תודה לכולם, מרשה לעצמי להמשיך
לספר משהו.. רוצה שתדעו ותפנימו, לא לזלזל במשפחות שלכם, תמיד להשתדל לשמור איתם על קשר, גם בזמנים קשים, אין מי שיחליף את אמא, אין מי שיחליף את אבא... אין, פשוט אין. אמא שלי אמרה לי משפט בבית החולים : "אריה, אל תדאג.... הכל יההי בסדר, אתה עוד תראה, אני אצא מזה, אני אבריא והכל יהיה בסדר ". זה המשפט הזה, לא יוצא לי מהראש, אני יודע ומודע לזה שהיא לא מרגישה נוח שאני רואה אותה בכזה מצב, לכן גם נתתי לה מרחב נשימה בבית החולים וכאשר ראיתי שאני מזיל דמעה או שהיא מרגישה מבוכה- יצאתי מהחדר, בשבילה ובשבילי.... הפסיקו לה את הטיפול, כי זה אבוד כבר, היא לא מודעת לזה... תשמרו על עצמכם, על המשפחות שלכם, להם- להורים... הם מזדקנים.... לפעמים זמן מבוזבז יכול להיות נורא כשרוצים להספיק לשחזר אותו.. נורא מאד. כשאנחנו מאבדים משהו שלקחנו כמובן מאליו, אנחנו נזכרים להעריך את זה זה משפט שכתוב אצלי בכרטיס והוא כל כך כל כך נכון. מתאושש לי לאט לאט, לא קל לחשוב על זה, קר בחוץ, במקום להיות בבית, ליד המשפחה, היא נמצאת שם, בבית החולים והכי הכי מדהים הוא שהיא היא לא איבדה את האופטימיות. מה שאני לא יכול להגיד על עצמי לעת עתה. מודה לכם על התמיכה שוב, אני זקוק לזה, זה עוזר לי .
