לא השתכנעתי
בובקה, אדוארדס, ג'ונסון ועוד אלף ואחד פנומנים שהבאנו לך כדוגמא הם בדיוק כמו בולט. נתמקד רגע במייקל ג'ונסון - נכון שהוא רץ כמו ברווז וזה היה חתיכת גימיק אבל לא נראה לי שזה מה שעשה את הריצה ההיא מעניינת. כלומר, גם זה, אבל זה היה חלק מאוד קטן. ההבדל היחיד בין הריצה הפנומלית והלא ההגיונית ההיא של ג'ונסון לריצה הפנומלית והלא הגיונית הזו הוא הזילזול שהפגין בולט בסוף. וכן, גם אני לא אהבתי את זה, במיוחד לאור העובדה שהוא יכל לעשות שיא עולם עוד יותר מדהים. מצד שני זה כן מוסיף עוד עניין לסיפור הזה... אז מה הנקודה, שהוא שחצן? כן, מסכים איתך. וגם אני לא אוהב את זה. אבל חלק גדול מאוד מהספורטאים הם שחצנים. למעשה אני די בטוח שרוב הספורטאים הגדולים ביותר היו שחצנים. אנחנו מאוד אוהבים להגיד על ספורטאים מסוימים (במיוחד על ג'ורדן) על זה שמעל להכל הם היו בני אדם. אבל אני לא יודע כמה זה היה נכון, כלומר, ג'ורדן היה סה"כ בסדר, לא עשה יותר מדי דברים רעים ברוב הקריירה שזה די יפה לאור העובדה שהוא היה תחת אור הזרקורים. אבל בחגיגות הניצחון שלו על יוטה היה הרבה שחצנות, וגם בזריקות העונשין בעיניים עצומות. ככה זה ספורטאים. אני לא קונה את זה שרק בגלל זה הריצה הזו פתאום "לא מעניינת" ו"ביזבוז זמן". בנוגע לכישרון והאימונים - קודם כל, אתלטיקה זה כמעט רק כישרון. אולי זה היה מסר הרבה יותר יפה לעולם לחשוב שבעצם הכל עניין של עבודה קשה, אבל לא כך הדבר. גם עבודה קשה וגם כישרון הם תנאים הכרחיים ולא מספיקים כל אחד בפני עצמו. אבל בשורה התחתונה ספורט כמו ריצה, שיש בו מעט מאוד טכניקה (ואל תהיו קטנוניים, אני לא אומר שאין בכלל, אבל יחסית למקצועות ספורט אחרים יש בו מעט מאוד) יש מעט מאוד מקום לפרמטריים לא גנטיים. עובדה היא שאף לבן לא ירד מ-100 מטר לעולם. הבדלים מן הסתם יש גם בין שחורים לשחורים, למשל, בין בולט לכל השאר. כן, לבנאדם יש נתונים מולדים יותר טובים מלכולם, כמו לכל שיאן עולם באתלטיקה. גם זה לא מספיק כדי להפוך את הריצה ל"משעממת" (אלא אם אתה לא אוהב אתלטיקה בכלל. אבל לא נראה לי שזה המצב). בקיצור - אם עד עכשיו אהבת אתלטיקה ואהבת ריצות 100 מטר, אין שום טיעון הגיוני שיכול להסביר מדוע הריצה הזו משעממת בעיניך. חוץ מההערכה הראשונית שלי - אתה לא אוהב את בולט.
