סימכעס

[נוסעת סמוייה]

בוא נעזוב גנטיקה ורוחניות (או דתות)

אני לא מתכוונת לתנאי החיים הבסיסיים (אנחנו נושמים אוויר בלחץ נכון של חמצן, כוח הכבידה מתאים לנו, וכל השאר - כי כך התפתחנו, האבולוציה התאימה את עצמה לתנאים של כדור הארץ. ובאמת, אי אפשר להתנהל בעולם ולהתפעל כל הזמן מהדברים האלה. אני שואלת על דברים, כל מיני דברים טובים, הפתעות, מתנות, מערכות יחסים (מכל הסוגים), שכאשר אנחנו מקבלים אותם בקלות ובלי מאמץ - אנחנו לא מעריכים אותם (או לא מעריכים מספיק). למה רק מה שמושג במאמץ הוא "שווה" ובעל ערך? למה אנחנו לא מתייחסים למשהו טוב, שקורה לנו באופן לא צפוי ובלי שעמלנו עליו, כאל מתנה יקרת-ערך?

 

[דלית - delete]

אכפת לך אם אנסח את השאלה מחדש

וכשאלה פתוחה לכלל באי הפורם? לא, וודאי שלא. אז הנה: הלכת ברחוב ופתאום צדה עינך שטר כסף מתחת לנעלך. התכופפת להרים וגילית שמדובר ב100 ש"ח. מה תעשה? כמה אנשים יכניסו את הכסף לבנק, לטובת חיסכון זה או אחר, או ערוץ השקעה כלשהו? וכמה אנשים פשוט ישתמשו בכסף, באותו רגע, כבונוס קל לחייהם? אני למשל, נכנסתי לחנות הספרים הראשונה שנקרתה על דרכי וקניתי מד"ב משובח (ג'יימס בליש, ושני ניבנים ישנים). ברור שהרגלי צריכה כמו גם מצב כלכלי עשויים להשפיע על התוצאה, אבל מה המגמה תהיה, לדעתך? האם לדעתך אנו מתייחסים ל100 השקלים הללו כבעלי ערך פחות לעומת 100 שקלים שהורווחו בעבודה?

 

[נוסעת סמוייה]

להפך:

אתה התייחסת למאה ש"ח האלה כאל מתנה שקיבלת. ונהנית מהם. לא זרקת אותם לפח. אלא שבד"כ, לכל מיני דברים שאנחנו מקבלים בקלות ובלי מאמץ - אנחנו לא מתייחסים כך. הנה, למשל, לחיבוקי שמציעה לנו "נשמה קטנה" - אנחנו מתייחסים כ"לא שווה". וזה לא רק כי היא מציעה את החיבוקי שלה לכל אחד והוא לא אישי. זה גם כי נותנת אותו בלי שהתאמצנו לקבל אותו.

 

[נשמה קטנה]

אוייי

עצוב לי לשמוע שאת החיבוק שלי אתם מתייחסים אליו כאל לא שווה. דלית בעצמו אמר שמי שעובר חוויה מסויימת, בעצם משלם על הזכות להיות מחובק, לכן הוא כן ע"י מאמץ. והחיבוק שלי מאוד אישי.. כתבתי לך כבר, שהחיבוק הוא רק סמל, אח"כ יש התייחסות פרטנית לכל אחד ואחת שבת שלום

נשמה

 

[e-magine]

ככה זה, אלא שיש להם חיבוקים

בשפע, מזלזלים... את צריכה להתייחס לאלה שיש להם מחסור. אחרת זה סתם bulk. זה כאילו שאני אבוא לקומונה שלך ואציע שם למשל מקדחות חשמליות.

 

[נוסעת סמוייה]

מעניין.

אתה אומר, שזה בעצם עניין של כמות, לא של מאמץ לקבל משהו. כלומר, אם להמשיך לפי ההגיון הזה, מי שיש לו הרבה חיבוקים - לא יתאמץ לקבל עוד, כי הוא רווי. ואם יקבל - יזלזל.

 

[e-magine]

יתכן

יותר נכון, מי שיש לו חסך בחיבוקים, לא יזלזל בחיבוק וירטואלי.

 

[נוסעת סמוייה]

חיבוק וירטואלי

יכול לענות על אותו צורך שבחיבוק האמיתי? החיבוקי, של נשמה קטנה, שהוא לפי ההסבר שלה מטאפורה לתשומת לב ולהקשבה, עונה על הצורך בתשומת לב ובהקשבה ב- RL ? או שזה דווקא מגדיל את התסכול, כיוון שזה מדגיש את החסכים? מי שמקבל את החיבוקים הוירטואליים, תשומת הלב וההקשבה הוירטואליים - לא חש תסכול וכאב על כך שדמותו הוירטואלית זוכה לכך אבל לא הוא עצמו?

