לזכרם

[Rifted puppet]

לא במימדים של התאומים?

למה, התחלנו לספור כמה אנשים נרצחים? אנחנו מדברים על ילדים מתחת לגיל 13 (בית ספר יסודי)! 600 ילדים! כולם זוכרים כי הממשלה האמריקנית דאגה לזעזע את העולם, לזכור, להנציח, ובצעד וולגרי למדי- לפוצץ לכל העולם את הצורה כדי להראות שעם אמריקה לא משחקים. הרוסים נתנו שני ימי אבל זמניים. נפלא. לזכור ולא לשכוח... ממש.

 

[AnnieBanannie]

../images/Emo16.gif

יכול להיות שבאמת כל העולם לא יזכור את מה שקרה בבסלן אבל אני אזכור ואתה בטח תזכור ועוד כמה אנשים יזכרו אז אולי לא ינציחו את זה כמו את אסון התאומים אבל הזיכרון שלנו גם חשוב. ויש לקחת בחשבון שאלו מדינות שונות בעלי ממשל שונה.. רוסיה כמעצמה לא נותנת לחולשות להשפיע עליה היא תצא חזקה no matter what! כל אלו הן נקודות אופי חלשות לרוסיה ורוסיה לא נותנת לה להראות את חולשותיה. היא מתגאה בניצחונותיה ושמה דגש על הניצחון. אני בטוחה שאם וכאשר הם יגברו על הצ'צ'נים תהיה מסיבה ענקית וזה יזכר כיום משמעותי... אמריקה לא תיתן לאף אחד לשכוח לא שמישהו יכול כי אחרי כל זה הבלאגן התחיל.. ומי יודע אולי כל הקרובים של כל אלו שניספו יתקוממו ומעשה טרור זה כן ייזכר..

 

[מחפשת האמת]

../images/Emo32.gif לזכרם ../images/Emo16.gif

היום, לפני שלוש שנים, אירוע הטרור הגדול ביותר אי פעם התרחש. שני מטוסים חטופים התרסקו בכוונת תחילה לתוך בנייני התאומים בניו יורק ומוטטו אותם. כולם מכירים את התמונות של הבניינים קורסים לתוך עצמם, אי אפשר לתאר את העוצמה הלא יאומנת, הידיע המוכרת, אנחנו רואים אלפי אנשים נהרגים ואין דבר שאנחנו יכולים לעשות בנושא. אני הייתי בבית, ראיתי איזה סרט מטופש ומשעמם כשאבא שלי התקשר, לא היה לו הרבה זמן (הוא עובד בצבא וכולם נכנסו שם לאיזה ישיבת חירום) והוא רק אמר בבהלה "הילה, תדליקו ערוץ אחד". שם עמדו שני הבניינים, עולים באש, ברקע דיברו כתבים מבולבלים "התקפת טרור" "הפגזה אווירית" "תאונה נוראית" ודברים דומים נזרקו לאוויר. אז איפה הייתם אתם ביום שבו נפלו התאומים? (אני מתנצלת על ההודעה הרצינית והמבולבלת, פשוט אמא שלי הייתה אמורה להיות שם באותו יום והיא ניצלה הנס, עדיין קשה לי לחשוב או לכתבו על הנושא, לא יודעת למה)

 

[TheMadKow]

אני כועס.

לא על המחבלים, כי מהם ידעת מה לצפות. אלק'עידה רצו להרוג אמריקאים. אני כועס על הממשל שנתן לזה להתרחש, איך הם לא שמו לב שהמטוסים סטו מהמסלול - זה לא כזה דבר קטן, ביחוד שהוא בוהק על הראדאר בחדר-בקרה. את שאר הסיבות נשאיר ביני לביני.

 

[גברת סנופקין]

עם כל הכבוד לאמריקאים...

