מי שולט באוניברסיטאות?
הנה סקירה קצרה של איך אני רואה את המצב. נתחיל בועדה שעל חבריה סיפר לנו מסורתי. כולם גברים, כולם יהודים אשכנזים, ארבעה מהם בעלי הון אינטרסנטים או אנשים שעובדים בשבילם (שוחט). אני לא מכיר מקרוב את דיעותיהם של חברי הועדה, אבל די ברור לאיזה מגזר הם שייכים. במונחים פוליטיים-סוציולוגיים, מדובר באנשים חילונים (האקדמיה הפכה למוסד חילוני מובהק כבר במאה ה-17), ליברלים מהבחינה הכלכלית (בין ניאו-ליברליזם לסוציאל-דמוקרטיה מתונה), יוניים בדיעותיהם המדיניות אך, לדעתי, לא כל כך מסיבות אידיאולוגיות כמו מסיבות פרגמטיות שקשורות למצב הבינ"ל, להתנהלותה של ארה"ב ויחסיה עם ישראל. אפשר להגיד שמדובר בפרופיל של מצביעי "קדימה" (אפשר להכניס גם את שינוי ז"ל והאגפים הימנים כלכלית במרצ ומפלגת העבודה). בקיצור, מיין סטרים מידל-קלאסי לכל דבר ועניין. מה קורה בחוגים: הסטוריה: כיום זה החוג הכי מוזנח מבחינת תיקצוב ומעורבות של אינטרסנטים מבחוץ. זוהי תוצאה של שני תהליכים מקבילים. הראשון הוא תהליך אקדמי בעיקרו שבו החוג להסטוריה הפך לשמאלי באופיו. התיאוריות הביקורתיות, החל ממארקס ופרוייד, דרך האנאל ועד הפוסט-מודרניזם פירק את ההסטוריה הלאומנית והגזענית שקדמה לה. במקביל (מאמצע המאה בחו"ל ומשנות ה-80 בארץ), הדומיננטיות של המדינה נחלשה, ואתה האינטרס לממן "הסטוריה לאומית" ובאותו זמן (החל משנות ה-70) עלתה המעורבות של המגזר העסקי שלא ממש מתעניין בהסטוריה. הפיכת החוגים להסטוריה לביקורתיים (ולכן ההטיה השמאלית) לקחה כ-50 שנה, וכיום זוהי הגישה הדומיננטית ואכן קשה לצאת נגדה. לאליטה שציירתי בתחילת ההודעה, יש הרבה פחות עניין בהסטוריה מאשר בחוגים אחרים ולכן תיאוריות רדיקליות משגשגות שם באין מפריע. לדעתי גם מבחינה אקדמית אין כרגע תיאוריות ימניות שיתחרו במישור האקדמי. כל הביקורת שבאה מימין מדברת על חזרה להסטוריה הישנה נוסח המאה ה-19, רק שבאקדמיה אי אפשר לחזור אחורה, עד שלא יהיה ימין חדש כלשהו התיאוריות הנוכחיות ישארו לא מאותגרות ברובן מבחינה פוליטית. מדעי החברה: כאן המצב פחות ברור. מסורתית, מדעי החברה הם כר פורה מאוד לתיאוריות ביקורתיות (אגב, לאימוץ תיאוריות ממדעי החברה היה חלק לא מבוטל ברדיקליזציה של ההסטוריה) וחלקם של מרצים ביקורתיים (משמאל בד"כ) בפקולטה הוא די גדול. מצד שני, המעורבות של המגזר הפרטי שם גדולה יחסית. החוג לסוציולוגיה (לפחות בירושלים) מפוצל בין הביקורתיים לתומכי הסוציולוגיה האמריקנית שעסוקה בייצור "יועצים ארגוניים", אנשים שמשתמשים בהבנת החברה ככלי להשגת רווח כלכלי. הפקולטה לכלכלה היא ימנית קיצונית מובהקת בתחום הכלכלי (בתחום המדיני, אותה יוניות פרו-אמריקאית). כאן כדאי לקרוא את הנאום של
בוגר מצטיין מהחוג לכלכלה בת"א כדי להבין מהי שליטה אמיתית של אליטה. בחוג להסטוריה, מוטה ככל שיהיה, המצב לא מתחיל להתקרב לשטיפת המוח שהוא מתאר כאן. מדע המדינה: חוג שמרני ביותר, עם הטיה פוליטית שכמעט לא חורגת מהדיעות המקובלות בקרב האליטה (מבחינה מדינית, ימין מתון עד שמאל מתון, ימין מובהק מבחינה כלכלית). חוג זה מנותק לגמרי מכל עיסוק הסטורי ולכן, ללא פרספקטיבה, לא מבקר את מבנה הזירה הבינ"ל כיום. איסלאם ומזה"ת: לא יודע מה בדיוק קורה בארץ, אבל שווה להזכיר מקרה מארה"ב שמעלה את שאלת התרנגולת והביצה הפוליטית. בארה"ב היתה התקפה קשה על החוגים הנ"ל בגלל סירובם של רוב הפרופסורים ליישר קו עם התפיסה הפוליטית השלטת כיום ויחסה כלפי האיסלאם (התנגשות הציוויליזציות וכו'). ההאשמה הית ב"שמאלנות". ז"א, הפרופסורים הם שמאלנים (וכנראה נולדו כאלה) ולכן הם לא חושבים שהאיסלאם יוצא לג'יהאד נגד המערב. אפשר גם לטעון שאדם שכל חייו חוקר את המוסלמים, מיליארד ורבע מהם, ומודע למורכבות ולרבגוניות של האיסלאם, לא ימהר לצאת בהצהרות מהסוג של ג'. בוש. אותו הסיפור חוזר על עצמו במספר תחומים וגם בהסטוריה. מדעי היהדות: זהו תחום שנהנה (או סובל) ממימון מאסיבי של המדינה ושל בעלי הון יהודים, בעיקר מארה"ב. באופיו זהו חוג שמרני למדי, בעל אחוז גבוה של דתיים ודי ימני. סיכום: לאף אחד אין שליטה מלאה על מה שקורה באקדמיה, מדובר במשחק כוחות מורכב שבו תהליכים אקדמיים, אינטרסים כלכליים ואידיאולוגיה משמשים בערבובייה. אני מסכים שהחוג להסטוריה הוא שמאלי באופיו, אך זה בא ביחד עם הייבוש והנידוי של חוג זה על ידי האליטה שמשפיעה יותר מכל על ההטיה האקדמית. לכן, האקדמיה איננה "שמאלנית" (על איך החוג להסטוריה נעשה לשמאלי אפשר למצוא הודעה ארוכה שלי בארכיון). ישנה אליטה אקדמית מאוד ברורה, אך היא לא מאופיינת דווקא ב"שמאלנות" אלא בהשתייכותה לקבוצת הכוח בחברה. קרי, אנשים מבוססים מהאליטה האשכנזית החילונית הותיקה. אליטה זו לא מקדמת רעיונות ביקורתיים ורדיקליים אך גם לא ממהרת לזאת נגדם עקב השקפתה הליברלית הבסיסית (וגם בגלל שהם לא מאיימים ברצינות על המדיניות שהיא מקדמת). לכן עד עכשיו (וזה בהחלט עלול להשתנות) היא לא יצאה מגד המגמות הביקורתיות בחוגים ההסטוריים, היא פשוט מקצצת להם במימון כי היא לא צריכה אותם. לעומת זאת, החוגים שיש לה עניין בהם, ובראשם הכלכלה, זוכים לתמיכה ולמימון מאסיביים שאתם באה גם הטיה פוליטית גסה וברורה. זה מה שקשור למדעי הרוח והחברה, התחום המדעים המדוייקים אני לא מבין גדול, אבל שם דריסת הרגל של האליטה הנ"ל גדולה עשרות מונים ואותם חוגים פשוט נרתמים לשירותם של גורמים עסקיים. עד כמה שראיתי, רוב הסטודנטים בחוגים אלה (שנתונים להשפעת האליטה אך מחוסקים מסורת של ביקורת) הם בעלי דיעות שמרניות ביותר, אנשי מרכז מדיני-ימין כלכלי הארד-קור שבדכ לא מעלים בדעתם שום ביקורת על המובן-מאליו הפוליטי.
