../images/Emo214.gifידעתי שאני לא פסיכיייייית.
זה פשוט יום גרוע בבצפר, וזהו. נתחיל מזה שהגעתי עם בטחון והכל טוב ויפה, אני מחפשת את המורה בכל השכבה שהיא אמרה לי שתהיה -והיא לא שם [וכן, הגעתי בזמן
], ואז חיפשתי אותה בחדר מורים הקטן- היא לא נמצאת, ואז בחדר מורים הגדול- היא לא נמצאת, ואז הלכתי למזכירות ושאלתי איפה המורה נמצאת, אמרו לי להסתכל בקלסר "מערכות שעות של המורים"- וזה מה שעשיתי.. אח"כ התחלתי להתייאש והחלטתי לחפש אותה פעם אחרונה בכל בית הספר- וזה מה שעשיתי.. ואז במקרה ראיתי אותה, והמגעילה הזאת עוד אמרה לי שאני לא הגעתי בזמן, ואני ממש התעצבנתי ואמרתי לה:" אני -כן- הגעתי בזמן ואת לא היית במקום שאמרת לי שתהי- והיא התחילה להתווכח איתי ובסוף אמרה:"טוב זה לא משנה, בואי נמצא מקום שבו תוכלי לעשות ת'מבחן".
ה. אני עשיתי כל מאמץ להגיע בזמן ולהיות הכי פסדר שבעולם והיא עוד מתווכחת איתי ואומרת לי שאני לא הגעתי בזמן, אחרי שחיפשתי אותה בכל בית הספר
בקיצור, היא נתנה לי לעשות ת'מבחן עם איזו כיתה שעשתה מתכונת בכימיה, היא מוציאה טופס ונותנת לי ואומרת לי להתחיל לפתור, ואני *כל כך* הייתי מאושרת, ראיתי תרגילים שאני ידעתי וכלכך שמחתי, [אחרי 4 וחצי שעות שלמדתי אתמול..
] דקה אחרי היא אמרה לי "רגע רגע, זה טופס של כיתה מקבילה, חכי" ואז חיכיתי איזה חמש דקות עד שמצאה את "הטופס שלי" ונתנה לי אותו, ניגשתי לשולחן, התיישבתי, ולא ידעתי מאיפה להתחיל. היו שם תרגילים שלא ידעתי מאיפה היא המציאה אותם, אני ישבתי אתמול ופתרתי את -כל התרגילים שהיא נתנה לנו לפתור- ושום תרגיל לא היה שם ממה שהיא נתנה.בדר"כ יש בטריגונומטריה רק תרגיל אחד, וגם היה לי את המתכונת של המועד א' כי חברה נתנה לי ו*היה שם רק תרגיל אחד בטריגונומטריה*..בקיצור, לטופס שהיא נתנה לי היו 2 תרגילים של טריגונומטריה, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי כי טריגונומטריה ואני זה כמו שמיים ואדמה, בדיוק ההפך, וזה לא שאני לא יודעת- אני לא מתאמצת לדעת. המשולשים האלו מוזרים. תמיד חשבתי שמשולשים זה בשביל אומנות ופתאום אני רואה שמתחילים לחשב אותם, למה מתעללים בהם
הם רוצים להיות קטנים? שיהיו קטנים, צריך להפסיק לנתח כל דבר ודבר, מגיע להם גם קצת חופש, לא??? *חפרתי* בכל אופן, הגעתי לכיתה אחרי המתכונת והייתי מאוד עצובה, כולם כזה אמרו לי "יהיה טוב, זה רק מיני מתכונת, את תצליחי במתכונת הגדולה..", אבל זה עדיין לא ממש עזר ואז ילדה אחת אמרה "מה? הדר? -את- לא הצלחת? במתמטיקההה?" ואז אמרתי לה "תודה באמת על העידוד" וזלגו לי דמעות
, זה לא פייר, ממש השקעתי ולמדתי. אח"כ אמרתי לחברה שלי:*אני מתערבת איתך שלא היה שם תרגיל ...* והיא אמרה לי :*אני דווקא זוכרת שכן היה*. בכל אופן, לא הרגשתי טוב, אז הלכתי הביתה.. ומקודם בדקתי בחומר של המבחן- ומצאתי 2 תרגילים [שהם אגב, היחידים שניסיתי לפתור..]
והתרגילים האלו בכלל לא היו כלולים ב"חומר למבחן" הזההה, בקיצור, מה הפלא שלא הצלחתי אם לא ידעתי שהם יהיו?, היא לא אמרה שהם יהיו. אני צדקתי כשהייתה לי תחושה שמשהו לא בסדר, ועכשיו לפחות אני קצת רגועה.. וזהו. תקראו לי פסיכית ומה שאתם רוצים, אבל אי אפשר לבוא למבחן ולעשות דברים כשאתם בכלל לא יודעים שיהיו.