וכו'. כן, מסכימה איתך שהסיפור בין לילי לסנייפ מעט טלנובלי, אם כי אני מאוד אהבתי את הקטעים על הילדות המשותפת שלהם, ואת כל מה שמספרים על פטוניה. וגם אהבתי את הקטע עם דדלי בתחילת הספר

מה שאני אהבתי בהעמקת דמותו של דמבלדור, הוא הפרטים עליו שהיו יותר שליליים. לא אהבתי שתיארו אותו בתור איזה קוסם קדוש ומושלם. אז היה נחמד לדעת שהוא לא היה באמת כזה קדוש. רק הוסיף לדמותו. ומה הסיפור עם אח שלו ועזים? D: (אגב, אח שלו הופיע גם בספרים אחרים, באזכור קטן כזה כ"הבעלים של הפונדק") זה מה שחמוד פה, עכשיו לקרא הכול מחדש, ולראות כמה אזכורים יש להרבה דברים שמתגלים רק בסוף. דווקא לדעתי, החזרה של פרסי הייתה מאוד חיונית, כדי להראות שגם אדם שהולך אחר שקרים, סילוף והתכחשות למשפחתו, יכול למצוא דרכו חזרה. ואני מתארת לעצמי שלפחות ההורים שלו מעולם לא הפסיקו לאהוב אותו, וקיבלו אותו בזרועות פתוחות. אז היה נחמד לראות את פרסי מתעשת וחוזר כדי לעזור לכולם להלחם. הסיפור בין לופין לטונקס היה מעורפל לגמרי ולא זכה למספיק התייחסות. בהחלט משהו מאולץ בזה