תשובה.
אנחנו בהחלט לא מסכימים על הגדרת ה"שמאל". בהקשר הזה, אני לא בודק לפי שאלת המוכנות לסגת משטחים כאלה או אחרים אלא לפי קיומה או העדרה של גישה ביקורתית כלפי האתוס הציוני (בתחום המדיני) והאתוס הקפיטליסטי (בתחום הכלכלי). שים לב, לא לבלבל בין "ביקורתיות" ו"התנגדות", אלו דברים שונים לחלוטין. כשאני אומר "מיין סטרים, אני לא מתכוון למשהו שבהכרח זוכה לתמיכת רוב הציבור אלא שהוא דומיננטי בשיח הציבורי, בעל הכוח הפוליטי הרב ביותר ומקובל על חלקים גדולים בציבור. אגב, האליטה כיום היא בהחלט ביטחוניסטית, אבל מוכנה למסור שטחים מסיבות פרגמטיות. זהו בעצם ימין פרגמטי ומחוסר אידיאולוגיה. אני לא מתיימר לנתח שום דבר בצורה אובייקטיבית, אבל עד לפני חמישים שנה, המיין סטרים ההסטורי אכן דיבר על עליונות האדם הלבן או תרבות המערב, וגם עסק בפיאור ההסטוריה הלאומית של כל מדינה. סותמים את הפה או לא, לדעתי התיאוריות הנוכחיות שבאות מהיהין (ניאו-שמרנים ושות') לא מחזיקות מים מבחינה אקדמית. כבר הסברתי לך את הדינמיקה האקדמית, קשה מאוד ללכת נגד הזרם, זה יכול לקחת שנים רבות, אבל תחאוריות טובות ואפקטיביות נוטות להצליח. גם התיאוריות הנוכחיות היו פעם נגד הזרם וגם אותן השתיקו. אני לא מכיר את הפרופסורים בארה"ב ולא יכול לעשות להם פסיכואנליזה (ואני מניח שגם אתה לא). אני משער שייתכן שמחקר של אדם משפיע על תפיסת העולם שלו לא פחות מאשר תפיסת העולם שלו משפיעה על המקר. אין שום סיבה להניח שזהו תהליך חד סטרי. תצטרך לקבל את התנצלותי, אני לא רואה טלביזיה ובטח לא סופר את מי מזמינים לאן וכמה כך שאני לא ממש יכול לדון בנושא. החוג למדע המדינה הוא אכן שמרני למיטב ידיעתי ובזה אני מתכוון שהוא לא ביקורתי, לא שמרני במובן האמריקאי. האליטה לא בדיוק תומכת בדיעות של ביילין. מה שאני מנסה להסביר זה שהאליטה מאופיינת בסדר עדיפויות מסויים שבראשו עומדים אינטרסים כלכליים, חילוניות, אשכנזיות והשקפה פרו-אמריקנית. בתוך הקוים האלה אפשר לנוע בין יוסי ביילין לבנימין נתניהו, שניהם שייכים לאליטה. גם הפוליטיקאים עצמם יכולים לנוע, מבחינת מדיניות, בתוך הבועה הזאת (כפי שקרה לשרון). מה שאני טוען זה שאלה המרכיבים שמאפיינים את האליטה ושאלת כן למסור שטחים/לא למסור שטחים היא נזילה ומשנית בהקשר הזה. לגבי האובייקטיביות של אנשי המתמטיקה, אני אישית לא מקבל את הטיעון שאפשר להבין מציאות אנושית במושגים מתמטיים.
אנחנו בהחלט לא מסכימים על הגדרת ה"שמאל". בהקשר הזה, אני לא בודק לפי שאלת המוכנות לסגת משטחים כאלה או אחרים אלא לפי קיומה או העדרה של גישה ביקורתית כלפי האתוס הציוני (בתחום המדיני) והאתוס הקפיטליסטי (בתחום הכלכלי). שים לב, לא לבלבל בין "ביקורתיות" ו"התנגדות", אלו דברים שונים לחלוטין. כשאני אומר "מיין סטרים, אני לא מתכוון למשהו שבהכרח זוכה לתמיכת רוב הציבור אלא שהוא דומיננטי בשיח הציבורי, בעל הכוח הפוליטי הרב ביותר ומקובל על חלקים גדולים בציבור. אגב, האליטה כיום היא בהחלט ביטחוניסטית, אבל מוכנה למסור שטחים מסיבות פרגמטיות. זהו בעצם ימין פרגמטי ומחוסר אידיאולוגיה. אני לא מתיימר לנתח שום דבר בצורה אובייקטיבית, אבל עד לפני חמישים שנה, המיין סטרים ההסטורי אכן דיבר על עליונות האדם הלבן או תרבות המערב, וגם עסק בפיאור ההסטוריה הלאומית של כל מדינה. סותמים את הפה או לא, לדעתי התיאוריות הנוכחיות שבאות מהיהין (ניאו-שמרנים ושות') לא מחזיקות מים מבחינה אקדמית. כבר הסברתי לך את הדינמיקה האקדמית, קשה מאוד ללכת נגד הזרם, זה יכול לקחת שנים רבות, אבל תחאוריות טובות ואפקטיביות נוטות להצליח. גם התיאוריות הנוכחיות היו פעם נגד הזרם וגם אותן השתיקו. אני לא מכיר את הפרופסורים בארה"ב ולא יכול לעשות להם פסיכואנליזה (ואני מניח שגם אתה לא). אני משער שייתכן שמחקר של אדם משפיע על תפיסת העולם שלו לא פחות מאשר תפיסת העולם שלו משפיעה על המקר. אין שום סיבה להניח שזהו תהליך חד סטרי. תצטרך לקבל את התנצלותי, אני לא רואה טלביזיה ובטח לא סופר את מי מזמינים לאן וכמה כך שאני לא ממש יכול לדון בנושא. החוג למדע המדינה הוא אכן שמרני למיטב ידיעתי ובזה אני מתכוון שהוא לא ביקורתי, לא שמרני במובן האמריקאי. האליטה לא בדיוק תומכת בדיעות של ביילין. מה שאני מנסה להסביר זה שהאליטה מאופיינת בסדר עדיפויות מסויים שבראשו עומדים אינטרסים כלכליים, חילוניות, אשכנזיות והשקפה פרו-אמריקנית. בתוך הקוים האלה אפשר לנוע בין יוסי ביילין לבנימין נתניהו, שניהם שייכים לאליטה. גם הפוליטיקאים עצמם יכולים לנוע, מבחינת מדיניות, בתוך הבועה הזאת (כפי שקרה לשרון). מה שאני טוען זה שאלה המרכיבים שמאפיינים את האליטה ושאלת כן למסור שטחים/לא למסור שטחים היא נזילה ומשנית בהקשר הזה. לגבי האובייקטיביות של אנשי המתמטיקה, אני אישית לא מקבל את הטיעון שאפשר להבין מציאות אנושית במושגים מתמטיים.