צוות הניהול
New member
../images/Emo32.gif של שבת
אל דאגה, הנה הוא העידכון השבועי... דבר ראשון- אנחנו מברכים על שובו של הפורום לפעילות תקינה ומסודרת. דבר שני- ד"ש רותח מליאור שלצערו לא יכל להיכנס לפני שבת לפורום דבר שלישי- תודה רבה רבה לעמיצורית על זמני השבת, ההודעה שלה תשורשר לאופ, וכהרגלנו בקודש- מה היה לנו השבוע?
חזרנו לשיגרה, איש איש לעיסוקיו, בהצלחה המוןהמון בלימודים, בעבודה, בישיבה, במדרשה ואם שכחתי מישו אנא השלימו..
היה לנו סקר של חיפ על איך היה לכם המחנה 
ולשירשורי השבוע:
אדון כבר וגברת כמעט (?) של רחלי
איסור נגיעה- אל חי
מד"א- בעיית צניעות- ניר
בעיית עבודה אצל מעסיק שאינו יהודי- חן (cc99)
שאלתה של קרן-אורחת בפורום- נישואין בין חילוניה ודתי- מה דעתכם?
חודש אלול למה?- ליאור
מכתבו של חייל שנואש מהמלחמה ורוצה לרדת מהארץ- איילת
דיסקים צרובים- איילת
יצר האדם רע מנעוריו או שמא דווקא טוב? ליאור
הדילמה הסבוכה של מיכל..
מפקד פורום מחודש- אושרה והיו לנו גם הלבטים של איילת בנוגע לבחירת מגמות- בהצלחה! ויש לנו גם עבודת חקר על תפילין. כאמור, זמני השבת ישורשרו להודעת האופ, דבר תורה, מצורף בהמשך שתהיה לכולנו שבת של שקט, שלווה ומנוחה תנצלו את השבת לאגור כוחות ולהתחדש פיזית ונפשית לקראת השבוע הבא
דבר תורה לשבת זו המכתב האחרון שכתבה אילנה נאמן הי"ד בהיותה בת ערובה לפני שנרצחה ע"י המחבלים במעלות, בבית הספר היסודי: יום שלישי כ"ג אייר ה'תשל"ד אבא ואמא היקרים! השעה היא עכשיו 11:00 בבוקר, ואני לא יודעת כמה שעות נותרו לי לחיות, אז אני כותבת לכם. אני מצטערת אמא שלא שמעתי בקולך ונסעתי. כן אני יודעת- לא הכרחת אותי להישאר, אבל דאגת והעדפת שלא אצא. אבל יצאתי כי ידעתי את המוטל עליי. רציתי להגיד תודה על החינוך שנתתם לי ועל השנים היפות שעברו עליי- והכל בזכותכם. עכשיו אני בת 15 וחצי ואם נגזר עליי למות, אמות בשקט, בכבוד ובאמונה. כן אמונה. את זה נתתם לי. אמרתם לי תמיד שללא האמונה החיים טפלים וכואבים הרבה יותר, ועכשיו בשעות הקשות האלה אני מאמינה הרבה, וגם מאמינה שאתם צודקים. החיים לא נותנים לבנאדם הרבה, אין לו ברירה כמעט בכלום: לא מתי ואיפה להיוולד, ולא לאיזה הורים להיוולד, אבל לי היה טוב. הייתי ילדה דתית בארץ ישראל עם הורים נפלאים- איתכם. שעות גדולות לא היו לי, לזה לא זכיתי וכנראה שגם לא אזכה, אבל תודות לכם עברתי את מבחני הכבוד בשעות קטנות ואפורות, שעות יומיום רגילות. אמא, אל תבכי הרבה כשאמות. כלשרבקה יוולד ילד תקראו לו על שמי אייל או אילנה ותחנכו אותו כמו שחינכתם אותי- שיהיה חזק, ושיידע מה המטרה שלו בחיים ולמה הוא נולד. אני יודעת שהיו לכם חיים קשים לפני ואחרי שנולדתי, וכשאמות יהיה יותר קשה, אבל תזכרו תמיד שהקשיים והסבל הביאו איתם שעות של שמחה וסיפוק. אני לא בוכה, העיניים שלי יבשות, לא כואב לי שאמות, אני לא מצטערת. וכשאגיד "שמע ישראל" בשעה האחרונה, אחשוב עליכם. הייתי צריכה לצאת לטיול הזה, אסור לנו להשבית את החיים, הסכנות טמונות לנו בכל מקום ואם נגזרה גזרה משמיים, היא תמיד תתקיים ואם נתחבא במקלטים, הסכנה שלנו גדולה יותר. ומוטב לחיות חיים אנושיים ולההרג עך קידוש ה'. את המכתב הזה, שהוא האחרון שלי בעולם, תתנו לכל בני המשפחה לקרוא ומסרו להם ד"ש באהבה רבה ממני. ולכל הידידים והשכנים תמסרו בהצלחה! זו ההזדמנות האחרונה. בעוד שעה אלך מכם. שלום ולהתראות אי פעם, באהבה רבה, בתכם אילנה. לא יודעת מה איתכם, כשאני קראתי את המכתב הזה, בזמן שהיינו בשבת באותו בי"ס בו הילדים האלה נהרגו זלגו לי דמעות. בימים של סליחות, כל מה שעלינו לעשות זה להתעורר, לחזור בנו. האבסורד בזה שזה כ"כ פשוט, אז למה אנחנו לא עושים את זה? אילנה הזו אהבה את החיים, היא ידעה בדיוק למה היא חיה והיא הייתה חזקה, בואו נאהב את החיים ונדע לנצל אותם, לחיות אותם עד הסוף, ונדע גם שיש לנו המפתח לסוד החיות, הסליחה. החזרה בתשובה.
אל דאגה, הנה הוא העידכון השבועי... דבר ראשון- אנחנו מברכים על שובו של הפורום לפעילות תקינה ומסודרת. דבר שני- ד"ש רותח מליאור שלצערו לא יכל להיכנס לפני שבת לפורום דבר שלישי- תודה רבה רבה לעמיצורית על זמני השבת, ההודעה שלה תשורשר לאופ, וכהרגלנו בקודש- מה היה לנו השבוע?
ולשירשורי השבוע:
