למה האהבה עיוורת
יום אחד החליטו הרגשות לשחק מחבואים עם הלב. הלב היה העומד והרגשות התחבאו. האושר ישר מצא מחבוא, הוא קפץ לאגם. האמונה עלתה לשמיים. האכזבה התחבאה מעבר לעיקול הראשון. התמימות התחבאה בין הנדנדות והמיגלשות. השנאה מצאה מקום מעבר לגדר. האדישות, אגב, לא התחבאה כלל... אתם מתארים לעצמכם איפה הגועל בחר להתחבא
. חשבתם שהשמחה לא מצאה מקום ? טעות. הגאווה ישר טיפסה על העץ הכי גבוה. ורק האהבה לא מצאה מקום להתחבא בו עד שראתה שיח ורדים קטן והתחבאה בין הפרחים
הלב מצא את כל הרגשות מהר מאוד, זה היה לב פיקח. אבל את האהבה הוא התקשה למצוא... ואז ראה הלב תזוה בשיח הורדים הקטן, הוא מיהר לעברו אך ככל הלבבות, היה נוטה לקפוץ בהתרגשות ובקפיצה שלו על השיח, נכנס אחד הקוצים לעיניי האהבה. האהבה לא יכלה לראות יותר כלום והלב התמלא תחושת אשמה, הבטיח להיות לה לעיניים מאז האהבה עיוורת והולכת בעקבות הלב לכל מקום. (הגיע במייל)