אני חושבת שאתה לא מבין את שאלתי
אתה טוען שלפלשטינאים יש בעיה לחתום על הסכם בו ישראל נסוגה משטח X המוגדר בהסכם, על פי לוח זמנים Y שגם הוא מפורט בהסכם ובתמורה לכך הם מפסיקים את הלוחמה נגד ישראל, וזאת מהסיבה שלמרות חתימתה הם אינם מאמינים שישראל אכן תיסוג. האם זאת הטענה שלך? השאלה שלי היא למה האמון בכך שישראל תיסוג כל כך עקרוני בכדי שהם יחתמו על הסכם שהם כל כך מעונינים בו? הרי כל חוזה בכל תחום אינו מבוסס סתם על אמון בין הצדדים. יש ערבויות, יש סעיפים המטפלים בנושא הפרת התחייבות הכוללים סנקציות, עונשים וכדומה. וכפי שטענתי בהודעתי הקודמת, הפלשטינאים אינם מסתכנים ממש בחתימת הסכם כזה, אפילו במקרה בו ישראל אינה מקיימת אותו, כי אז חוזרים למצב הנוכחי, ואפילו יש להם כמה יתרונות: בכך שישראל הסכימה לחתום על נסיגה, היא עצמה מודה שאין לה זכות על אותם השטחים, כל הסכם עתידי יכלול כבר את הנסיגה שכבר הוסכמה בנוסף אולי לשטחים נוספים, ישראל יוצאת "לא בסדר" כמי שמפרה את החוזה, ולכן ניתן ללחוץ עליה, לגנות אותה בזירות בינלאומיות וכדומה, וגם הלוחמה כנגדה יותר לגיטימית.
אתה טוען שלפלשטינאים יש בעיה לחתום על הסכם בו ישראל נסוגה משטח X המוגדר בהסכם, על פי לוח זמנים Y שגם הוא מפורט בהסכם ובתמורה לכך הם מפסיקים את הלוחמה נגד ישראל, וזאת מהסיבה שלמרות חתימתה הם אינם מאמינים שישראל אכן תיסוג. האם זאת הטענה שלך? השאלה שלי היא למה האמון בכך שישראל תיסוג כל כך עקרוני בכדי שהם יחתמו על הסכם שהם כל כך מעונינים בו? הרי כל חוזה בכל תחום אינו מבוסס סתם על אמון בין הצדדים. יש ערבויות, יש סעיפים המטפלים בנושא הפרת התחייבות הכוללים סנקציות, עונשים וכדומה. וכפי שטענתי בהודעתי הקודמת, הפלשטינאים אינם מסתכנים ממש בחתימת הסכם כזה, אפילו במקרה בו ישראל אינה מקיימת אותו, כי אז חוזרים למצב הנוכחי, ואפילו יש להם כמה יתרונות: בכך שישראל הסכימה לחתום על נסיגה, היא עצמה מודה שאין לה זכות על אותם השטחים, כל הסכם עתידי יכלול כבר את הנסיגה שכבר הוסכמה בנוסף אולי לשטחים נוספים, ישראל יוצאת "לא בסדר" כמי שמפרה את החוזה, ולכן ניתן ללחוץ עליה, לגנות אותה בזירות בינלאומיות וכדומה, וגם הלוחמה כנגדה יותר לגיטימית.