על הBBQ

[sarah]

לאכול אותו ../images/Emo3.gif

 

[Human Nature]

:| O_O |טל| |צלב|

 

[Pervy Elf Fancier]

לא ירדתי לסוף דעתך../images/Emo12.gif;_;

 

[Human Nature]

לא לבכות! ../images/Emo4.gif |טל| |צלב|

*נזכר במונולוג של טום הנקס ב"ליגה משלהן" על זה שאסור לבכות בבייסבול* גם אני לא ירדתי לסוף הדעות שלך בהודעה הקודמת

 

[Pervy Elf Fancier]

;_; ;_; ;_;

מה לא ברור?

 

[Human Nature]

../images/Emo10.gif |טל| †

הממ... איך בדיוק את תלכי להופעה של מושא תשוקתך?

 

[Pervy Elf Fancier]

ריצ'רד או ברט? ../images/Emo99.gif

אתה יודע, במטוס.

 

[Human Nature]

:| |טל| †

*אין תגובה* אגב, שלום לפורום.

 

[מKה אפורה]

שאלום../images/Emo13.gif

 

[featherhead]

וברכה../images/Emo3.gif

 

[מKה אפורה]

גררר...מעיין אולי תקחי אותו איתך?

 

[Pervy Elf Fancier]

"אותי", אני מניחה שאת מתכוונת?

אני עדיין לא מאמינה שאני נוסעת

אנשים טוטו ניחושים: האם זה ברט לפני או אחרי שיוני המין?

 

[vogue15]

משהו חשוב

שצריך לקרוא...

 

[DecayCell]

ראיתי את זה כבר... לא זוכר איפה ../images/Emo4.gif

האמריקאים האלה... הם משהו.

למזלי, בחיים לא נתקלתי בזה כאן.

 

[vogue15]

למה?

למה צירפו את זה לשרשור אוף!?!?! זה ממש לא אוף מבחינתי- זזה מדבר על גאווה צעירה- אז מה הבעייה?

 

[טוּלִיפּ שָׁחוֹר]

זה באמת לא ../images/Emo32.gif! ../images/Emo12.gif

יכול להיות שהיה עדיף לתת כותרת יותר ברורה מאשר "חשוב לקרוא" "את זה", כי אחרת כל הכותרות היו נראות אותו דבר...

אבל טוב נו...

אניוואי, חשבת על זה שב-25000 דולר האלה הוא יכול פשוט לעזוב את ארקנסו, לטוס לניו יורק וללמוד ב

-Harvey Milk מהשרשור השני??

- ועוד ישאר לו עודף - כדי לקפוץ לברזיל ולקנות משהו בקניון!

G

הצפיה בחתימה אושרה לכל הקהלים.

 

[טוּלִיפּ שָׁחוֹר]

פססט רספי, כנס רגע.. ../images/Emo98.gif *מקפיץ!*

בכלל עוד אפשר להקפיץ או שזה כבר ישן מדי?

מממ אניוואי... סתם רציתי לדעת, יש אפשרות לעשות ההיפך משרשור?? כאילו, להוציא את ההודעה ונגררותיה החוצה? בטח לא הא

טוף נו... אוקיי, אתה יכול לצאת בחזרה, תודה על תשומת ה-

אם ברצונך ב

בטעם

הקש 1. (?)

 

[resputin]

לא, אין לנו כלי ששובר שרשורים,

למרות שאנחנו מבקשים מההנהלה.. הם מסבירים לנו שזה פעולה מסובכת יותר מאשר שרשור ולכן היא נדחת או מבוטלת. מה גם לא זכור לי ששרשרתי את זה, אולי אבי.. ואתה תמיד יכול לשלוח לי מסר, אם זה ישן מדי בשביל לקפוץ :")

 

[א י ד י ו ט]

חחחח מוזר..

חלמתי חלום דיי מוזר.. אני זוכר רק שהיה שם חתול שהרג כלב.. מישהו יודע לפרש חלומות? חחח...

