../images/Emo32.gif סתם סיפור נחמד
על שמלה אוורירית (מדי!): עוד בשלהי החורף, עברתי לי ברחוב קינג-ג'ורג', וקלטתי חנות כזאת עם "בגדי-שאנטי" (שרוואלים, חולצות כותנה וכו'). בדרך כלל אני לא משתגעת על הסגנון, אבל ראיתי שכל החנות עולה 20 ש"ח, אז אמרתי ששווה להסתכל. יצאתי עם 3 חולצות, ושמלת קשירה תכלכלה, שהוגדרה על ידי המוכר כ"מאד נוחה, מאד יפה, ומתאימה לכל מבנה גוף". כמובן שאני כבר יודעת ש"מתאימה לכל מבנה גוף" זו הגדרה שנמצאת אי שם יחד עם בגדי הוואן-סייז, אבטיחים מרובעים, ופילים מעופפים ששמרחפים בשמי ת"א (כלומר - לא קיימת), אבל בכל זאת קניתי את השמלה. מדובר במן גוש בד קצת חסר צורה, מחובר בכתפיות, עם 4 שרוכים אחרוכים - 2 מקדימה (שקושרים בגב), ו-2 מאחורה (שקושרים מקדימה, אחרי שקשרנו את החלק הראשון מאחורה). זה יוצר מצב של מן שמלה ארוכה, מבד אוורירי, עם קשר פרפר ענק באמצע הבטן - שזה רק קצת פחות גרוע ממה שזה נשמע. עד כאן ההקדמה. מאז שקניתי את השמלה, אני מחפשת הזדמנות ללכת איתה, אבל כל פעם כשאני מודדת אותה לפני שאני יוצאת מהבית, משהו לא מוצא חן בעיני - הקשירה מקדימה משמינה, השמלה פתוחה מדי בצדדים (רואים את הצדדים של החזייה ואת משמני בית השחי למי שיש) וכו'. אתמול, לכבוד החמסין, ולכבוד זה שהייתי צריכה ללכת לבית קפה מרחק 5 דקות הליכה מביתי, החלטתי לשים פס, ולבשתי את השמלה. הו, איזו טעות! --- מסתבר שהחלק האחורי (שקושרים מקדימה), מתפקד כמן גלימה כזאת מעל החלק הקדמי (שקשרנו, נכון, מאחורה) - גלימה שנוטה לעופף ברוח התלאביבית הקלילה ביותר. בהתחלה חשבתי שסתם נדמה לי שירכי מאווררות יתר על המידה, אבל אז הסתבר שאכן חצי שמלה נוטה להתעופף עם כל משבון קטנטון של רוח. אני לא יכולה להגיד לכם כמה מבאס היה ללכת רבע שעה בת"א תוך כדי החזקה תמידית של שולי השמלה - לא יכולתי לשבת, לא להוציא שום דבר מהתיק שלי, לא לפתוח את דלת הבניין כשחזרתי הביתה - כי עם כל עזיבה השמלה הייתה מחליטה להזכיר לי עד כמה היא מאווררת. מוסר השכל - לא לצאת מהבית עם שמלות כאלו (בעצם - לים אפשר), או לפחות להחזיק מטען מסיבי של סיכות ביטחון בהישג יד...
על שמלה אוורירית (מדי!): עוד בשלהי החורף, עברתי לי ברחוב קינג-ג'ורג', וקלטתי חנות כזאת עם "בגדי-שאנטי" (שרוואלים, חולצות כותנה וכו'). בדרך כלל אני לא משתגעת על הסגנון, אבל ראיתי שכל החנות עולה 20 ש"ח, אז אמרתי ששווה להסתכל. יצאתי עם 3 חולצות, ושמלת קשירה תכלכלה, שהוגדרה על ידי המוכר כ"מאד נוחה, מאד יפה, ומתאימה לכל מבנה גוף". כמובן שאני כבר יודעת ש"מתאימה לכל מבנה גוף" זו הגדרה שנמצאת אי שם יחד עם בגדי הוואן-סייז, אבטיחים מרובעים, ופילים מעופפים ששמרחפים בשמי ת"א (כלומר - לא קיימת), אבל בכל זאת קניתי את השמלה. מדובר במן גוש בד קצת חסר צורה, מחובר בכתפיות, עם 4 שרוכים אחרוכים - 2 מקדימה (שקושרים בגב), ו-2 מאחורה (שקושרים מקדימה, אחרי שקשרנו את החלק הראשון מאחורה). זה יוצר מצב של מן שמלה ארוכה, מבד אוורירי, עם קשר פרפר ענק באמצע הבטן - שזה רק קצת פחות גרוע ממה שזה נשמע. עד כאן ההקדמה. מאז שקניתי את השמלה, אני מחפשת הזדמנות ללכת איתה, אבל כל פעם כשאני מודדת אותה לפני שאני יוצאת מהבית, משהו לא מוצא חן בעיני - הקשירה מקדימה משמינה, השמלה פתוחה מדי בצדדים (רואים את הצדדים של החזייה ואת משמני בית השחי למי שיש) וכו'. אתמול, לכבוד החמסין, ולכבוד זה שהייתי צריכה ללכת לבית קפה מרחק 5 דקות הליכה מביתי, החלטתי לשים פס, ולבשתי את השמלה. הו, איזו טעות! --- מסתבר שהחלק האחורי (שקושרים מקדימה), מתפקד כמן גלימה כזאת מעל החלק הקדמי (שקשרנו, נכון, מאחורה) - גלימה שנוטה לעופף ברוח התלאביבית הקלילה ביותר. בהתחלה חשבתי שסתם נדמה לי שירכי מאווררות יתר על המידה, אבל אז הסתבר שאכן חצי שמלה נוטה להתעופף עם כל משבון קטנטון של רוח. אני לא יכולה להגיד לכם כמה מבאס היה ללכת רבע שעה בת"א תוך כדי החזקה תמידית של שולי השמלה - לא יכולתי לשבת, לא להוציא שום דבר מהתיק שלי, לא לפתוח את דלת הבניין כשחזרתי הביתה - כי עם כל עזיבה השמלה הייתה מחליטה להזכיר לי עד כמה היא מאווררת. מוסר השכל - לא לצאת מהבית עם שמלות כאלו (בעצם - לים אפשר), או לפחות להחזיק מטען מסיבי של סיכות ביטחון בהישג יד...