 

[e-magine]

לא בהכרח

אם זה בא מתוך בחירה שלו, כנראה שלא. זה כמו שאדם יכול לבחור להיות דמות כריזמטית מאד ברשת ואדם נחבה אל הכלים ב RL.

 

[נוסעת סמוייה]

אתה באמת חושב שזה עניין של בחירה?

מישהו באמת בוחר לקבל חיבוק וירטואלי במקום חיבוק אמיתי? מישהו באמת מרגיש מחוזק מזה שהדמות הוירטואלית שלו זוכה לדברים שהוא עצמו לא זוכה להם? מישהו יכול לבחור להיות אדם נחבא אל הכלים ב- RL ? אני חושבת, שדווקא אלה שיש להם (חיבוקים, צומי, הקשבה וכל השאר) ב- RL - יכולים מאוד ליהנות גם מהדברים האלה בוירטואליה, כי הדברים האלה בוירטואליה הם לא תחליף ל"דבר האמיתי", הם תוספת. אבל מי שהדברים חסרים לו ב- RL , והוא מקבל אותם רק אם הוא לובש תחפושת כלשהי בוירטואליה - יחוש תסכול (אולי לא תיכף, אולי קודם תשפיע האשליה של החמימות), וגם הדימוי העצמי שלו יותר יינזק, כיוון שהסיטואציה הזו בעצם אומרת שכאדם RL הוא "לא ראוי" לקבל, והוא יכול לקבל רק כשהוא מישהו אחר בתחפושת.

 

[e-magine]

אני לא חושב, אני יודע

 

[נשמה קטנה]

חחחחח

יא מצחיקול אתה חושב שמי שיש לו חיבוקים בשפע יבוא לקומונה??? בטח שלא! אלא אם כן הוא רוצה להעניק אותם לאנשים אחרים.. אגב, יש לי דוגמא אחרת בשבילך במקום המקדחות, שאני אישית יותר אוהבת: "זה כמו למכור קרח לאסקימוסים"

 

[נוסעת סמוייה]

דלית שאל/אמר:

"אם אין מאמץ, מה ערך ההישג?" בניגוד ל- e-magine, שחושב שמדובר בכמות - דלית מדבר דווקא על האיכות. וזה מחזיר אותי לשאלה/תמיהה הראשונה שלי: למה מה שמקבלים במאמץ - הוא יותר איכותי?

 

[נשמה קטנה]

הוא יותר איכותי כי..

הוא חלק ממך, את השקעת בו. כל אחד חושב שמה שהוא נתן בו ת הנשמה, והתאמץ עליו יותר טוב.

 

[דלית - delete]

זו השאלה

למה השקעה במשהו הופכת אותו ל"חלק ממך"? היד שלך היא חלק ממך. מקל זרוק ברחוב אינו חלק ממך. מקל זהה, אם את זו שניסרה והקציעה, הוא כן חלק ממך? השקעת זמן, אני מקבל. השקעת נשמה? האם אם המקל ישמש כדי לתקוף מישהו את תלכי לגהנום גם אם בחייך לא עשית מעשה רע, כי חלק מהנשמה שלך במקל? אני מנחש שלא לכך התכוונת, אבל אין לי מושג למה כן.

 

[נוסעת סמוייה]

אולי הכוונה

היא לרצון. מקל שאתה ניסרת והקצעת - זה מקל שמאוד רצית אותו. מקל שמצאת זרוק ברחוב, אפילו אם אתה צריך מקל, זה לא המקל שרצית. זה לכל היותר תחליף, מילוי מקום. זה משמש אותך למשהו, אבל זה לא מה שאתה רוצה באמת.

 

[דלית - delete]

לא בטוח שאני מקבל את זה

מקל שאני מנסר לבד, אני יכול לנסר מסיבות שונות. כבר קרא שעבדתי על משהו (קטע קוד) במשך כמה שעות, ובסוף פשוט מחקתי הכל ולא חזרתי לזה. קרא גם שבשיטוט מקרי הגעתי לקטע קוד גאוני ואימצתי אל חיכי כאילו אין זכויות יוצרים. מקרה אמיתי: מקל שניסרתי לבד, ושייפתי, וסימנתי בר"ת, ששימש אותי נאמנה קרוב ל5 שנים. לפני שבועיים, בפארק, אחד הילדים ביקש את המקל, כהרגלי בקודש, אם איני משתמש בו באותו רגע, נתתי. קרב קצר או שניים אח"כ, והמקל הוגש לי אחר כבוד בשני חלקים לא שווים. מסתבר שהמקל של יריבו היה מעט חזק יותר. זרקתי לפח, למחרת קניתי מקל חדש וניסרתי ושייפתי וסימנתי וחזרתי להתאמן. רציתי מקל מתאים, זה הכל. אם הייתי מוצא מונח ברחוב, הייתי משתמש בו באותה מידה. ההשקעה שלי, במקרה זה, לא היוותה שיקול.

 

[נשמה קטנה]

גברים...../images/Emo6.gif

תסלח לי שאני צוחקת... אין לי משהו כנגד גברים, באמת.. אבל לפעמים אתם כאלה שיטחיים שזה מצחיק.. לא כל דבר שאתה עושה יש לך רגש אליו (נקרא לזה ככה..) וכשאמרתי קודם שאתה נותן את שנשמה, לא התכוונתי לנשמה ממש, כמו שהסקת, אלא לחלק מהאני שלך. זה לא אומר שהאני שלך עכשיו חסר חלק.. הנשמה היא כמו אש, אם אתה מכביא אש מגפרור לגפרור, האש לא נהיית חצי ב-2 הגפרורים, היא מכפילה את עצמה.. היא מתפשטת. כשאתה עשית את המקל (למה הוא משמש, אגב?!) הטבעת בו את חותמך. אל תגיד לי שלא היה בך איזה רגש קטנטון שאמר "חבל שהוא נשבר", אבל אתה אדם בוגר מספיק כדי להבין שלא בוכים על מקל שנשבר והלכת ועשית אחד חדש.. ובדוגמא של הקטע קוד אתה הבאת דוגמא לא נכונה, כיוון ששני קטעי הקוד אינם נותנים את אותה תוצרת, לכן ברור שתעדיף את הגאוני יותר, נכון? ונניח שהיו 2 קטעי קוד גאוניים במידה שווה ואחד אתה עשית ואחד אני עשיתי, את של מי תעדיף? זו השאלה.. (שהתשובה עליה די ברורה..)

 

[דלית - delete]

אני מטפח את שטחיותי הטבעית בעמל רב

לשיטתך השטחיות קבלה חלק מהאני שלי וכעת יקרה לי... "חלק מהאני שלך" - מה זה חלק מהאני שלי? שאלתי מה זה אדום, ענית שזה אדמומי. לא ממש עוזר לי לדעת מה זה אדום. לך אולי ברור למה את מתכוונת, לי לא. לכן אני שואל. ברור לך בוודאי שאנלוגית האש מאוד בעייתית (אש מכלה את הגפרור, ואם היא על שני גפרורים היא מכלה פי 2 יותר מהר את החומר הכולל). אני חוזר לנקודה הראשונה שהעליתי אי אז אכדכאח (tanstaafl) זה נכון, שום דבר לא חינם. משחק סכום אפס, הכל. לגבי קטעי הקוד - שני מקרים שונים לחלוטין. עבדתי על מקרה א. כתבתי עבורו קוד. אחרי כמה שעות עבודה וכמה עשרות שורות, מחקתי הכל. עבדתי על מקרה ב. אין קשר ל-א. נתקלתי במקרה בקטע קוד טוב. אימצתי אותו, למרות שלא השקעתי בו מאומה. בדוגמא שהבאת - אאמץ את הקטע האופטימלי. אופטימלי ניתן בד"כ לבדיקה אובייקטיבית - האם הוא מטפל טוב יותר במקרי קצה, האם הוא יציב יותר, האם הוא מהיר יותר וכן הלאה, כאשר אני משקלל את הפרמטרים בהתאם לדרישות מהמוצר. לא זוכר שאי פעם העדפתי קטע קוד אחד על פני אחר משיקולים סנטימנטליים. למותר לציין שרב הזמן אני בכלל לא מבדיל בין קוד שאני כתבתי לקוד שמישהו אחר כתב (אם אין תיעוד אין לי מושג מה קורה בקוד, לא משנה מי כתב אותו). ונק' אחרונה - כשהגישו לי את המקל השבור בעיקר צחקתי. לא זוכר שהייתה צביטה בלב, או איזו הרגשה אחרת, לבד מרוגז קל על כך שאאלץ לפנות זמן למקל חדש.

 

[נשמה קטנה]

לני שאני עונה..

2 שאלות.. 1. כניראה שלא הבנתי מה זה: אכדכאח (tanstaafl) 2. עדיין לא אמרת לי למה משמש המקל.