לא רק שמעתי, גם הייתי נוכחת שם...
<כשיצאתי נגד בילינסון זה היה כשגיסתי ילדה שם. עכשיו גיסה אחרת ילדה בעין כרם, בקיסרי>
אף אחד לא חשב להביא אליה את התינוקת אחרי הלידה, שלא לומר להביא אותה להנקה.
כששאלתי האם מותר למלווה להיות איתה בלילה הראשון נעניתי שזה אסור. כששאלתי איך היא תסתדר בלילה, פחות מ-12 שעות אחרי ניתוח, עם ההנקה, הבטיחו לי שיעזרו לה. כמובן שהעזרה היחידה שהיא קיבלה היתה שהאחות שמה לה כרית מאחורי הגב
. וכמובן שהקטנה קיבלה תמ"ל באותו לילה ובלילות הבאים.
אישית הייתי נוכחת כשבאה אחות לבדיקה שגרתית של חום ול"ד, ושאלה את גיסתי למה היא יושבת כל כך זקוף במיטה. כשהיא ענתה שהיא רוצה לנסות להניק, התגובה היתה "תנוחי, מה בוער? אז תתחילי להניק מחר". והתוצאה של כל השאננות הזאת היא שבמשך 3.5 ימי האשפוז היא לא ממש הצליחה להניק ועכשיו היא צריכה להיאבק כדי להגיע לתפוקת חלב מלאה, כך שכל האכלה שם היא הנקה, אח"כ מטרנה ושאיבה. ממש ממש לא קל.
כשניסינו לחבר את הערכה האישית ללקטינה שבמחלקה וקצת הסתבכנו, לא מצאנו ולו אחות אחת שידעה איך לעשות את זה. אחת האחיות אף אמרה שהיא לא ראתה אף פעם מישהי שמחברת את הערכה הזאת ושלא נראה לה שזה מתאים. שלא לדבר על זה שגם על המדבקות "הנקה" ששמים על העריסה יש את הלוגו של מטרנה, ועל זה שאחרי הלידה האחות בתינוקיה אמרה "בטח, רק הנקה, אבל אם הסוכר יירד אנחנו נותנים מטרנה
, ועל זה שלא נתנו לאחי להיות נוכח בבדיקה שלהתינוקת אחרי הלידה... בקיצור, דיכאון אחד גדול.