זה באמת נורא מה שקרה לאמקיראים וואלה הרבה אנשים נהרגו וזה זוועתי אבל קשה לי לבכות אמריקאים ולהגיד "איפה הייתי כשנפלו הבניינים" כשבישראל זה כבר לא כזה שוק. אנשים פה מתפוצצים ונרצחים ע"י טרור כדרך קבע. חברים שלי היו אמורים להיות על האוטובוס שהתפוצץ בב"ש. אז? את רואה אותי מפרסמת הודעות כאובות בסגנון "איפה הייתם כשקו 12 הלך כבווום??"?!

 

[מחפשת האמת]

לא.

אבל אני כן פירסמתי הודעה כזאת (אולי לא בפורום הזה, אבל פירסמתי) , ואם הייתי זוכרת את התאריך של כל אירוע טרור הייתי שולחת הודעה זהה לזאת. הפיגוע בקו 12 היה נוראי, אבל לצערי הוא לא שינה את התפיסה העולמית, הוא לא התחיל מלחמה גלובלית בטרור, הוא לא הכניס את העולם כולו לפניקה, לא שינה אף חוקה וסביר שרוב העולם אפילו לא מודע לקיומו. אני בוכה (לא באופן פיזי) על חיים אמריקאים באותה מידה שאני בוכה על חיים ישראלים ועל חיים פלסטינאים, חיים באשר הם חיים. אני שואלת את השאלה הזאת בדיוק כמו שאני שואלת ביום השנה לרצח רבין את אותה השאלה, שתיהם אירועים ששינו את ההיסטוריה לעד. זה שבישראל הטורר הפך לדרך חיים, סתם עוד משהו שאתה שומע ברדיו בדרך לעבודה או לבית ספר, זה לא דבר טוב. אנחנו צריכים תמיד לזכור את אותם אנשים שנסעו באוטובוס, עבדו, רקדו, יצאו לבלות, ראו סרט, טסו לבקר את ההורים, קנו בשוק וסתם הלכו ברחוב ועכשיו הם אינם רק בגלל האנוכיות והאכזריות האנושית. אומנם זה לא שוק, אבל זה צריך להיות, אני נכנסת ל"שוק" כל פעם שאני שועמת על אנשים שלא עשו שום דבר רע בחיים שלהם, ילדים שאפילו עוד לא הספיקו לעשות דברים רעים מתים בגלל איזו מלחמה מטופשת שאף אחד לא מבין בדיוק למה היא חייבת להימשך.

 

[AnnieBanannie]

איך את משווה?

את לא יכולה לעלות לאוטובוס או להיכנס למועדון בלי לחשוב על הסיכוי הקטנטן הזה שאולי איכשהו במקרה יקרה פיגוע בדיוק על אותו האוטובוס או בדיוק באותו המועדון שאני נמצאת בו אבל אף אחד אבל אף אחד לא חשב שהוא הולך לעבודה ואז מטוס יכנס בבניין שבו הוא עובד ויהרוג 4000+ אנשים... ואת לא יכולה על כל פיגוע להגיד כן אני הייתי במקום ההוא ועשיתי את זה אבל כשהמטוסים התרסקו בתאומים זה הפך לכזו היסטריה בקרב האמריקאים וזה מה שגרם להם להתחיל לרדוף אחרי כל האנשים שהיו מאחורי הפיגוע הזה.. בגלל זה המצב בעיראק כמו שהוא ובגלל זה סדאם כבר לא מתרוצץ לו חופשי את לא יכולה להשוות בין פיגוע בישראל שהוא די דבר שגרתי עד כמה שזה עצוב לומר לבין הפיגוע בתאומים שזה דבר שהשפיע על כולם... אני אישית הייתי אצל חברה שלי כשאחותי התקשרה ואמרה לי לפתוח חדשות..

 

[TheMadKow]

נקודה קטנה של אחריות אישית

זה משהו שאני לא .. אבל לא... רוצה לפתוח למאבק כאן. אבל זה עדיין משהו שאני, אתה, את וכולם חייבים לשים אליו את הדעת. בשנת 2002, היו כ- 18,490 תאונות דרכים, בהם היו כ- 38,204 נפגעים. אשר מתוכם כ- 2,945 חללים. סה"כ 35,445 כלי רכב המעורבים בתאונה. כמעט 3,00 הרוגים בשנה אחת בתאונות דרכים. אז תגידו לי אתם, אם אני צריך לפחד יותר מפלסטינאי עצבני, או מיהודי ישראלי בעל רשיון רכב ?! [נ.ב. הנתונים הובאו ע"י האתר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הכל אמת!]

 

[מחפשת האמת]

משתיהם אם תשאל אותי.

פאק אנחנו גרים בארץ מחורבנת, לא שבחו"ל יותר טוב... אז אני אתקן: פאק אנחנו חיים בעולם מחורבן. ובכל זאת אני אופטימית, בגלל שזה לא העולם מחורבן אלא האנשים שבו, ואנשים יכולים להשתנות. מה שצריך לעשות זה לדפוק לאנשים טוב טוב את הראש בבעיות, היו הגישה השולטת היא "זה לא פוגע בי, זה לא מעניין אותי" גישה מטופשת מכל בחינה אפשרית. מערכת חוקים מחורבנת, אנשים מחורבנים, זבל של שילטון, הכסף הוא הצדק, שונה=רע, העשירים מקבלים כסף שנלקח מהעניים, אנשים מסכנים את החיים שלהם ושל אחרים רק כדי להגיע מכאן לשם, ילדים נפגעים במלחמה לא שלהם ורוב העולם עוצם עיניים ומקווה שכל זה יעבור מעצמו. בלע... סליחה על ההוצאת עצבים הקלה שעברה כאן. עדין אופטימית, הילה

 

[גברת שוקו1]

../images/Emo93.gif נכון...

אבל מצד שני, יש הרבה אנשים שהכסף בשבילם הוא לא הצדק ומקבלים את השונה

תסתכלי למשל על כל הסטרייטים בפורום. הם לא נמצאים פה מאינטרסים אישיים, הם פה כדי לעזור כמה שיותר לקהילה ובגלל שיש להם אידיאלים...

הם אומנם מיעוט מול כל ההומופובים אבל המיעוט הזה קיים...והם לא המיעוט היחיד שעוזר מרצונו החופשי, תסתכלי על כל מיני ארגוני התנדבות ופורומים של תמיכה... (על העניין של אנשים שמסכנים את החיים שלהם רק כדי להגיע משם לכאן אין לי באמת משהו אופטימי להגיד...)

 

[Rifted puppet]

../images/Emo16.gif

נכון, זה בטח נשמע נורא- אבל מתו כל כך הרבה אנשים קרובים אלי מאז האסון- שאני לא רואה את זה כאסון הכי גדול בארבע השנים האחרונות (בחיי, לפחות). ובכל זאת- הייתי בבית וישנתי. אמא שלי מכורה לחדשות- והתעוררתי מהרעש של הפיצוצים בטלוויזיה. לא משהו מיוחד. ועכשיו שאלה למחשבה- נראה לכם שבעוד 4 שנים מישהו יזכור את 600 הילדים המתים ברוסיה?! 600 ילדים שנרצחו על כלום. הם הלכו לבית הספר ונרצחו שם. והממשלה חושבת ש600 אנשים שווים רק יומיים אבל לאומי- אפילו לא יעשו מזה יום אבל קבוע. אז מי יזכור אותם בעוד 4 שנים? רק האימהות שלהם. רוצים לדבר על משהו נורא? הנה, זה נורא. ויותר אקטואלי... באמת שלא חסרים דברים נוראיים בעולם הזה- ובטח שלא בארץ הזאת.

 

[TwelveEyes]

במשפט אחד:

"מותו של אחד הוא טרגדיה; מותם של מיליון הוא סטטיסטיקה". ותחשבו על זה, מאיאיאיאי.