 

[לסבו]

תקראו

מיכאל הוא אדם מהסוג שכולם אוהבים לשנוא. תמיד הוא במצב-רוח טוב ותמיד יש לו משהו חיובי להגיד. כששואלים אותו מה שלומו, הוא אומר:"הכי טוב שיכול להיות". הוא היה מעודד מבטן ומלידה. אם למישהו מהעובדים היה יום רע, מיכאל היה שם להגיד לו איך להסתכל על הצד החיובי של המצב. זה ממש עיצבן אותי, אז יום אחד שאלתי אותו:"אני לא מבין, אי אפשר להיות חיובי כל הזמן. איך אתה עושה את זה?" מיכאל ענה:"בכל בוקר אני מתעורר ואומר לעצמי: מיכה, יש לך שתי אפשרויות היום. אתה יכול לבחור להיות במצב רוח טוב, או להיות במצב רוח רע. אני בוחר להיות במצב רוח טוב. בכל פעם שמשהו רע קורה, אני יכול לבחור להיות קורבן, או ללמוד מזה. אני בוחר ללמוד מזה. בכל פעם שמישהו בא אלי ומתלונן אני יכול לבחור לקבל את התלונה או להראות לו את הצד החיובי שבחיים." "כן בטח, אבל זה לאט כ"כ קל",מחיתי. "זה קל" אמר מיכאל, "החיים הם פשוט בחירה. כשאתה מסלק את הדברים המיותרים, בכל מצב יש אפשרות בחירה. אתה בוחר איך אתה מגיב למצב. אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב הרוח שלך. אתה בוחר אם להיות במצב רוח טוב או במצב רוח רע. בסה"כ, אתה בוחר איך לחיות את חיים". חשבתי על מה שמיכאל אמר. זמן מה לאחר מכן עזבתי את חברת התקשורת בה עבדנו כדי לפחות עסק משלי. הקשר בינינו ניתק אבל חשבתי עליו לעיתים קרובות, כשהייתי מחליט איך לחיות את חיי במקום להגיב להם. עברו מספר שנים. שמעתי שמיכאל היה מעורב בתאונה קשה כשנפל ממגדל תקשורת גבוה. לאחר 18 שעות ניתוח ושבועות של טיפול נמרץ שוחרר מיכאל מבית החולים כשמוטות מתכת מושתלים בגבו. פגשתי את מיכאל כשישה חודשים לאחר התאונה. כששאלתי אותו לשלומו אמר:"הכי טוב שיכול להיות. רוצה לראות את הצלקות שלי?" סירבתי באדיבות לצפות בפצעים, אבל שאלתי אותו מה עבר בראשו בזמן התאונה. "הדבר הראשון שחשבתי עליו היתה הבת שעמדה להיוולד לי בקרוב" ענה, "ואז כששכבתי על האדמה זכרתי שיש לי שתי אפשרויות: יכולתי לבחור לחיות, או למות. בחרתי בחיים". "לא פחדת?" שאלתי, איבדת את ההכרה?" מיכאל המשיך: "החובשים היו נהדרים. הם אמרו לי שוב ושוב שאהיה בסדר. אבל כשהכניסו אותי אל חדר המיון וראיתי את ההבעות על פני הרופאים והאחיות, נבהלתי ממש. בעיניהם קראתי שאני משול למת. ידעתי שאני חייב לעשות משהו." "מה עשית?" שאלתי. "טוב היתה שם אחות גברתנית אחת שצעקה לי על מיני שאלות" אמר מיכאל. "היא שאלה אם אני אלרגי למשהו.-כן עניתי. הרופאים והאחיות פסקו מעבודתם וציפו לתשובתי. נשמתי עמוק וצעקתי: -לכוח המשיכה. בעודם צוחקים אמרתי להם: אני בוחר לחיות. נתחו אותי כיאלו אני חי, לא כיאלו אני מת". מיכאל חי, הודות למיומנותם של רופאיו אבל גם בגלל הגישה המדהימה שלו. למדתי ממנו שבכל יום אפשר לבחור לחיות את החיים במלואם. אחרי הכל הגישה היא העיקר. עכשיו יש לכם שתי אפשרויות:1.לשכוח מכל הסיפור הזה. 2.להעביר את הסיפור הלאה לאנשים שאתם אוהבים. אני מקווה שתבחרו באפשרות השנייה .אני בחרתי.